מחשש לחילול ה’: החשש לפרסום התמונה בתקשורת הביא לביטול התביעה

"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ', י"ב)

שמעתי על מקרה מזעזע שאירע בחו"ל, וממנו אפשר ללמוד עד כמה חובה עלינו להיזהר מהעוון הנורא של חילול השם.

ראובן מסר לחברו סך של מאה אלף דולרים וביקשו להפקיד את הסכום במקום מסוים. הלה, במקום לקיים את בקשת חברו, שם את פעמיו למקום בו משחקים בהימורי כספים, ברצותו לנסות את מזלו, כך שבמקום מאה אלף יוכל לצאת משם עם סכום כפול ומכופל, ועל ידי כך יוכל לחלק כסף לצדקה ולתורה...

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. האיש הפסיד כל כספו ויצא משם נקי מנכסיו, ללא דולר אחד. כשביקש ראובן את עזרתו של עורך דין מפורסם כדי לתבוע את חבירו על הנזק העצום שגרם לו, אמר לו עורך הדין שיש סיכוי רב להצליח במשפט כזה, כיוון שיש אפשרות להוכיח ששיחק בכסף שאינו שייך לו, אבל "דע לך שבמקרה כזה תפורסם תמונתו של הנתבע בתקשורת הארצית, ולאחר מכן הוא יוכנס לבית הכלא", אמר הפרקליט.

האיש נבהל מאד, שכן חברו שגרם לו את הנזק החמור היה יהודי עטור זקן ופאות, ונראה כבר-אוריין לכל דבר. במקרה שתמונתו תתפרסם ייווצר מכך חילול השם נורא ואיום. הוא החליט לשאול את גדולי התורה האם מותר לו לתבוע במקרה זה את חברו, או שמא עקב חילול השם כדאי לשמוט ידו מהתביעה.

כשהעברתי את שאלתו לאחד מגדולי הדור בארץ ישראל השיב לי בפשטות, בלי לנקוב במקורות, ש"פשיטא שאסור, הרי חילול השם חמור מכל העוונות".

וכשהעברתי את השאלה למו"ח מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א השיב לי שמאחר והחבר אינו מוחזק כפושע המיועד לגניבות, אלא נכשל בכך רק פעם אחת, אין רשות להלשין עליו ולמוסרו לכלא, שהרי עונש זה לא מגיע לו, שעל פי דין תורה הוא מחויב לשלם מה שגנב ותו לא.