על הלידה מחדש של חודש אלול: חיה הרצברג על העומק בתשובה

העומק של תשובה זה כשאדם אומר 'אנא זמין למהוי' - משפט בארמית שממש מגדיר את רגע הגאולה. 'אנא זמין למהוי' – אני, ברגע זה, עכשיו, פה, מוכן להיות. אני מוכן להתהוות. אני עומד כאן ואני מחכה לקריאה. אני קורא את הקריאה. אני מבקש עזרה. אני רוצה להיות. אני רוצה להתהוות, עכשיו. בוא נשכח את כל מה שהיה, בוא לא נאמין לכל הדיבורים המייאשים שכבר הפילו אותי עד היום, בוא נלך קדימה כאילו הרגע אני נולד, הרגע אני מתהווה.

מצד האמת, הקב"ה מחדש את העולם כל יום והוא אומר לנו שבכל רגע נתון הוא מחדש את הבחירה לבנאדם. זה מה שהוא אומר כשהוא מחזיר לנו את הנשמה, ומבקש גם מאיתנו להגיד "מודה אני לפניך" ולהתחדש כל יום. במידה מסוימת, אני צריכה להסתכל על החיים שלי כל יום מחדש באי הזדהות. להסתכל עליהם כמו מישהו שנכנס ברגע זה לזירה לא מוכרת.

תשחררי רגע את כל מי שהיית עד היום. ריבונו של עולם, תן לי עכשיו את היכולת. נגיד שברגע זה חדרתי דרך התקרה אל הבית הזה: שלום, מי צריך עזרה? באתי כעת כדי לעזור לכל מי שרוצה אותי. מה צריך לעשות?

לפני כמה חודשים גיסתי עברה דירה. היא צלצלה להגיד לי שהיא כבר לא יכולה. מרוב ארגזים היא כבר לא רואה בעיניים. יושבת עם הילדים על הספה היחידה שנשארה בחוסר אונים ולא מצליחה לזוז. שלחתי את הבת שלי, עם שתי חברות רעננות, ועם מלא רוח חיים. גיסתי תיארה לי שהן רק נכנסו עם השאלה "מה צריך לעשות?", וכבר נהיה לכולם אור בעיניים.

את זה אנחנו צריכות לחפש באלול, את הרוח חיים הזאת. להיכנס לחיים כל יום מחדש עם רוח חיים. לא להיות זקנה. לא לסחוב את הכישלונות ואת האומללות. אין סיבה. זה לא עוזר וזה לא אמתי וזה לא נכון.

ליצר הרע יש עניין מאוד גדול שהעבר יחנוק לנו את ההווה ולכן זה כל הזמן קורה לנו. אבל אם את מביאה את רוח הלוחמה שלך אז את אומרת: "אני לא רוצה את המנגינה הזאת יותר. היא לא לוקחת אותי לשום מקום. מה עכשיו צריך לעשות?"

תתחדשי, תיוולדי הרגע. תגידי 'אנא זמין למיהווי' ותסתכלי על החיים שלך כאילו רק הרגע נולדת. השם מחדש את העולם כל יום. הוא מחדש גם אותך.

להתהוות בתוך גבולות

המילים של חודש אלול הן 'אנא זמין למהוי'. אני רוצה להתהוות. ובשביל להתהוות צריך גבול, זה תמיד הולך ביחד.

פעם המילים האלה: "בואי אני אגיד לך במה את לא בסדר, מה את צריכה לתקן" היו מעוררות בי התנגדות מיידית: "לא. לא. אל תגיד. לא רוצה. אין לי כוח לשמוע. גם ככה אני יודעת שאני גרועה, בוא לא ניכנס לפרטים..".

אבל היום, אחרי שנים שאני שומעת דיבורי מרפא לנפש, אני מבינה שהמתנה הכי גדולה שאפשר לתת לי זה להגיד לי מה לא עושה לי טוב ועם מה כדאי לי להפסיק. זה כמו לשאול: "תגיד, איך הולכים, ימינה או שמאלה? אני כל כך רוצה להגיע למקום הטוב שלי, אז איך הדרך? לכאן כן או לכאן לא?"

אני רוצה לשמוע. אני רוצה שהקב"ה יאיר את עיניי ויראה לי מה הורג אותי, איפה לשים גבול, ממה להיזהר, מה ה"סור מרע" שלי.

לכל אחד בחיים יש את החור השחור. המקום שבו את גוזרת את עצמך בקביעות והכול נוזל למטה. אם תשימי שם גבול שבאמת תתעקשי עליו ותביאי את כל הכוחות שיש לך, לא תאמיני מה תתחילי להרגיש. פשוט תמצאי אותך. קודם כל כך נמרחת. נעלמת. נספגת. וכעת, אם רק תעשי איזה מאמץ, תביאי קצת כוח שאוסף אותך, בבת אחת תתהווי. תיווצרי. תהיי פתאום כלי ותרגישי איך את מתחילה להתמלא. אינסוף טוב יתחיל לקרות כתוצאה מ"לא" אחד חזק שתביאי למקום ששנים את כבר יודעת, שצריך להביא אליו גבול.

לכל אחת יש את המקום שלה. אחת בורחת לאוכל, אחת רגילה לחפות על עצמה עם שקרים קטנים וקבועים. אני למשל קלטתי שאם אני רצה למייל כל כמה דקות במשך היום אני ממש הורגת אותי. כל הצצה למייל היא כמו סכין בתוך הלב. הכול שותת דם. הכול יורד. כל האנרגיה נגמרת. משונה. סך הכול מייל. מה קרה? כי בשבילי זה קטלני. זה לוקח את המוח שלי לחשוב על דברים אחרים, על אנשים אחרים, על מקומות אחרים. מנתק את הקצת חיבור שכבר יש לי.

לכן כשאני מתחייבת לקב"ה: "עד הלילה אני לא פותחת את המייל", או "מהיום אני פותחת רק פעם ביומיים", אני מרגישה את האור נכנס לי לחיים. הנה סוג של גבול מתוק ונפלא. מה הבעיה? אני רוצה יותר מייל או רוצה יותר אור? אני רוצה יותר אור!

כשתביני מה הסוכר עושה לך לחיים או מה הבורקס עושה לך לחיים... תזדעזעי. נורא ואיום איך אנחנו נאכלות על שטויות כי אנחנו לא יודעות. אז אם את לא יודעת תבררי. תתפללי. תבקשי מהשם שייראה לך מה נדרש ממך.

אם את אומרת לקב"ה בחודש אלול: "אבא, אבא, הושיעני!! אני רוצה להיות. אני רוצה לגדול. איפה הנקודה שאני אמורה להביא בה כוח? איפה הסור מרע שלי? איפה הגבול של אלול תשפ"א?" מה, הוא לא יגיד? הוא לא פה בשביל להגיד? זאת לא האבדה הכי מהותית והכי חשובה וקדושה?

ריבונו של עולם, תראה לי מה ה'כחודו של מחט' שלי באלול הזה. אני רוצה לפתוח אותו. אני רוצה לעשות גבול חדש עם כל הכוח, לחדול ממה שמזיק לי ולא להינזק יותר.

אני רוצה לזכות לכל המתנות המתוקות שמחכות לי אצלך ושמהר מהר תמצא אותי. תעשה עליי השבת אבדה, אבא, אתה הרי יודע את כל הסימנים שלי, ויחד עם כל עם ישראל, תחזיר אותי הביתה בתשובה של אהבה.