הרב עוזיאל לורי: "עברנו שלושה בתי מדרש, ובכולם היה מכנה אחד: לימוד ייחודי ולא שגרתי"

בין הזמנים מגיע לסיומו, ויחד עם האברכים הרבים ששבים אל הכולל, יש גם קבוצה של 14 אברכים אשר שבים ללמוד בכולל הממוקם בישיבת כף החיים, השוכנת במרכז ירושלים. כן, כיום הכולל ממוקם בישיבה, אך לא ברור היכן הוא יהיה בזמן הבא, וזאת מאחר שהכולל, בראשותו של הרב עוזיאל לורי, מתייחד בכך שבמשך שש השנים האחרונות הוא עבר לא פחות משלושה בתי מדרש, ובכולם הוא הצליח להפיץ אור מיוחד.

"כי זוהי המטרה שלנו", מסביר לנו הרב לורי, "חשוב לנו שהאברכים ילמדו במסגרת של כולל, אבל מעבר לכך, חשוב גם שהם יפיצו את התורה לאנשים אחרים שנמצאים מסביב, ויקרבו עוד ועוד יהודים ללימוד תורה". וזו אכן הסיבה שהכולל הייחודי הספיק במהלך השנים האחרונות לשכון בתוך משרדים של חברת הסעות, אחר כך הוא עבר לרשת המזון 'סופר-פרש', שם נלמדה התורה בסמוך למדפי המזון, וכיום הוא שוכן בישיבת כף החיים, ישיבה בה לומדים בעלי תשובה, והוא מצליח להפיץ את האור הגדול בקרב הבחורים.

תחנה ראשונה: חברת הסעות

"הקמתי את הכולל לפני כשש שנים", מספר לנו הרב לורי, "הייתי אז אברך צעיר, בן 27, אך בכל זאת קיבלתי על עצמי את ההחלטה המחייבת הזו – להקים כולל, והסיבה לכך היא שחיפשתי עבור עצמי כולל יותר ייחודי מאלו שהכרתי. רציתי להקים כולל שמשלב את הגמרא וההלכה גם יחד, ובנוסף, בשונה מכוללים אחרים שבהם לומדים רק פרקים מסוימים מתוך מסכת, רציתי ללמוד את המסכתות בשלמותן, עד הסוף, ולא לעזוב מסכת בלי שאני מסיים אותה. לכן ייסדתי את הכולל".

ואיך מצליח אדם צעיר לממן מלגות לאברכים?

"זה באמת הצריך ממני הרבה השקעה. בתחילה נעזרתי בדודים שלי ובמקורבים, וכן נעזרתי בתמיכה של הישיבה בה למדתי בנעוריי – ישיבת ברית יעקב, בבית וגן. בשלב זה היו בכולל בסך הכל שישה אברכים, וכך התחלנו בקטן. אני חושב שהאברכים באו ללמוד אצלי, כי הם התחברו לראש הצעיר ולשיטת הלימוד שהצעתי ועם הזמן הם פשוט נשארו".

במשך שנה וחצי התנהל הכולל בתוך הישיבה עצמה, ואז קיבל הרב לורי הצעה מחברת 'ציר-תיור' - חברת הסעות אשר החליטה להקים כולל בוקר בתוך מבנה המשרדים שלה השוכן במושב אורה הסמוך לירושלים. "בחברת 'ציר-תיור' הציעו להחזיק את האברכים בשעות הבוקר, ואילו אני נדרשתי לדאוג להם למלגה לשעות הצהריים", הוא מספר. "הודות לכך זכינו להגדיל את מסגרת הכולל ל-12 אברכים וגם עברנו למבנה של ציר-תיור, במושב אורה".

הרב עוזיאל לורי

אבל מה גורם לחברת הסעות להחליט שברצונה לממן כולל של אברכים? הרי מדובר בהרבה מאוד כסף!

"זה באמת סיפור מאוד מיוחד ומרגש, כי עד שהוקם הכולל פעלה חברת ההסעות באופן שגרתי, תחת בעלות חילונית של שני אחים שותפים. קצת לפני שעברנו לשם החליט אחד האחים להזמין אל המקום יהודי חרדי כדי שילמד עמו שיעור קצר מידי בוקר. לאחר מכן הצטרף לשיעור גם אחיו של בעל החברה, זה שעובד עמו כשותף. מידי פעם הם נזקקו לספרי לימוד, אך אז התוודעו לכך שלא רק  שבבניין החברה אין דבר כזה, אלא בכל האזור לא ניתן להשיג ספרי קודש מתאימים. האברך הצטער על כך והציע להם הצעה מפתיעה – להקים כולל, בתוך בניין המשרדים. תגובתם של השניים הייתה מפתיעה לא פחות מהבקשה – 'אנחנו מוכנים, מה עלינו לעשות לשם כך?'"

