החייל זעק: "ריבונו של עולם, אם הנחש יעזוב אותי ללא פגע - אני חוזר בתשובה!"

כאשר נפרד משה רבינו מעם ישראל לפני מותו, בין דבריו הוא אומר: "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה' אלוקיך". הגמרא תמהה: "אטו יראה מילתא זוטרתא היא?" וכי יראה היא דבר כה קטן, של מה בכך. כיצד הפסוק יכול לומר שדרישת הקב"ה מיהודי היא 'בסך הכל' יראה. אכן, זה הסך הכללי, אבל יש לעמול קשות כדי להגיע אליו.

רבינו יוסף קארו, בעל ה"בית יוסף", בכתביו על התורה, מוסיף לדייק מילה אחת: "ועתה ישראל". מהו 'ועתה'?

משיב ה"בית יוסף": כאשר היו ישראל במדבר, סבבו אותם ניסים גדולים ועצומים, נקל היה להם להיווכח במציאות הבורא ודבר של מה בכך היה זה לירא ממנו תדיר.

ויש להבין: בזמן המדבר היו ענני הכבוד, המן, הבאר. אבל התורה הלא נצחית, ציוויה לירא מהבורא יתברך הוא נצחי, ולדברי הגמרא יראה זו, נקל להשיגה. כיצד עושים זאת גם בדורנו?

סיפר הגאון הרב אפרים בורודיאנסקי: "באחד הימים נסעתי עם נהג מונית שלא נראה שומר תורה ומצוות. בדרך שואל הנהג: 'רבי, רצונך לשמוע סיפור של השגחה פרטית?' הנהנתי לחיוב.

"וכך סיפר: 'כשהייתי חייל בצבא הוצרכנו באחד הלילות לישון בתנאי שדה, שקי שינה, שני חיילים ערים לשמירה וככה נרדמנו. לפנות בוקר אחד החיילים מעיר בזהירות את חברו. 'אל תזוז', לחש לו. 'על רגלך נמצא נחש ארסי מסוכן מאוד. כל תזוזה מיותרת והוא עלול להכיש'.

"החיילים ניסו למצוא פתרון, אך ללא הועיל. עד שהמפקד הציע הצעה מסוכנת: לירות מטווח אפס בנחש. ייתכן שהחייל יאבד את רגלו, אבל מוטב מאשר חלילה יאבד את חייו. החייל אישר בניע ראש. הצלף שבחבורה ניגש בזהירות, כיוון את הנשק ורגע לפני שדרך אותו, זעק החייל השוכב בקול: 'ריבונו של עולם, אם הנחש יעזוב אותי ללא פגע - אני חוזר בתשובה!'

"וראה זה פלא, אך סיים החייל את זעקתו הכנה מלב יהודי, הנחש החל לנוע לאחור, תוך רגעים נבלע במעבה הצמחייה... חברי לקח את הבטחתו ברצינות, שב בתשובה שלמה והיום הינו אברך כולל ובעל משפחה המקפידה על קלה כבחמורה", סיים הנהג את דבריו.  

הרב בורודיאנסקי הנהן בראשו ושאל את הנהג: "ואתה? שומר תורה ומצוות?"

הנהג הנהן בשלילה. ר' אפרים תמה: "אבל גם אתה היית שם, גם אתה נוכחת בהשגחה פרטית ובמציאות ה', מדוע לא זנחת את דרך ההבל עבור קיום מטרתך בעולם?"

הנהג משך בכתפיו: "הכל אמת, אבל על הרגל שלי לא היה כרוך נחש"...

הבה ניזכר בדברי הרמב"ן המפורסמים בסוף פרשת בא: "ומן הניסים הגדולים, המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים - שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד"...

העולם כולו מונהג בניסים תדירים, בהשגחה פרטית שניתנת בנקל לגילוי. רק תתבונן. כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא לבתו שטעתה ונתנה חומץ בנרות השבת: "מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק". שמן לא דולק מאליו. הקב"ה עושה נס שנראה כטבע ונס זה גורם לשמן לדלוק.

כשרואים ניסים - מלמד ה"בית יוסף" - נקל לירא מהבורא יתברך, כאותו חייל ששב בתשובה. היראה תכליתה לקיים את המצוות גם כאשר זה דורש מאמץ.

אלא מה, אין לנו היום ניסים? מלמד אותנו הרמב"ן שהטבע כולו נס אחד גדול. ביציאת מצרים לימד אותנו הקב"ה שהניסים ה'רגילים' נמצאים כל הזמן, צריך רק לחפש אותם.

יראת שמים. מצרך מבוקש שכולם מחפשים אחריו וכמעט תמיד מתאוננים שזה קשה להשגה. יש לנו ראיה מפורשת: גם הגמרא תמהה שאין זה דבר קל.

תסתכל סביב, תראה מה קורה כאן בעולם, כיצד הטבעב, הגוף המופלא, העובדה שעם ישראל חי וקיים למרות האומות תאבות הדם - תתבונן, תתפעל מגדולת היוצר, ותראה שקל לירא. זה אפילו מתבקש.