השופר שהציל את האדמו"ר וכל בני חבורתו מיד הגרמנים

"יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כ"ט, א')

בספר 'קראתי ואין עונה', עמוד קנ"ט, מסופר:

בחורף תש"ה עמדו צבאות הרוסים להסתער על גרמניה, ובדרכם כבשו את ערי סלובקיה. היהודים שחיפשו לעצמם מקומות מסתור אפשריים, התחננו בפני איכרים גויים שיחביאו אותם בבתיהם, בנו לעצמם בונקרים בעיירות ורבים ניסו לחצות את הגבולות.

הגה"ק הרב וייסמנדל זצ"ל הסתתר בבונקר יחד עם קבוצת יהודים נוספת, שבראשה עמד האדמו"ר מסטרופקוב זצ"ל. בקרב חברי הקבוצה התגבשה הצעה לעבור לעיר נייטרא ולהסתתר שם עד שהרוסים יכבשוה, אבל האדמו"ר הודיע בצורה פסקנית שהוא אינו מוכן לראות את פני הרוסים, ואין הוא רוצה להשתחרר על ידם. הקבוצה קיבלה את דעתו של הרבי וחיפשה פתרונות אחרים.

בינתיים עלתה על הפרק תוכנית להעביר את הקבוצה לשוויץ. לאחר שכל הפרטים תואמו בין הצדדים, הגיעה מכונית למקום המחבוא על מנת להוציא את היהודים. במכונית הופיעו קסטנר וקצין ה-ס.ס. ולפני שהקבוצה עלתה למכונית הסביר להם קסטנר שעומדים להעבירם לשוויץ לפי הסדר מיוחד של החלפת שבויים. קסטנר הזהיר אותם שלא יגלו את מוצאם היהודי ולא יעשו שום מעשה שעלול לגלות את זהותם היהודית.

לאחר טלטולים והרפתקאות קשות עברה המכונית את הגבול לשוויץ.

בעניין זה כתב האדמו"ר מסטרופקוב זצ"ל לר' ישראל זופניק את התיאור הבא:

"אנכי עם החברותא שלי נסענו ביום שני דחוהמ"פ מפרשבורג עם אוטו גרמני. נסענו ט"ז ימים, ועברנו בכל מדינת גרמניה. הזהירו אותנו שלא יכיר איש שאנחנו יהודים, ואפילו באמתחתנו לא לקחנו מלבושים יהודיים. רק טלית ותפילין היו לי. ותודה לא-ל יתברך התפללתי כל יום בטלית ותפילין, וגם היו לי לשמירה השופר של אאמו"ר הקדוש זצ"ל שהיה לי בירושה מאדמו"ר הקדוש משיינווא, וגם המגילה מהקדוש ר' מ"ס (ר' משה סופר מפשעוורסק), שאדמו"ר הקדוש מצאנז קרא בה, שהיה עוד מאדמו"ר הקדוש מצאנז.

"חוץ מזה לא היה לי שום דבר רק שמירות האלו, ונסים גדולים היו לנו בדרך כי נתעכבנו במקום אחד ח' ימים בעיר קראמא, שידוע המקום לרשעים גדולים והכירו שאנחנו יהודים וכתבו לגיסטאפו, אך הקב"ה ברחמיו הוציא אותנו משם", וכו'.

האדמו"ר מסטרופקוב ביקש במכתבו זה להודיע בשער בת רבים את כוחו של השופר ששימש לו לסגולה ולשמירה.

ובאותו עניין: מי שלא מגדל כלב, הכלב מצילו מיד הגרמנים...

בספר הנ"ל, עמוד קנ"ז, מובא סיפור נוסף.

באחד הימים התקרבו חיילים גרמניים למקום שבו התחבאו הגה"ק רחמ"ד וייסמנדל זצ"ל וחבורתו, וערכו חיפוש. מאן דהוא ניכנס לבונקר בבהלה והודיע בהתרגשות על הימצאותם של גרמנים בקרבת מקום.

פחד אימים נפל על הכל.

אנשי הבונקר ייחלו למוצא פיו של האדמו"ר מסטרופקוב, והוא - בתחילה לא דיבר אלא הסתפק בתנועת יד של ביטול. לאחר מכן הוסיף ואמר בפה קדשו: "אין מה לחשוש. צריך לבטוח בה', לא יאונה לאיש כל רע".

דבריו המלאים בטחון של הרבי, מספר הרב וייסמנדל, הרגיעו את שוכני הבונקר. ואכן, הגרמנים ימ"ש לא חדרו למקום.

לאחר שחלפה הסכנה התברר שהצוררים עמדו להיכנס לחצר, אלא שכלב הזאב המשטרתי של יאנקו (הגוי שניאות להחביאם) החל לנבוח בחוזקה, והנאצים, למרבה הפלא, פחדו ממנו.

אחד החיילים הוציא אקדח ועמד להרוג את הכלב, ובאותו רגע הבחין בכך השכן מהבית הסמוך, שאמר לגרמנים: "הרי יאנקו הוא איש משטרה ושונא יהודים. היעלה על דעתכם שהוא מחביא יהודים בחצרו"?... בעקבות זה החליטו הגרמנים לפסוח על החצר שבו התחבאנו. עכ"ל הספר.

כנראה שצדיקים אלו שהיו באותו בונקר, שלא גידלו כלבים, נישלח להם משמים כלב מיוחד כדי להצילם.