חומרת חטאו של אדם המחטיא את הרבים - וגם של המדבר בבית הכנסת

א. יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין אָדָם שֶׁחוֹטֵא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לְבֵין אָדָם שֶׁמַּכְשִׁיל אֶת חֲבֵרוֹ. מַדּוּעַ? מֵאַחַר שֶׁכְּשֶׁחוֹטֵא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הֲנָאָה רִגְעִית – אֵין הַחֵטְא מֵעִיד עַל זִלְזוּל בַּה' וּבַתּוֹרָה. אוּלָם, כְּשֶׁמַּחְטִיא יְהוּדִי אַחֵר אַף כְּשֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה מִכָּךְ - בְהֶכְרַח שֶׁזֶּה נוֹבֵעַ מִזִּלְזוּל בַּמִּצְוָה.

ב. הָרַמְבָּ"ם מָנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָם מְאַבֵּד אֶת חֶלְקוֹ בָעוֹלָם הַבָּא עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֶחָד מֵהֶם הוּא: "הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים" וְלָכֵן, יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִכָּךְ מְאֹד.

ג. לְצַעֲרֵנוּ, מִבְּלִי לָשִׂים לֵב אֲנָשִׁים רַבִּים נִכְשָׁלִים בַּחֲטָאִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם הַחְטָאַת הָרַבִּים. וְנִתֵּן כַּמָּה דֻגְמָאוֹת: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמְּדַבְּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם אַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתָם הֲרֵי שֶׁהֵם חוֹטְאִים לְעַצְמָם. אוּלָם, אִם שִׂיחָתָם אוֹ לְחִישָׁתָם נִשְׁמַעַת לַאֲחֵרִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים - יֵשׁ בְּכָךְ הַחְטָאַת הָרַבִּים, כִּי הֵם גּוֹרְמִים לָהֶם חֹסֶר רִכּוּז בַּתְּפִלָּה.

ד. גָּרוּעַ מִזֶּה הוּא הַמְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁיעוּר תּוֹרָה, שֶׁכֵּן מַעֲלַת לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא גְדוֹלָה, וְהַדִּבּוּר גּוֹרֵם הַפְרָעָה לְמַהֲלַךְ הַשִּׁיעוּר. וְלָכֵן, אִם יֵשׁ לוֹ שִׂיחָה דְחוּפָה יֵצֵא הַחוּצָה וִידַבֵּר.

ה. אִשָּׁה הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּאֹפֶן לֹא צָנוּעַ, אִם הִיא לְבַד בְּבֵיתָהּ - זֶה עִנְיָן שֶׁלָּהּ, אוּלָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת כָּךְ לָרְחוֹב וְגוֹרֶמֶת לַאֲנָשִׁים לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ - הֲרֵי שֶׁהִיא מַחְטִיאָה אֶת הָרַבִּים. וְכֵן, מִי שֶׁמּוֹכֵר בְּגָדִים כָּאֵלוּ, אוֹ עִתּוֹנִים לְמִינֵיהֶם וּסְרָטִים אֲסוּרִים וְכוּ' - הֲרֵי שֶׁגּוֹרֵם בְּכָךְ חֵטְא וּמִכְשׁוֹל לִיהוּדִים אֲחֵרִים.

ו. אָמְרוּ חֲכָמִים (קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן לב'): "הֶרְגֵּל נַעֲשָׂה טֶבַע". וְקָשֶׁה מְאֹד לְשַׁנּוֹתוֹ. גַּם הַדֻּגְמָאוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ קוֹדֵם, כְּדִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ צוּרַת הַלְּבוּשׁ שֶׁל הָאִשָּׁה, קָשֶׁה מְאֹד לְשַׁנּוֹתָם אֵצֶל מִי שֶׁהִתְרַגֵּל בְּכָךְ. אוּלָם, בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל ה' עוֹזֵר וּמְסַיֵּעַ לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה בֶאֱמֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יָד', י'): "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר" (ג')

הֶמְשֵׁךְ מֵאֶתְמוֹל..

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית - שָׁאוּל מַרְגִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁהוּא לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ כְּלוּם, וְשׁוֹאֵל אוֹתָהּ מָה הִיא רוֹאָה? וְלָמָּה? כִּי כְּשֶׁמַּעֲלִים בָּאוֹב, מִי שֶׁמַּעֲלֶה - רוֹאֶה וְלֹא שׁוֹמֵעַ, מִי שֶׁמַּעֲלִים בִּשְׁבִילוֹ - שׁוֹמֵעַ וְלֹא רוֹאֶה, וּמִי שֶׁלֹּא קָשׁוּר לָעִנְיָן - לֹא רוֹאֶה וְלֹא שׁוֹמֵעַ. לָכֵן, הָאִשָּׁה רוֹאָה וְשָׁאוּל לֹא, וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָהּ מָה אַתְּ רוֹאָה? וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. - הִיא עוֹנָה שֶׁהִיא רוֹאָה אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים עוֹלִים מֵהָאָרֶץ. וְלָמָּה הִיא רָאֲתָה כַּמָּה? כִּי יַחַד עִם שְׁמוּאֵל עָלָה גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְתֵכֶף נִרְאֶה לָמָּה... וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ - שָׁאוּל מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּתָאֵר לוֹ אֶחָד מֵהֶם. וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל - הִיא מְסַפֶּרֶת שֶׁהָאִישׁ לוֹבֵשׁ מְעִיל, וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ - שָׁאוּל מַכִּיר וְיוֹדֵעַ שֶׁלִּשְׁמוּאֵל הָיָה מְעִיל מְיֻחָד שֶׁאִמּוֹ הֵכִינָה לוֹ וְהוּא גַם נִקְבַּר אִתּוֹ וְלָכֵן זִהָה שֶׁשְּׁמוּאֵל כָּאן. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי - שְׁמוּאֵל כּוֹעֵס עַל שָׁאוּל. לָמָּה? מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: א. בְּרֶגַע שֶׁשָּׁאוּל עָבַר עַל צִוּוּי ה', וְהֶעֱלָה אֶת שְׁמוּאֵל בָּאוֹב, הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת ה', וְזֶה כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ מֵעֵין עֲבוֹדָה זָרָה, וְיָדוּעַ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמַּעֲנִישִׁים אֶת מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כָּךְ מַעֲנִישִׁים אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה בְּעַצְמָהּ. וְדָבָר שֵׁנִי, מֵאַחַר שֶׁשְּׁמוּאֵל סָבַר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הִגִּיעַ יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ ה' שׁוֹפֵט כָּל אָדָם עַל כָּל מַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁעָשָׂה, וְכֵיוָן שֶׁהוּא פָּחַד הוּא הֵבִיא אִתּוֹ אֶת נִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁתְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. (וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִיא רָאֲתָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים..)

עַל דָּבָר זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, אִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהָיָה כָּזֶה צַדִּיק פָּחַד מִיּוֹם הַדִּין - אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר - בַּפֶּרֶק הַבָּא.