הרב גרוסמן לתלמידו: "יש לך 20 דקות להחליט איך ייראו הילדים והנכדים שלך"

"בתחילת שהותי במגדל העמק", מספר הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א בטורו ב'בקהילה', "הייתי מסתובב ושואל: 'היכן כאן בית הכנסת? אולי יש כאן איזו ישיבה?' אך מבטי התושבים גרמו לי להבין כי אני טועה, ובגדול.

"לא באתי מעצמי. היו אלו הרבי הקדוש רבי משה מרדכי מלעלוב וסידנא בבא סאלי, אשר שניהם הורו לי להצפין למגדל העמק.

"אם אתה מחפש את בני הנוער", אמרו התושבים לרב גרוסמן, "כדאי לך ללכת למועדון. אולי שם הם נמצאים". הרב גרוסמן מיהר לשים פעמיו אל המועדון. "מה מאוד התאכזבתי למצוא את בני הנוער מבלים ומכלים את זמנם לריק", הוא מספר. "הם התפלאו לראות יהודי כמוני שם, אך קיבלו את מרותי. הייתי מגיע לשם בקביעות ובעקשנות מדי יום, עד שכעבור תקופה הצעתי להעביר את הדיסקוטק-ישיבה לתוך סלון ביתי".

"מני אז, הפך ביתי לביתם השני ואולי הראשון של ילדי העיר. למדתי עמם חומש ומשניות, סיפרתי להם את ההיסטוריה של עם ישראל והפחתי רוח בעצמות היבשות.

"באותה תקופה התוודעתי למצבם הלא פשוט של האסורים בכלא. היו אלו ההורים של משפחות במצוקה, שעל לא עוול בכפם, ורק מתוך חוסר תשומת לב והמצב הכלכלי הקשה, הושלכו לכלא. הייתי מגיע לשם ומעודד אותם.

"ואז היכתה בי ההכרה. למה שלא נלמד עמם משניות וחומש, עד אשר לא יבואו ימי הרעה? הבה ונקדים רפואה למכה. באין אומר ודברים הודעתי על הקמת מוסדות 'מגדל אור'.

במבצע רישום מיהר נרשמו למוסדות 'מגדל אור' שמונה עשרה בני נוער. חלקם ממגדל הענק והיתר מערי האזור, טבריה, בית שאן, תענכים ועפולה. "הייתי סובב והולך ברחובות העיר ותר אחר הנוער. כשפגשתי בהם, הארתי להם פנים וקראתי להם להצטרף אליי", מספר הרב.

"רכשנו דירה, ואנוכי והרבנית היינו להם לאב ואם. אלו היו הילדים שלנו. בשבתות הם סעדו על שולחננו, וכל מחסורם היה עלינו", הוא ממשיך בתיאור שנותיו הראשונות בעיר הצפונית.

"יום אחד ניגש אליי יוסי, אחד התלמידים שהוריו גרו בטבריה. "הרב, אני לא יכול. אני לא רגיל לזה. קשה לי ללמוד כל היום ולהיות מחוץ לבית, רחוק מהמשפחה ובלי חברים, קשה לי", אמר כשדמעות נקוו בעיניו.

"ראשי היה סחרחר. נשאתי תפילה קצרה מעומק הלב שלא אבוא לכלל טעות", מספר הרב גרוסמן. "הוצאתי מכיס מקטורני דמי נסיעה והענקתי ליוסי, ואמרתי לו: 'התחנה לטבריה היא למעלה, מול נוף העמק. אתה יודע?'

"יוסי הנהן בראשו בבושה. הוא לא האמין כי כל כך לעזוב את הישיבה. או אז הוספתי ואמרתי לו: 'יש לך עשרים דקות ללכת עד לתחנה. בעשרים הדקות האלו אתה עומד לקבוע מה יהיה איתך. איך ייראה העולם הזה שלך וכיצד ייראה העולם הבא שלך. איך ייראו הילדים והנכדים שלך. כל הנצח שלך תלוי בעשרים הדקות הללו.

"חיבקתי אותו חיבוק חם ואוהב, נשקתיו על מצחו ונפרדתי ממנו בדמעות. חזרתי לחדרי, מוחה את אגלי הדמעות שזלגו מעיניי", ממשיך ומספר הרב גרוסמן, ומבאר כי דרך הנהגה זו למד מפרשת ראה. "בעצם, כך קיבלנו את התורה וכך מתנהג עמנו הבורא יתברך: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". לאדם ניתנת הבחירה לבחור בין טוב לרע, בין הברכה לקללה.

"ידוע שהתורה נקטה דווקא לבשון 'ראה', למרות שלכאורה היה מתאים לכתוב לשון שמיעה, כהמשך הכתוב: "את הברכה אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו". עוד מקשה העולם: למה פתח הכתוב בלשון יחיד "ראה" וסיים בלשון רבים "נותן לפניכם".

"שינויים אלו באו ללמדנו את דרכי הבורא. אין צורך באמונה עיוורת שכך או כך טוב לבחור. בעיני בשר גשמיות ניתן לראות ולהיווכח מה טוב ומה לא, מה היא הברכה ומה הוא היפוכה. "ראה אנוכי", אומר ה' יתברך לבני האדם. "ראה אותי. היווכח בהידרדרות המוסרית וגודל הפשע בעולם. הבט בעיניך, כי רק עקרונות המוסר והצדק של תורת אלוקים חיים יכולים להציל את האדם.

"כאשר יגיע האדם להכרה נפלאה זו, ויראה מהי הדרך הטובה והראויה, יקיים בנפשו את דברי חכמינו ז"ל: "ואל תחזיק טובה לעצמך". כלומר: יחלוק מהטובה בה הוא שרוי לאחרים ויראה גם להם את הדרך", מסביר הרב גרוסמן את דרך הנהגתו.

הרב גרוסמן ממשיך ומציין את דברי הספרי בראש הפרשה: "משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם... אתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים, בשתים ושלוש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור".

"לאחר שהאדם יודע את הדרך הנכונה ובוחר בטוב, מצווה עליו לכוון אחרים ולהראות להם את הדרך ילכו בה. זו הכוונה בדברי הכתוב: "ראה אנוכי" – לאחר שתראה ותיווכח במו עיניך באלוקותי. "נותן לפניכם" – מוטל עליך להפוך את זה מרשות היחיד לרשות הרבים, להנחיל זאת לכל הסובב אותך. ישמעו ותחי נפשם", מקשר הרב גרוסמן את דבריו הנפלאים של הספרי לאופן בו על האדם להתמודד עם יצרו הרע.

הרב גרוסמן חוזר לסיפור עמו התחיל את הכתבה. "כעבור שעה וחצי חזר יוסי. 'הרב, החלטתי להישאר. בחרתי בדרך התורה. החלטתי להתגבר על היצר ואני נשאר כאן, לעולם', אמר לרב גרוסמן, שממשיך ומספר. "תפסתי אותו בזרועותיי ונכנסתי לבית המדרש בריצה. קיבצתי את כל הילדים ההמומים והתחלתי לשיר: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו"...

הרב ממשיך ומסכם: "יוסי אכן בחר בדרך החיים ועלה במעלות רמות בתורה וביראת שמים. היום הוא הרה"ג ר' יוסי גיגי הוא ראש הכולל 'מגדל אור', בו לומדים למעלה ממאה אברכים והוא משמש כמו"צ ברכסים"...

"לא זו בלבד שבחר בדרך הטובה, אלא גם הצביע לכל משפחתו והסובב אותו על הדרך הנכונה. הם כולם נמשכו אחריו ובחרו בחיים", מסיים הרב את סיפורו המרגש.