איך למנות שוטרים ושופטים בתוך ליבנו

כל נהג רכב מתחיל יודע, שנהיגה במהירות מופרזת עלולה לסכן חיים. אולם עדיין, מה שבדרך כלל מונע מאתנו מלנהוג מהר מדי, זה לא החשש מפני הסכנה, אלא ניידות המשטרה ומצלמות המהירות האורבות בצדי הדרכים.

כזה הוא הטבע האנושי. אדם מוכרח לקבל עזרה מ"שוטר" חיצוני, שיעזור לו ללכת בדרך הישר. ללא שמירה חיצונית, אדם ימצא לעצמו "אלף ואחד" תירוצים שיצדיקו את המעשה שהוא חפץ לעשות.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח) - כך פותחת הפרשה. תפקידם של השופטים והשוטרים הוא: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (שם).

לכאורה, מינוי השופטים והשוטרים הוא פתרון חלקי בלבד. מדוע? משום שהשופטים והשוטרים מסוגלים לרדות בעם ולמנוע מהם רק מעשים גלויים כמו עבודה זרה, חילול שבת בפרהסיה, מעשים גלויים בענייני בין אדם לחברו כמו גזל, נזיקין ועוד. אולם מה ביחס לדברים הנסתרים שנפשו של אדם מחמדתן ומתאווה להם - תאוות חומריות, מידות מושחתות, ושאר החטאים שאדם עושה בסתר? שם הרי אין שום שוטר ושופט. מה יהא על כל סוגי החטאים הללו? כיצד ניתן להישמר מפניהם?

התשובה טמונה במילה "לך" - "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". המילה "לך" לכאורה מיותרת. מכאן למדו חכמים, שישנה כאן פנייה אל כל אדם ואדם, למנות לעצמו שופט ושוטר פנימי. מיהו השוטר הפנימי הטוב ביותר? לימוד המוסר. כאשר אדם לומד מוסר בהתלהבות ובחשק, הוא בעצם ממנה על עצמו שוטר ושופט ("דעת תורה" על פרשה זו).  

אדם יכול להית בעל ידיעות חובקות עולם, אבל בשביל שהוא יחיה לאורן, הוא חייב את לימוד המוסר.

פרשת "שופטים", נקראת בדרך כלל בתחילת חודש אלול, וכמובן שקיים קשר אמיץ בין פרשה זו לתקופה מיוחדת זו.

חודש אלול נקבע לחודש הרחמים והסליחות, וכפי שכותב בעל ה"משנה ברורה": "ומה שנהגו (לומר סליחות ולתקוע בשופר) מראש חודש (אלול), מפני שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה: משה עלה להר! שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והווי עת רצון... כי באלו הארבעים יום, התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה" (תקפא, א).

במשך כל אותם ארבעים יום - מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, משה התפלל לבורא שימחל לבני ישראל על חטאם בחטא העגל. בסיומם של אותם ארבעים יום, ביום הכיפורים, אלוקים סלח לעם ישראל, והוא נתן לידיו של משה את הלוחות השניות.

זו הסיבה, שימים אלו נקבעו לדורות לימי סליחה ומחילה.     

כשם שמשה עלה להר בראש חודש אלול, כשלמרגלותיו מונחים שברי הלוחות, והוא ירד ביום הכיפורים כשבידיו לוחות שלמים, חדשים, כך כל אדם, מדי שנה בהגיע חודש אלול, עליו לעלות "בהר" השם ("מִי יַעֲלֶה בְהַר השם" – תהלים כד), להתקדם ברוחניות ולהתחיל לשוב בתשובה. כאותם לוחות שבורים, עליו "לשבור" את ליבו באמצעות דברי מוסר – "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא), ורק כך הוא יזכה לקבל בסוף יום הכפורים לב שלם, לב חדש – "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ" (יחזקאל לו, כו).

הבה נעלה אל ההר.