"אם לא תכבד את אשתך, יבוא יום וילדיך ישיבו לך מנה אחת אפיים", אמר הרב

לפני הרב יצחק זילברשטיין הגיע יהודי מכובד שתינה לפניו את הבעיות בשלום הבית המתעוררות אצלו. לאחר בירור קצר העלה הרב שאיש זה אינו נוהג כבוד ברעייתו וגורם לה לבזיונות.

"לפני הכל, ברצוני לספר לך משהו", העיר לו הרב, וסיפר על יהודי עשיר גדול המתגורר באחד היישובים בגוש דן בווילה עם שלושה מפלסים, ואילו את אביו הקשיש שלח אחר כבוד לבית זקנים.

שאלתי אותו, המשיך הרב לספר, מדוע אינך מביא את אביך אל תוך הבית המפואר שנתן לך הקב"ה, הרי יש לך כל כך הרבה חדרים? ובפנותו אל האיש שלא כיבד את אשתו כראוי, המשיך הרב ואמר: אתה יודע מה השיב לי היהודי העשיר ההוא? 'נכון, הקב"ה נתן לי בית גדול ומפואר עם הרבה חדרים. אני אכניס לכאן את כולם. רק לא את אבא שלי. אתה יודע למה? מפני שהוא פגע תמיד באמא שלנו. לא כיבד אותה כראוי. לא מגיע לו שאכניס אותו לביתי'.

"דע לך", המשיך הרב, "אם לא תכבד את אשתך, הילדים שלך יזכרו זאת לנצח ויבוא יום וגם אתה תהיה זקן ואולי תזדקק לעזרתם של הילדים, והם ישיבו לך כמו שהשיב הגביר ההוא לאביו. כדאי וכדאי לכבד את האשה ולתת לה את מלוא תשומת הלב המגיעה לה". 

גודל צדקתה של האשה היהודייה

וכדי להבין גודל צדקתה של האשה היהודייה כדאי לשמוע מה מסופר בתלמוד ירושלמי בסוף פ"ד דפסחים. הקטע מובא בספר "לקח טוב" על בראשית. צריך רק לפתוח את האוזניים ולשמוע.

בירושלמי שם מסופר שפעם אחת שלחו את רבי עקיבא ועמו עוד אחד מן החכמים על מנת לאסוף כסף לצדקה. הגיעו לפתח בית אחד. כשרצו להיכנס שמעו קול ילד קטן השואל את אביו: "מה נאכל היום"? ענה לו האב, "טרוכסמין", שהוא ירק כבוש שאפשר לקנותו בזול.

הוסיף האב ואמר: "אבל אל תקנה מן הסחורה הטריה שהגיעה היום לשוק, אלא צא חפש שירים מן הסחורה הכמושה שנשארה מאתמול. ממנה בוודאי ימכרו לך במחיר זול יותר". כיוון ששמעו דברים אלו, אמרו: מאחר שהוא מצטמצם כל כך בצרכי ביתו, משמע שאין לו מעות כעת. המשיכו בדרכם מבלי לפקוד את בית האיש הזה. בדרכם חזרה, לאחר שגבו צדקה מכל בני המקום, שבו ובאו אצל האיש ההוא.

שאל אותם האיש: "מדוע שיניתם המנהג הקבוע שלכם לבוא אל ביתי לפני לכתכם אל שאר האנשים?" אמרו לו: "באמת באנו תחילה אליך, אך מאחר ששמענו את הדברים שהיו בינך ובין הילד, הבנו שהיום לא נוכל לקבל ממך נדבה הגונה כמנהגך".

השיב להם בעה"ב: ממה שביני לבין בני אתם יודעים, אבל לא מה שביני לבין בוראי. וכי יודעים אתם מה בלבי לדבר מצוה? אע"פ שאני מקמץ להוצאות ביתי אינני מקמץ בהוצאות צדקה. לכו אל אשתי ואימרו לה שתתן לכם מידה אחת מליאה דינרים".

הלכו ואמרו לה מה שציווה בעלה. שאלה אותם: "ואיזו מידה אמר לכם גדושה או מחוקה"? השיבו לה: "סתם אמר לנו". והיא בצדקתה אמרה : "אני אתן לכם גדושה ואם יאמר לכם בעלי שכך היתה כוונתו הרי זה כדבריו, ואם לאו - אנכה את הגידוש מחשבון כתובתי". כששמע בעלה צדקתה, כפל לה את כתובתה.

יש לנו בכך דוגמא נאותה לחיי משפחה תקינים ומסודרים בין בעל לאשה. כל אחד מבני הזוג צריך לסמוך על השני בכל ליבו ומאודו, ולא לנסות להצר את צעדיו. רק כך מייסדים ובונים בית יהודי טהור.  

מרן הגרא"מ שך מדבר בהתרגשות על קדושתו של פירוש רש"י

אחד הדברים המחזקים מאוד את הקשר בין בעל לאשתו הוא הלימוד המשותף של חומש ורש"י. יש בכך לחזק את האמונה בקודשא בריך הוא, וכשהדבר נעשה במשותף אין לך דבר יעיל מזה.

כאשר ביקרתי פעם אצל מרן הגרא"מ שך דיבר ראש הישיבה בהתרגשות מרובה עד מאוד על קדושתו של פירוש רש"י וציטט מתוך הספר "שם הגדולים", אות ש', האומר שלפני שהוציא את חיבורו לאור הלך רש"י בכל רחבי תבל כדי לבדוק אולי יש פירוש אחר יותר טוב ממנו, וגם צם תרי"ג תעניות. כן מובא שם שמשה רבינו אמר לו 'אשריך', יעוי"ש.

מרן ראש הישיבה בכה כאשר הזכיר את עניין התעניות, כיוון שהדבר מוכיח על הקדושה הנוראה שיש בכל מילה ומילה בפירוש רש"י, וזו גם המעלה בלימוד המשותף בין בני הזוג.

כדאי מאוד לקבוע כמה דקות מדי יום ביומו כדי ללמוד פירוש רש"י בצוותא. הנהגה זו תתרום לאווירה הכללית בבית, ותחזק לא רק את הבעל והאשה, אלא תעניק תחושה של רוחניות גם לילדים ומימד עמוק יותר לאהבת התורה.

המריבות בבית מחלישות את כוחם של הילדים

ומעניין לעניין, ממש באותו עניין, כדאי לזכור שהמריבות בבית מחלישות את כוחם של הילדים ומביאות אותם למצבים קשים ביותר.

כלל יסודי בחינוך הוא שכאשר האבא אומר דעה אחת והאמא מתנגדת לה, או ההיפך, וחילוקי הדעות הללו נעשים לפני הילדים, זה המרשם הבדוק למשברים ולדכאונות המחוללים מהפכות שליליות אצל הילדים. מקרה שכזה הובא לפני הרב מרא דאתרא על ידי פסיכולוג חרדי המטפל בילדים שניכנסו למשברים.

הילד שטופל על ידו, היה תלמיד מצוין, ולפתע התדרדר בלימודיו ובהתנהגותו, וברור היה שמשהו מעיק לו. מנהל הת"ת שבו לומד הילד העבירו לטיפול אצל הפסיכולוג, ועד מהרה התברר שהוויכוחים והמריבות התמידיות בין ההורים בבית, הביאו את הילד למצבו הקשה.

הפסיכולוג טען שכדי לרפא את התלמיד ולהוציאו ממצוקותיו הוא צריך לדעת מה בדיוק קורה בבית, מה אומר האבא על האמא, ומה אומרת האמא על האבא...

כשחזר הילד לביתו וסיפר הדבר לאביו, אמר לו הלה את הפסוק (דברים, פרק כ"ז פסוק ט"ז) 'ארור מקלה אביו' ואסר עליו לספר לפסיכולוג מה קורה בבית. עכשיו הגיע הפסיכולוג בשאלה קשה אל הרב, האם מותר לילד לעבור על ציוויו של אביו ולספר את הכל, או לא.

