"אמא, מה לא הייתי מוכנה לעשות רק כדי שתמשיכי לחיות"

אמא,

מגיל צעיר הייתי קשורה אליך מאוד.

פעם סיפרת שעוד בטרם יצאתי לאוויר העולם ואת כבר הגעת לחודש העשירי, אני לא רציתי לצאת, אך כשהרופא אמר שכבר אין ברירה, ואם לא אצא עכשיו יעשו לך ניתוח קיסרי, ואז ריחמתי עליך ויצאתי מיד.

לאורך כל השנים היה לנו קשר מיוחד, לא תמיד היה קל, אבל תמיד ידעתי ש'אני הילדה של אמא'.

ואז יום בהיר אחד התגלה שאת חולה במחלה סופנית. חשתי שעולמי חרב עליי באחת. העוגן שעליו נשענתי כל השנים התפרק. בכיתי הרבה וסירבתי להאמין, אבל אז החלו הכאבים והטיפולים שהיית צריכה לעבור בבית החולים, ואני עזבתי הכל ועברתי לגור איתך כדי לסעוד ולעזור שרק יהיה לך יותר קל. לא ידעתי לכמה זמן ובמה זה כרוך, ולמען האמת גם לא היה חשוב לי.

שם החלה תקופה מלאה בתחושת חוסר אונים עמוקה. אז נכנסנו שתינו לעולם שאת הגדרת כ"סרט תורכי באמצע החיים", ואני הגדרתי כגיהינום בדיעבד.

ולמרות כל הכאבים והטיפולים האינטנסיביים, את ניסית והצלחת לחיות את חייך כרגיל אמא, אבל אני נקרעתי מכל העומס הנפשי והפיזי שנפל עלי. קניית התרופות, הליווי לטיפולים, הבדיקות, האישורים, והחיפוש מתמיד אחר מחקרים ואחר הטיפולים הכי טובים שיכולים לעזור - נעשו חלק משגרת היום, שהיתה קשה מלתאר. אבל אני הייתי מוכנה לעשות למענך הכל, כדי שרק תמשיכי לחיות.

היינו אז אמנם רק משפחה מסורתית, אבל אני מצאתי את עצמי מתחילה פתאום להגביר את תפילותיי לבורא עולם. ניגשתי לבית חב"ד וסיפרתי לרב על המצב בבכי ובכאב, והוא התגייס למעני ולמענך והחל להתפלל עבורך, והמון ניסים ראינו בדרך.

כשהיית כבר עמוק בתוך המחלה, פחות יכולת להבחין בכל אלה, אבל אני, שהייתי כל-כך עסוקה במצב הרפואי שלך - ראיתי לכמה ישועות זכית, שהן לא בדרך הטבע, בטח לא בדרך הרפואה, והאמונה שלי גדלה כל העת.

אני זוכרת, איך פעם אחת שכבת במיטה ולא יכולת לזוז מתשישות ומכאבים, אבל היית חייבת להגיע לבית החולים לקבל טיפול מסוים, שמקבלים רק אם בדיקות הדם יוצאות תקינות, אחרת מפסיקים אותו. ואני ראיתי אותך שם אמא, וידעתי היטב שרק נס יכול היה להוציא את בדיקות הדם שלך תקינות לצורך קבלת הטיפולים.

לבית החולים ניגשנו בחששות רבים. אמרתי לך שאם תוצאות בדיקות הדם שלך תקינות, אני מתחילה לשמור שבת. ובאורח ניסי לחלוטין, בדיקות הדם שלך חזרו כשהרופאים המשתאים אף דיווחו כי התוצאות טובות יתר משל אדם בריא... ואני התחלתי לשמור שבת, באמונה רבה בבורא עולם.

ככה חלפו להם כמעט חמש שנים, כשהמצב שלך עבר תהפוכות רבות, לטוב ולרע, עם המון תפילות, צדקות וגמילות חסדים. לפני כשנתיים, כבר לא יכולת לקום מהמיטה וההכרה שלך הפכה מטושטשת. נלחמת עד הסוף ומאוד רצית לחיות, אבל אמרת שאת כבר לא יכולה יותר, ותוך ימים ספורים החזרת את נשמתך לבורא.  

השנה הראשונה לאחר שהלכת לעולמך היתה הקשה ביותר בחיי. הגעגועים והגילויים שלא ידעתי עליהם אודותיך והתבררו לי רק לאחר מותך, טלטלו את עולמי, ורק כוח האמונה בבורא עולם הציל ומציל אותי מדי יום ויום.

היום, במבט לאחור, כשאני משחזרת את כל התקופה הקשה הזאת, אני יכולה לומר לך אמא, שאומנם לא הייתי בוחרת לעבור את המסע הזה שוב, אבל שאני מודה לבורא עולם שהחזיר לי את האמונה הרבה בו, שלולי מחלתך ספק גדול אם הייתי זוכה להגיע לכך.

יהי זכרך ברוך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il  ואולי נפרסם גם אותו.