מכתב לאורית, חברת הנפש הדתל"שית שלי

אורית, אחות יקרה לי כל כך,

זה היה צהריים רותח במיוחד. ראיתי אותך בצד השני של הכביש צוחקת עם מי שלא היית צריכה לפגוש אולי לעולם בתור נערה דתיה. זכרתי גם את אותו שיער מתולתל ואת אותו החיוך הכי יפה בעולם, והלכתי לבכות עלייך.

כשנפגשנו, סיפרת לי על סמים, אלכוהול, ו'חיים מטורפים' כלשונך. סיפרת על הזולות שביקרת בהן ועל כיכרות ירושלים שמתמלאות בחמישי בלילה בכל המחפשים מקלט.

סיפרת, ואני רציתי לספר לך על אותה ילדה שאני הכרתי. ילדה של פעם, שקצת היו לה שאלות, וקצת תשובות שלא סיפקו אותה.

רציתי לספר לך כמה קשה לי בלעדייך וכמה נקרעתי שהלכת.

 נכון גם לי היו שאלות, וגם אני הייתי מה שהעולם מכנה 'פרפרית'.

 אבל יקרה שלי, אם לא יודעים תשובות - לא קורעים את המבחן...יש תשובות לכל דבר...

בפורים הזה ראיתי אותך שוב. חזרת אז מלילה ארוך בגיהינום, עם אדים בעיניים וקרחות חדשות שלא ראיתי קודם לכן, בצידי הראש.

עמדנו בצד איפה שהרצפה עקומה קצת, ליד המכולת של ניסן. רציתי לחבק אותך ולא לשאול כלום. להסתכל בעיניים הטהורות שלך, שכאב עצום צעק מהן עכשיו. כמה שנאה וכמה כעס ראיתי בהן אז. כאילו יכולת במבט אחד להחריב את כל העולם, אבל בחרת להחריב רק את עצמך... שתקתי, ובמקום זה החמאתי לך על הקעקוע החדש ועל התספורת.

שתקתי כי לא היה לי מה לומר. לא ידעתי איך לספר לך שאני אוהבת אותך כמו שאת, עם כל התחפושות שניסית להתכסות בהם.

 היום, אני כבר לא יודעת עם איזה אנשים את חולקת את חייך, ואם הם יודעים שאת באמת שלנו...

אני יודעת איך זה להרגיש לא פה ולא שם. מצד אחד, אלופה בהלכות, כולל מנהגים. אבל מצד שני, להיות שרופה מבפנים ולשנוא את כל מה שמסמל לך את העולם שממנו באת. כן, התחושה הזאת של החירות המשכרת של החופש. אוקיי, הייתי שם וחזרתי כי התגעגעתי נואשות לאבא.

 אז היו סיטואציות מגוחכות של בנות שבכל זאת מנסות לשתות רק כדי להיות בעניינים.

בנות שרואים עליהן שהמקום שהכי מתאים להן כרגע זה ללמוד בחדר ילדים לעוד איזה מבחן בהיסטוריה. תחושת הזרות הזאת של 'לא פה ולא שם' קצת הגבירה לי את המהירות הביתה...

אנחנו דוהרות על מסלולים שונים.

 נכון, אני לא ה'צולניקית' של הסמינר. הם קצת פחדו מהשאלות שלי וקצת ביקשו ממני לסתום את הפה. נכון, לא הכל מושלם בחברה שלנו, ובייחוד לא קבלת השונה.

אבל אורית, יקרה שלי, אל תסתכלי עליהם. תפסיקי עם מעגל השנאה הזה. תסתכלי על אבא, שאוהב אותך באותה מידה עם הפירסינג ובלי. האהבה שלו לא תלויה ולא מוגבלת.

גם אני הייתי שם. אולי קצת פחות ממך. אולי יותר פחדתי לחצות גבולות, וחזרתי אליו עייפה ומבולבלת גם כשהרבה אנשים לא ידעו שהלכתי. הוא מלא אהבה. אני מבטיחה לך.

וגם את תבואי יום אחד. לא יודעת מתי זה יקרה, אבל אני באותה הכתובת, מחכה לך. בכל יום מחדש. מאמינה בך בכל ליבי.

רוצה לבקש ממך, שתמשיכי לדהור גם כשרותח בחוץ, והשמש מעלפת אותך.

תמשיכי, כי כשאת לא רואה אותו לידך - הוא מרים אותך. מרים קרוב קרוב אליו.

את תמיד תהיי חסרה לי בסמינר, אבל אני בטוחה שיום אחד את תבואי. כי עם אש כמו שלך אפשר לשרוף עולם, ואפשר גם לבנות.

מאמינה בך, ואוהבת אותך תמיד.             

שירה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il  ואולי נפרסם גם אותו.