כך, באופן זה, הוצע לרב לורי להביא למקום את הכולל שלו, ומאותו יום נשמע קול לימוד במשרדי החברה, במושב אורה. האברכים ישבו בתחילה ולמדו סביב השולחן שבמשרד, כי לא היה עבורם חדר פנוי. בשלב מסוים הבינו כנראה בעלי העסק שיש צורך בבית מדרש, אך מכיוון שלא היה באפשרותם לדאוג לציוד הנדרש, הודיעו הנהגים והסדרנים של החברה כי הם מוכנים לתרום מכספם כדי לרהט ולהביא סטנדרים וספסלים.

"הדבר המרגש ביותר הוא שכל ההתקדמות וההתפתחות של בית המדרש היו אך ורק הודות לתרומות של הנהגים", מספר הרב לורי בהערכה עצומה. "לאחר שנה עבר הכולל לבניין חדש. בתחילה היה המבנה מוזנח לגמרי ולא בנוי, ואנו ישבנו על הרצפה ולמדנו. אלא שעם הזמן הנהגים והסדרנים תרמו עוד ועוד מכספם ושיפצו את בית המדרש החדש. אין דבר שביקשנו ולא קיבלנו. הם יצאו מגדרם למעננו".

מאידך, הוא מציין כי נהגי החברה זכו להתקרב ליהדות ולא פעם הצטרפו גם לתפילות של הכולל. "בכל פעם שהיו לנהגים או לסדרנים כמה דקות פנויות הם השתדלו 'לקפוץ' לבית המדרש ואנחנו ישבנו ולמדנו איתם. לשם כך גם ייעדנו מדף מיוחד עם ספרים של הרב זמיר כהן וספרים מתאימים נוספים שיקרבו את הלבבות".

וגם בתפילות גילו הנהגים עניין רב. "כמעט כולם השתתפו בתפילת מנחה", הוא מספר, "לא אשכח איך שהגיע לכאן נהג שהצענו לו להתפלל, אך הוא סירב, אולם לאחר שהפצרנו בו שוב ושוב הוא קיבל את ההצעה ופתח את הסידור. במשך שעה ארוכה הוא התפלל תפילת שמונה עשרה ואנו המתנו בסבלנות (אחר כך התברר שהוא אמר גם 'משיב הרוח' וגם 'מוריד הטל' גם 'יעלה ויבוא' וגם 'תחנון' ולמעשה – התפלל את כל מה שמופיע בתפילת מנחה). אחר כך הוא ביקש לומר קדיש ואז ירדו לו דמעות. 'בזכותכם התפללתי אחרי עשרים שנה שלא פתחתי סידור', הוא אמר לנו".

לבסוף, כפי שאומר הרב לורי, הם עזבו את המקום בשל המרחק הגדול, אבל הכולל עצמו עדיין קיים. "לא עזבנו לפני שדאגנו לכך שיבואו למקום אברכים אחרים במקומנו".

תחנה שנייה: סופר פרש

לפני כשנתיים עבר הכולל של הרב לורי למקום משכנו החדש – בתוך רשת המזון 'סופר פרש' הממוקמת בסמוך לתחנה המרכזית בירושלים. ברשת המזון קיבלו החלטה זהה לשל ציר תיור. "בעלי הרשת החליטו להביא את כולל האברכים לתוך הרשת שלהם, כי הם הרגישו שזה מה שיביא להם ברכה לעסק, הם הרגישו שזה הקמע של העסק", מסביר הרב לורי.

גם כאן התנהל הכולל באופן ייחודי מאוד, האברכים חלפו מידי יום בינות למדפי האוכל ולטורי בקבוקי השמפו. לאחר מכן הם הגיעו לירכתי החנות, שם, בסמוך לחדרי המשרדים, ציפתה להם דלת עץ כבדה, מאחוריה שכן בית מדרש לכל דבר. "בעלי הרשת לא חסכו מאתנו כלום", מתרגש הרב לורי, "הם רכשו עבורנו ריהוט מתאים, ספרי לימוד, ואפילו תכנת מחשב המקבצת אלפי ספרים תורניים".

