סגולה מיוחדת לימי חודש אלול: 60 שניות ביום פותחות את שערי הרחמים

1. בימים אלו, ימי חודש אלול, רוצה הקדוש ברוך הוא להשפיע עלינו שפע של רחמים. על ידי אמירת פרק כ"ז בתהילים נזכה לפתוח את שערי הרחמים.

2. נהוג בכל תפוצות ישראל לומר את פרק כ"ז בתהילים בכל ימות הרחמים – מראש חודש אלול עד לאחר שמחת תורה.

3. רבי יעקב רוקח בספרו שערי תפילה: "כל האומר 'מזמור לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה, אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן השמים יכול לבטלה, ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל גזרות קשות ורעות, ויוצא זכאי בדין, ומובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב, ויערב לו".

4. סגולות נוספות לאומר מזמור זה בימי הרחמים: "מובטח לו שיוצא שנתו וימיו בטוב ובנעימים ומובטח לו שהקב"ה יעשה בקשתו, ומובטח לו שלא יחסרו מזונותיו כל השנה כולה". ('שערי רחמים')

5. מדוע יש לומר את תהילים פרק כ"ז בוקר וערב במשך 40 ימים? מסביר האר"י הקדוש: בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. לכל שושנה יש בדיוק 13 עלים. השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 צינורות של רחמים, שהם מעניקים לאדם את היכולת להשתנות.

מתי הצינורות נפתחים? כשאומרים את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'. המזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאומרים את שם ה', צינור של רחמים נפתח מעליך.

6. במדרש שוחר טוב מובאים הרמזים שבפרק זה לימים אלו: "אורי" - בראש השנה, "וישעי" - ביום הכפורים, "כי יצפנני בסוכה" - רמז לסוכות.

7. המזמור נאמר במשך 40 יום מר"ח אלול עד יום כיפור. זה המזמור של התשובה. 40 יום מסמלים בריאה חדשה, התחדשות טוטלית; 40 מסמל תמיד לידה מחדש: יש 40 סאה מים במקווה, שמסמל בריאה רוחנית חדשה; העובר נשלם באופן אמבריולוגי אחרי 40 יום. כל המערכות הותקנו. נשאר לעובר רק לגדול; העם נברא אחרי 40 שנה במדבר. העם היהודי נולד בפסח, אבל הוא צריך עוד להתבגר; משה נשאר 40 יום בלי לאכול ובלי לשתות על הר סיני ונעשה דומה למלאך; ולהפך, יש לנו 40 יום של מבול כדי להרוס את הבריאה.

באלול , ובתהליך התשובה, אנחנו נקראים להיוולד מחדש, להשתנות מהקצה עד הקצה ולהפוך לאישיות אחרת.

8. בפרק אומר דוד המלך כי גם כאשר אויבים מקיפים אותו מבפנים ומבחוץ הוא אינו מפחד, וב"זאת" אני בוטח. מה הכוונה ב"זאת"? לפי פירוש אחד, "זאת התורה, אשר נתן לנו משה, מורשת קהילת יעקב".

לפי פירוש נוסף, "זאת" בגימטריה 408. גם המילים "צום" (המרמז לתשובה), "קול" (המרמז לתפילה) ו"ממון" (המרמז לצדקה) הם 408. שלושת הכלים העיקריים הקורעים גזר דין קשההם אלו, כמו שכתוב: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה".

הרד"ק מבאר: "בזאת" – "זה ה' אורי וישעי ומעוז חיי", כי אין במה לשים מבטחינו חוץ מבה'.

9. הפרק מסיים בפסוק: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'". המסר מכאן ברור: לא להתייאש אם התפילה לא נענית מהר. מכיוון שביהדות העיקר הוא התפילה ולא הביטחון  שתקבל מה שאתה רוצה. ה' נותן לך תמיד משהו לקוות אליו על מנת שתתפלל. העיקר זה לא המימוש של התקווה שלך, אלא התקווה עצמה, המאמץ וההתחזקות שאתה עושה בתפילה. התקווה אל ה' היא 'תכלית לעצמה'. מפני שהיא מבטאת את האמונה המוחלטת בהופעת דבר ה' במציאות.

10. נהוג לומר את הפרק בסיום תפילת שחרית ומנחה. (לפי מנהג האשכנזים בסיום תפילת שחרית וערבית) אך אין בכך חובה. כדאי ומומלץ להרגיל את הלשון לומר פרק זה לפחות פעם אחת ביום בימי רצון מיוחדים אלו.

הרב אהרן שווב מבאר את מילות הפרק המיוחד: