מדוע הפסיד הקבלן חצי מיליון דולר?

"על כן יאמרו המשלים באו חשבון" (דברים כ"א, כ"ז)

הכל יודעים ומאמינים שיש דין ויש דיין. הכל יודעים ומאמינים שעל כל מעשה הנעשה תחת השמש, יביא האלוקים במשפט. אבל, כאשר זה נוגע לאדם עצמו, יש והוא מעדיף לסגור את העיניים ולא לראות מאומה. עד שמגיע אדם מבחוץ, ופותח לו אותן לרווחה, ומוכיח שחור על גבי לבן את ה'מידה כנגד מידה' שהנהיג בורא כל העולמות בבריאתו.

בפי הרב מרא דאתרא היו שני סיפורים שבכוחם להמחיש את הדבר. הראשון עסק בקבלן נודע שהגיע אל הרב ובישר בעיניים דומעות על הפסד גדול בסך חצי מיליון דולרים שהיה לו בעסקיו וביקש לדעת על מה ולמה עשה לו האלוקים כך.

"האם הינך ניזהר באיסור ריבית?", שאל הרב. "בוודאי. אין בעסקיי אבק של ריבית", השיב הקבלן. "האם אתה קובע עיתים לתורה?", המשיך הרב לשאול. "הנני קם מדי בוקר בבוקרו בשעה 4, ופותח את היום בלימוד תורה", השיב האיש.

"ומה עם צדקה?". "יעיד עלי יודע תעלומות כמה כספים אני מפריש לצדקה ולכמה אנשים אני עוזר ומסייע", אמר הקבלן. הצער שניבט מעיניו של האיש היה איום ונורא. לא כל יום מזדמן לבעל עסקים כמותו להפסיד סכומי כסף כל כך גדולים העלולים למוטט אותו ואת עסקיו כליל.

ואם לא די בכל המעשים הטובים שפורטו לעיל, התברר שהקבלן ההוא יסד והקים בית כנסת גדול ומפואר באחת הערים בארץ ומשמש שם כיו"ר בית הכנסת, ונודע כאחד העסקנים הדגולים לשם ולכבוד ולתפארת.

האיש עמד לפני הרב וביקש לדעת על מה ולמה קרה לו מה שקרה. "אולי ציערת מאן דהוא בעסקים שלך"? שאל הרב.

לפתע, ננער האיש ממקומו והנהן בראשו בחיוב. "כן, לפני זמן-מה נתקלתי בסיטואציה מאוד לא נעימה וציערתי אדם מישראל, ולא סתם אדם אלא יהודי וירא שמים".

הקבלן סיפר על פרויקט דיור מפואר שהקים בתל אביב, כאשר הדירות נרכשו על ידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אחת הדירות נמכרה ליהודי תלמיד חכם וחסיד, וכשראו החילונים את שכנם זה, באו אל הקבלן בטענות ומענות מדוע הביא לבניין שכן שכזה...

"הלקוחות הפעילו עלי לחץ גדול ואף השמיעו איומים, עד שנאלצתי לבטל את החוזה עם היהודי החרדי והדבר גרם לו מן הסתם צער רב", סיים הקבלן. "הנה לך הסיבה מדוע נגרמו לך הפסדים כה גדולים בעסקיך", אמר הרב.

השוטרים באו לעצור את הרופא

הסיפור השני התרחש עם רופא שהגיע אף הוא אל הרב מרא דאתרא וסיפר שבבוקר בהיר אחד מגיעים אליו שוטרים ומזמינים אותו למשטרה. הרופא ניבהל מאוד ולא ידע כלל מה רוצים ממנו, עד שהתברר שבאותו בוקר, כאשר שהה כבר בתחום בית החולים, נגנב ממנו הרכב שחנה בחניון הסמוך, והגנב לא די שהיה רשע, היה גם לא-יוצלח ועשה תאונה קשה תוך שהוא גורם לנפגעים ו... ברח ממקום התאונה.

השוטרים שהוזעקו לזירת התאונה זיהו על פי המספר את בעל הרכב, שהוא לא אחר מאשר מיודענו הרופא, ובאו לאסרו בעוון תאונת פגע-וברח, הנחשבת לעוון פלילי חמור במיוחד.

גם במקרה זה ביקש הרופא לדעת במה הוא יכול לתלות את גניבת הרכב ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו על ידי המעצר.

"האם הינך גורם צער לנהגים אחרים בכביש"? - שאל הגר"י זילברשטיין. והרופא השיב שאכן כן. משהבין אל מה רומזים דבריו של הרב, תיאר הוא-עצמו את שאירע עימו באותו בוקר.

"כאשר אני יוצא לעבודתי הכרוכה בהצלת חיי אדם אני עוקף מכוניות אחרות, אבל אז יש לכך צידוק, שהרי אני צריך להגיע לבית החולים ולהציל חייהם של אנשים. ברם, באותו בוקר שבו ניגנב לי הרכב, נסעתי לפני כן למקום אחר, ולא לבית החולים, ולמרות זאת המשכתי לעקוף גם כאשר לא עמד לזכותי הצידוק הנ"ל. כתוצאה מכך גרמתי לפקק תנועה ומן הסתם לביטול זמן ואולי אף לביטול תורה".

"הנה לך התשובה", אמר הרב. יש דין ויש דיין.

מי שאינו משלם 'טִיפ' עובר על איסור גזל

"המנהג המקובל כיום בכל המקומות הוא שבעלי האולמות מכניסים את סעיף ה'טיפ' בתוך החישוב הכללי של המשכורות שהם משלמים לעובדיהם, ולכן לדעתי מי שלא נותן את התוספת ההיא לעובדים, עובר על חשש איסור גזל", כך קבע הרב מרא דאתרא בפסק הלכה תקדימי באחת מדרשותיו בבית הכנסת המרכזי ברמת אלחנן.

הרב הוסיף שכפי מה שניראה בשטח רוב מוחלט של מזמיני האירועים, מכל סוג שהוא, נוהגים לשלם טיפים למלצרים ולכל עובדי האולם המשרתים בכבוד את ציבור הסועדים, ולכן הפך מנהג זה להלכה, שכן גם העובדים וגם בעל הבית מסתמכים בחישוביהם על אותם סכומי כסף, ומי שאינו משלם עובר על חשש איסור גזל.

על השאלה איזה סכום יש לשלם כ'טיפ', השיב הרב שהדבר אינו קבוע ותלוי במנהג המקומות ובמידת המאמץ שמשקיע העובד, שהרי אינה דומה עבודה המושקעת על ידי חדרן בבית מלון המשרת את האורחים יום אחד בלבד, לחדרן המנקה את החדר במשך שבוע שלם או יותר.