כך או כך, סיים הרב, ברור שיש בכך בושה רבה עבור המשפחה, ואוי לה לאותה בושה, ואוי לה לאותה כלימה.

סעודה עריבה - מַתְכוֹן לשלום בית

ועוד על מריבות.

במשפחה פלונית יש חתן תלמיד חכם גדול, הנחשב לפאר המשפחה. בבואו פעם לביקור בבית חמיו נפלה מכיסו גלולה, החותן לקח אותה והביאה בפני רופא והתגלה לו שחתנו לוקה במחלת הנפילה, 'אפילפסיה'. אי אפשר לתאר את הכאב והצער של בני המשפחה כאשר נודע גם להם דבר המחלה.

החותן בא לפני רב מסוים ותינה בפניו את כאבו. הרבנית באותו בית היתה אשה פיקחית מאוד וכששמעה את הצרה שהתרגשה על הבית, הגישה לשלחן בו ישבו בעלה-הרב והחותן דברי מטעמים ומשקאות, ואמרה שלא תתיר להם לדבר מילה אחת עד שיטעמו ויענגו את ליבם.

לאחר שהשביעו את נפשם בדברי המאפה הערבים, פנתה הרבנית בדברי פיוסים אל החותן ואמרה לו שלבעלה יש קשרים עם רופאים רבים והוא יתייעץ עמם על הנושא, ולבטח תימצא איזושהי תרופה או עצה להקל על המחלה.

כשהייתי אצל גיסי הגר"ח קנייבסקי וסיפרתי לו על חוכמתה של הרבנית ההיא שהביאה את המטעמים אל השולחן אמר לי שהרבנית הלכה במעשה זה בדרכיו של ציבא עבדו של מפיבשת שכאשר ביקש להטיל שלום במשפחה עשה גם הוא כדברים האלה.

וכך מסופר באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד ל"ה, ד"ה 'לעולם ימנע אדם':

"ואיך ימנע אדם מחלוקת מתוך ביתו? יפרוס שולחנו מהרה ותסתלק המריבה, שכן מצינו באיש בשת בן שאול כיון שהיתה מחלוקת בביתו שמריבין זה עם זה, היה ציבא נערו פורס שולחנו ומיד נפסקה המריבה, היה רואה שעדיין מריבין מוסיף להם יין כדי לשמחם, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, ובשביל שהיה ציבא מבטל המחלוקת מבית אדוניו זכה לבנים ולבנות ולעבדים ולשפחות ואף לנכסים רבים וזכה לירש בית אדוניו.

"ולפיכך, מסיים המדרש, כשיראה אדם מריבה בביתו יפרוס שולחנו ויפסיק המריבה מביתו", וכו'.

"אמנם אין תיקון המידות שולל מהאדם אהבת עצמו"

וכיוון שכל עצמו של שלום הבית אינו יכול להיות תקין אלמלא יהיו בני הבית שלמים במידותיהם, בחרנו להעתיק כאן קטע ניפלא מתוך הספר 'אמונה ובטחון' למרן החזון איש זצ"ל.

בעמוד נ"ו שולל מרן זצ"ל את האידיאה שכאילו עבודת המידות ותיקונן שולל מהאדם את אהבת עצמו. "כי אמנם אין תיקון המידות שולל מהאדם אהבת עצמו, כי מציאות הנטיות לכבוד ולעונג היא מציאות חיובית בהרכב המכונָה של זה החי הנקרא אדם, ואין שלילת הנטיות האלה בנין בנפש אדם, אלא סתירת הווייתו.

"המוסָר אומר לאדם אהוב את עצמך ורכוש כבוד, אבל דע לך - מה אשרך עלי חלד, ומה כבודך, אין כבוד אלא תורה, אין כבוד אלא ענווה, אין כבוד אלא עזיבת הכבוד, אין אושר רק להשתחרר מהנטיות הטבעיות, ולהיות נכנע לד' ולתורתו, תכלית החיים בעולם הזה ובעולם הבא".

דברים כדורבנות.