למה ברחוב צריכים לשמור על העיניים, ובקליפ של מוזיקה יהודית לא?

קליפ חדש של זמר דתי מצליח עלה ליוטיוב וזכה עד מהרה לעשרות אלפי צפיות, לביקורות חיובית, ולהתמוגגות של אוהדים. גם אנחנו, באתר הידברות, קיבלנו את הקליפ. המילים נהדרות, המוזיקה קסומה. אבל אחרי דקה של צפייה, הרמת גבה היתה בלתי נמנעת. זה קליפ שהופק עבור אמן ירא שמיים? זה הויזואל שנבחר ללוות מסרים עמוקים ומילים משמעותיות כאלה?

ערך יהודי מרכזי אחד ושמו 'צניעות' נשכח לגמרי בלהט יצירת הקליפ. לא, הזמר הדתי לא הביא חבורת רקדניות שיחוללו סביב מילות השיר שלו. הוא גם לא הצטלם בעצמו בפוזות בלתי ראויות. אבל כמו יותר ויותר קליפים של מוזיקה יהודית שראינו לאחרונה, צילומי הרקע נבחרו בחוסר מחשבה מדהים.

אם זה לא היה ברור למישהו, אין שום הבדל בהגדרה ההלכתית או המוסרית של צניעות האם הסצנות הבלתי צנועות מבוימות בקפידה או רק מצולמות ברחובה של עיר. לא משנה בכלל אם הנשים בלבוש מינימלי או הזוגות הפרובוקטיביים הם שחקנים בתשלום או עוברי אורח ששמחו להצטלם. מראות בלתי צנועים הם פשוט מראות בלתי צנועים. למה להנציח בקליפ סיטואציות שאדם דתי משתדל לא לראות ברחוב? למה גם באמצעה של חוויה מוזיקלית יהודית חייבים להסיט את המבט לצדדים? איפה ההיגיון – והמהוגנות?

למען היושר, יש לומר שלא רק מוזיקאים לוקים בכך. לפני כמה חודשים רציתי לרכוש כמה מטפחות מעוצבות חדשות ולשם כך עברתי על אתרי האינטרנט של מעצבות ידועות שם רבות. אין מה לומר: היצע כיסויי הראש בימינו יפה ומרשים מתמיד. אבל הדבר השני שצד את תשומת ליבי אחרי המגוון והצבעים היה... הדוגמניות.

נשים בישראל שמכסות את שיערן במטפחת עושות זאת, כמעט תמיד, מסיבות של קוד לבוש דתי צנוע לאישה נשואה. לא הגיוני לצפות, בהתאם לכך, שהנשים שמדגמנות את כיסויי הראש באתרים ישמרו על כללי הצניעות המינימליים? אולי הגיוני לצפות, אבל המציאות כנראה אינה הגיונית. שכן משום מה, באתר אחרי אתר פגשתי תמונות של נשים עם לבוש לא צנוע במיוחד, עם שיער שרובו מחוץ לכיסוי הראש, עם שרוולים קצרים, ועם פוזות והבעות שכל קשר בינן לבין צניעות הוא מקרי בהחלט.

האמנות והיצירה היהודית, גם בתחומים שונים מאד זה מזה כמו מוזיקה ואופנה, נהנות מפריחה חסרת תקדים. אבל האם באמת אי אפשר ליצור – קליפ או בגד – בלי להשאיל אלמנטים לא צנועים מהתרבות הכללית? ברור שאפשר. קליפים מוצלחים רבים של מוזיקה יהודית מסתדרים איכשהו בלי תצלומי נערות בלבוש לא הולם מתרגשות בהופעה. מעצבות רבות של ביגוד צנוע מנהלות עסק לא זניח בכלל בלי לשלב את פריטי הקולקציה שלהן בתלבושות לא צנועות בעליל. אז מה קורה כאן?

יכול להיות שבאופן אינדיבידואלי, לכל אחד יש הסברים וצידוקים משלו. זמר א' רוצה לפנות לקהלים חדשים, חולם אולי אפילו על קירוב, ומאמין שסצנות חילוניות מובהקות יפתחו את לבבות המאזינים למסרים שלו. זמר ב' לא מגובה באידיאולוגיה מוצקה, הוא פשוט הפקיד את עסק הצילום בידי מומחה בלתי דתי, והוא אינו רואה סיבה למה תצלומי רקע לשיר מתהילים צריכים להיות שונים מתצלומי רקע לכל שיר אחר. מעצבת א' מאשרת לדוגמניות שלה לשחק בכללי הצניעות כי היא חושבת שדוגמניות לבושות לפי כללי ההלכה לא נראות מקצועיות מספיק. מעצבת ב' בכלל תאמר שהיא מוכרת כיסויי ראש ולא תלבושות שלמות, ולכן הדוגמניות צריכות ללבוש את מה שנראה עליהן הכי טוב, וזהו זה.

יהיו אשר יהיו הסיבות והנימוקים, דבר אחד ברור. זמר דתי לא היה, מן הסתם, מכניס לקליפ סצנות של חילול שבת או מאכל לא כשר. מעצבות כיסויי ראש לא היו עורכות מבצע מיוחד לרוכשות כיסויי ראש בשבת ראש חודש. כשמדובר בשבת או בכשרות, לכולם ברור שאי אפשר להיות מזוהה בבירור עם משהו יהודי מובהק – יהיה זה שיר או בגד – מבלי לכבד הלכות כל כך בסיסיות ביהדות. למה לא ברור באותה מידה שאי אפשר להיות יוצר מוזיקה יהודית או יוצרת קולקציה יהודית מבלי לכבד את הערך היהודי הבסיסי כל כך ששמו צניעות?

כמובן, הצניעות הרבה פחות פופולארית משמירת שבת. אפשר לנתח בהרחבה את הסיבות לכך, אבל זה כבר נושא לטור בפני עצמו. העובדה שאין עליה ויכוח היא שחשיבות צניעות וחשיבות הלבוש הצנוע הם דברים שקהילות יהודיות דתיות מכל קצוות הקשת מסכימים עליהם. יש פרטים שלגביהם יש ויכוח, אבל לעולם אין ויכוח לגבי הכללים הראשוניים. אין רב בעולם שיאמר שצפייה במוזיקה המתנגנת על רקע נערות בלבוש מינימלי היא פעילות שעונה על כללי הצניעות. אין אישה דתיה בעולם שתאמר שדוגמנית בעלת הבעה פרובוקטיבית ומחשוף היא צנועה – גם אם על רבע משערה כרוכה מטפחת בד נאה. לטוב ולמוטב, אמנים ובעלי עסקים שמקדמים את המוצר היהודי שלהם בעזרת אותם אלמנטים שלכל הדעות אינם צנועים – מעידים על עצמם שכללי המשחק המקצועיים של התחום שלהם חשובים עבורם, במידה מסוימת, יותר מכללי היהדות. המוצר אולי ראוי, המילים אולי כנות, אבל תמונה אחת, כתמיד, שווה יותר מאלף מילים