כשצלילי הגיטרה באוויר, איך תשני את השנה?

ישבת לך על אחת מאבני הסלע הסמוכות לשדה הפרחים שבאחריותך. הפנית את ראשך כלפי השמש, וקרניה המלטפות את פניך גרמו לעיניך למצמץ בחוזקה. וכמו משום מקום, שמעת את צליליה המרטיטים של הגיטרה. היו אלה מספר רגעים של הנאה, כשלפתע קפצת בבהלה. אין שום ספק. זו הגיטרה שלו. את בטוחה בעובדה הזו כמו האור שמציף את החממה שלידך. הוא בא לבקר אותך. עוד מעט הוא יתבונן בחלקת האדמה שנתן לך. רק המחשבה על כך מפילה את ליבך. הרי רק לפני שנה, התחננת מלפניו שיעניק את השטח המיוחד הזה לטיפולך. הבטחת שתטפחי אותו. שיצמחו כאן פרחים מדהימים שיפעימו לבבות. שיהיו כאן ריחות משכרים של לבלוב וצמיחה. את מביטה לאחור אל החממה שלך ונאנחת. נכון שהתחייבת אבל הביצועים היו צולעים. אמת וישר, אכן אמרת שתיצמדי להוראות המדויקות שהועברו אליך. אבל גם שלט ההנחיות דהה מזמן.

ועכשיו הוא הגיע. את כל כך שמחה בהופעתו. האווירה שהוא משרה בסביבתו, נותנת לך כוחות שיישארו איתך, גם הרבה ימים אחרי שיעזוב. את רואה אותו נכנס אל תוך השדה. הולך סביב סביב, מתעכב ליד הרקפות שצמחו יפה. משתהה זמן רב יותר ליד הכלניות שנבלו. מלטף בידיו את עלי הכותרת היבשים. נותן את עיניו גם במערכת ההשקיה המוזנחת. הטיפול המרושל לאורך כל השנה, לא נעלם ממנו. בלא לומר מילה, הוא רק נושא את פניו אליך, מחייך ויוצא. האם היה מבטו מאוכזב או מלא תקוה בכוחך או אולי שניהם יחד?

שוב מתפזרים באוויר, צלילי הגיטרה שפורטים על מיתרי נפשך. כן, זו אותו לחן שניגן לאוזניך, בשעה שהקריא את הכללים שהכין בדיוק מרבי עבורך, למען תצליחי בהפרחת החלקה המיועדת לך. נעימת הפלאים הזו מנענעת את נשמתך בחוזקה ומביאה אותך לבכות. ליבך מתכווץ והדמעות חונקות את גרונך.

את מתקדמת לעברו והמילים מתפרצות מפיך רועדות ומייחלות. "ס...סליחה, אני מתחרטת על כך שהתרשלתי השנה. אני יודעת שהשדה היה יכול להיות הרבה יותר יפה ומושקע. הייתי מסוגלת לשתול שפע פרחים נוספים ומגוונים ולא עשיתי זאת. שכחתי לקרוא את ההנחיות וגם ג..ג..גם לא הקפדתי ליישם אות...תם." את מסיימת בבכי בלתי נשלט.

הרהור טורדני מקפץ לתוך מוחך. רק שלא ייקח לך את המקום הזה. את כל כך חפצה להמשיך לגור כאן ולגדל את הירוק שמסביבך. הלוואי שיסכים לתת למענך עוד שנה. ואת מתלבטת, במה תצליחי לשכנע אותו להאמין לך.

"בעוד כחודש" הוא פונה אליך בעדינות "תיערך ישיבת צוות בנוגע להמשך בעלותך על השדה כאן, האם את יודעת מזה?". שאלתו לא מחדשת לך דבר אבל גורמת לפעימות הלב להתגבר אצלך בקצב מואץ מהרגיל, תוך כדי הנהון בראשך.

"היש באפשרותך להספיק לרענן את החממה תוך שלושים יום? כדאי שתהיי מודעת לעובדה, שהבחורים שעובדים עמי בכינוס המכריע הם קשוחים. דין וצדק שמם". חיוורון פניך מעיד בך שהבנת לאן כל זה מוליך. נשיפת לחץ יוצאת מבין שפתייך.

את מבטיחה להשתפר. החלטת שדבר ראשון, תנקי את שלט ההוראות. גם צינורות ההשקיה יוחלפו. שתילים נוספים יוזמנו וכל האזור יקבל מראה חדש וטרי.

חיוכו הרחב מחדד בך את ההבנה, שצעדת בכיוון הנכון. אבל הרגשות ההומים בתוכך מציפים אותך ואת מודה לו על זה, שטרח בשבילך והגיע כדי להיות איתך ולעזור לך להתכונן, לפני ההחלטה הקובעת. הימצאותו לידך, משפרת את הרגשתך ומעודדת את רצונותיך להתקדם ולהצליח. עכשיו, כשהוא לצדך תוכלי להתייעץ עמו ולהשיח את הלב. הייתה שווה האסיפה השנתית עם הפסק שבצידה, כדי להרוויח את קירבתו.

הקולות המפעימים שיוצאים מכלי המיתרים שלו, חולפים ליד אוזנך ופותחים את סגור לבך. את מספרת לו, על השנה המדהימה שחלפה ועל הקשיים שבצידה. מילותייך משתפות אותו, בצרור ציפותייך מעצמך וממנו, לשנה הבאה עליך לטובה.

והנה רוח אחרת עימך. השיחה המרגיעה הזו, מרעננת את כוחותייך וכולך חדורת התלהבות מרוממת.

השנה הקרובה הולכת להיות שונה, משנה ושנונה.

דרשו ה' בהימצאו, קראהו בהיותו קרוב.

שובה ישראל, שובה עד ה' אלוקיך.

השיבנו ה' אליך ונשובה.

ברצות ה' ובחסדו, המשך יבוא.

המאמר נכתב לע"נ בת דודתי רבקה ג'ני סופיר ע"ה

יעל עט לוי היא מרצה ויוצרת. כתובת המייל - 8400398@gmail.com