וגם כאן הוא מציין כי היה את ממד הקירוב. "הכולל השפיע על כל עובדי החנות אשר גילו בו עניין. מידי פעם הגיעו אלינו העובדים כדי לבקש שנקדיש עבורם אמירת משניות או שנתפלל עבורם, או שנייעד את הלימוד למען רפואת הדודה או הסבתא שלהם. אחד מבעלי התפקידים הבכירים ברשת הוא יהודי שהיה רחוק מאוד מהיהדות, אך בשלב מסוים הוא ביקש שנמסור שיעור בהלכות ציצית ואף הבטיח להשתתף. כעבור מספר שבועות שבהם הוא הגיע באופן יום-יומי לשיעור הוא קיבל על עצמו מצוות ציצית. כולנו התרגשנו".

אלא שעל אף ההשתתפות של הרשת במימון האברכים, מציין הרב לורי שזו לא הייתה תקופה קלה מבחינה כלכלית, שכן משרד הדתות הוריד את סכום המלגה שעמד עד אז על כמעט 900 שקלים לאברך, ל-400 שקלים בלבד.

ואיך התמודדתם?

"בתחילה נלחצנו מאוד, אבל באופן אישי ראיתי איך דואגים לנו משמיים, כי באותה עת זכיתי להכיר יהודי, תושב חו"ל, שבא לראות את הכולל והבטיח שישקול אפשרות להשתתפות נאה. כעבור תקופה, בדיוק עם הורדת תקציב משרד הדתות, הוא הודיע על כך שגייס עבורנו את כל הכסף שחסר לנו – מדובר בסכום גבוה מאוד של 60 אלף שקלים בשנה".

ואיך אתה מסביר את התרומה הזו? מה גרם לו להשקיע דווקא בכם?

"התורם מאוד התחבר לשקיפות שיש בכולל - כי הוא היה מפקיד את הכסף באופן ישיר בחשבונות הבנק של האברכים, וכך הוא הרגיש שהכסף ניתן במלואו ללומדי תורה, בלי שום מתווכים בדרך. בכלל, הוא ממשיך לעזור לנו עד היום ואנו אסירי תודה על כך. בלעדיו כלל לא ברור שהיינו שורדים".

תחנה שלישית: ישיבת כף החיים

במשך כשנה וחצי למדו האברכים ברשת סופר פרש, אלא שלאחר מכן החליט הרב לורי על מעבר נוסף והוא הודיע לאברכים כי הם עוברים למקום משכן חדש – אל ישיבת כף החיים.

"הרגשתי שזו זכות מיוחדת לעבור אל תוך הישיבה אשר מונה יותר ממאה בחורים, חוזרים בתשובה", הוא מספר. "תלמידי הישיבה הם בחורים כל כך מיוחדים. הם מגיעים לישיבה כבר בגיל 16 והתהליך שהם עוברים הוא מדהים. יש להם רבנים נהדרים שמלמדים אותם ומשקיעים בהם המון. הם יוצאים בני תורה לכל דבר, ואני מתרגש לראות זאת בכל פעם מחדש".

ומי מחזיק כיום את הכולל?

"מי שמחזיק את הכולל אלו בעיקר תורמים במסגרת 'הסכם יששכר וזבולון'. הם מקיימים את העסק בצורה כזו: לכל תורם יש אברך, שהוא מעביר את הכסף ישירות אל חשבון הבנק שלו. האברכים שלנו מכירים את התורמים אישית ומרגישים מחויבות מיוחדת להקפיד על שעות הלימוד. הם גם שומרים על קשר עם התורמים, וכאשר יש לתורם איזו פגישה חשובה בעסק או שמתעורר צורך מיוחד במשפחה, הוא יוצר קשר, והאברכים מקיימים עבורו לימוד בקברי צדיקים. אנו רואים בכך הרבה סייעתא דשמיא".

ולא קשה לכם עם כל המעברים של הכולל?

"קשה?" הרב לורי מתחייך, "אנחנו לא רואים בכך שום קושי, אנו תמיד עוברים בתקופת בין הזמנים וכך זה לא פוגע בלימוד. אדרבה, מבחינתנו ניתן בכך ללימוד ערך מוסף, וזוהי זכות".