"אני אוהבת את החופש הגדול, אבל מתרגשת מאד לרגל פתיחת שנת הלימודים"

יש לי וידוי: אני אוהבת את החופש הגדול. אני מודעת לכך שיש הורים שמרימים כעת גבה, בלשון המעטה.

רובם הרי מרגישים שהראשון בספטמבר מסמל את ראשית צמיחת גאולתם. אבל אצלי זה הפוך. החופש הגדול לא מהלך עליי אימים, ולא רק בזכות שעות העבודה הגמישות שלי. אני פשוט אוהבת את חוסר המסגרת.

מכורה לאין-לחץ של הבוקר. מתענגת מהחיבוקים המאוחרים במיטה עם כולם. שמחה מכל ארוחת בוקר שמתחברת עם ארוחת הצהריים וחוסכת לי כלים בכיור. גם אם כל אלו אומרים שאני אשלם במהלך היום בפזמון החוזר "אמא משעמם לי". ואני אשלם.

החופש הגדול מאתגר, מלא מריבות בין הילדים, משעמם, ארוך מדי, כיפי ומלא פוטנציאל. בשבוע האחרון שלו אני גם מרגישה החמצה שלא הגשמנו את כל הפנטזיות שרשומות בדף המטלות לקיץ, שתלוי אחר כבוד על המקרר, מלא בטביעות אצבעות שוקולדיות.

הדבר שהכי זכור לי מהחופשים הגדולים שלי כילדה, חוץ ממרקו, פיורינה וקופיפו, הוא השבוע האחרון, עם כל ההתארגנויות לקראת הלימודים. כל עטיפת מחברת, ארגון התיק והקלמר, עשו בילד-אפ ליום הגדול. פתאום בשעון החול נותרו רק גרגירים אחרונים, ונאלצנו לעמוד שעות בתור בחנות של זרח כדי להשלים את רשימת הספרים שהיו חסרים במלאי, ומעולם לא הגיעו. וגולת הכותרת: הכנת בגדי בית הספר, מבעוד יום, על הכיסא בחדר. מנהג גאוני בעל פוטנציאל לחסוך זמן יקר בבוקר, בעיקר עם בנות עקשניות וגנדרניות, שלצערי לא יחזור על עצמו עד ערב תחילת שנת הלימודים תשע״ז. אני ממש זוכרת את ההתרגשות שלי במיטה לפני השינה, את המחשבות המתרוצצות: ליד מי אשב? מי הסתפרה בקיץ? האם ספי המחנכת ממשיכה איתנו עוד שנה? כמה שאני מקווה שהילדים שלי מתרגשים במיטות שלהם כמו שאני התרגשתי.

למרות חיבתי לחופש, הראשון בספטמבר הוא תאריך מרגש בכל שנה, ולא בגלל שזה התאריך הלועזי של יום הנישואין שלי. ואני לא מצליחה להחליט אם השנה מתחילה בא׳ בתשרי, או בעצם אתמול. כאמא, לדעתי, שני התאריכים חשובים באותה מידה. שניהם מלאי הפתעות ודינים שמתחבאים מעבר לפינה. אני חושבת שכל הורה יכול להתחבר לחיל ולרעדה בבטן בפיזור הראשון של הילדים במסגרות. אחרי חודשיים שהשליטה הייתה בידיי, לטוב ולרע, קצת קשה ומפחיד לשחרר את הילדים אל הלא נודע. ולכן אין זמן טוב מזה כדי להתחנן.

תפילה לתלמיד ולהוריו

אדון שהכול שלו, אבא, בבקשה ממך, שמע את תפילתי. אני מוסרת את ילדיי, ילדיך, ללמוד, לגדול, להתחזק, להתמודד, לגלות את כוחם. ואני משקשקת.

משקשקת מהמחשבות אילו אתגרים יעמדו בפניהם השנה. האם האתגרים האלו יעצימו אותם או יחלישו. אני חוששת, ובערבוב רגשות אני תולה עיניי אליך יתברך.

אנחנו צריכים אותך אבא, שתפיג את החששות והפחדים. שתלטף בידך הרכה, המלאה והפתוחה, ותיתן ברכת הדרך לתינוקות של בית רבן. תן ברכה לכל הנוגעים בדבר. ממנהלי בית הספר ועד למורים, לגננות ולאחרונת הסייעות. בבקשה ברך את הילדים, וגם אותנו, ההורים. שתהיה לכולנו סייעתא דשמיא, עד ליום קבלת התעודות בשנה הבאה.

הפוך את שנת הלימודים הזאת לשנה שתהיה חקוקה בנשמותיהם ובזיכרונם לטובה. נטע שמחה ואושר בלבם. מצא להם חברים טובים, שיגדילו ויעצימו אותם, יהיו לצדם בלי תנאים, ילוו אותם בנפילות, שישחקו ויצחקו איתם. תן בלב המורים סליחה ומחילה, ושיראו בבקשה כמה רכה ועדינה היא נפשם של הילדים, הגדולים כקטנים. נצור לשון המורים והמורות מרע, מחינוך נוקשה ומעימותים. הזכר תזכיר להם שהם בחרו לעצב נשמות רכות מתוך אהבה ואמונה בטוב. בבקשה תשים בפיות המורים את המילים המדויקות שיחברו את נשמות ילדיי אליך יתברך.

תן להם מילים מקרבות ולא מרחיקות, מילים שפותחות את הלב ולא סוגרות ומנתקות. תקל על הילדים בישיבה על הכיסא, תוציא את הקוצים. תן להם את השקט להקשיב וללמוד. אנא עשה שיקלטו את החומר בקלות ובזריזות. שלח להם מלאכי עליון שילחשו באוזנם במבחנים. עשה שישמחו בתוצאות שהם מקבלים. תן לי את הרגישות לשמוח מכל תוצאה, לראות בעין טובה כל התקדמות, גם כשהיא איטית. תן לי את החיוך שיגדיל להם את הביטחון בעצמם. תן לי את הסבלנות להסביר שוב ושוב. תן לי את הכוח לשתוק כשהם מקבלים עונש. תן לי את החוכמה להיות הכותל העומד מאחורי ילדיי. עזור לי ללכת על הגבול הדק בין לגבות את המסגרת ולעמוד לצד ילדיי. תן לי להיות מופתעת מהתשבחות שאומרים עליהם. תן לי לרוות נחת מהישגיהם. תן לי הזדמנות ללמוד איתם הכול מחדש. תהה שנה הזאת שנת רחמים ועת רצון מלפניך. והכי חשוב, אבא, בבקשת לב של אמא, תן לי את הזכות והעונג לראות את ילדיי, ילדיך, שמחים ומאושרים בילדותם.

ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".