כל העולים לתורה בירכו ברכות לבטלה

"והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו" (במדבר, ה' ז')

מעשה שהיה ביהודי עשיר שהזמין ספר תורה מהודר אצל סופר סת"ם ועשה עימו תנאי שכתיבת הספר צריכה להסתיים ביום הזכרון של אביו. הגביר שילם על העיסקה בעין יפה מאוד, גם הסופר מצידו עשה את המוטל עליו, וסייים את הכתיבה, אבל כאשר מסר את הספר להגהת המחשב נמצאו לא פחות מארבעים טעויות.

היה זה זמן קצר לפני היאהרצייט.

מפי סופרי סת"ם שמעתי שהמדובר במספר קטן מאוד של טעויות, מה שמוכיח על מקצועיותו של הסופר, ועל כך שעשה את עבודתו נאמנה, אבל למרות הכל לא הספיק האיש לתקן את הכל בזמן, והנה מגיעה עת הכנסת ספר התורה ויש טעויות שעדיין לא תוקנו.

הסופר התבייש לגלות את אוזניו של הגביר במה שקרה, במיוחד לאחר שזה עמד בכל התחייבויותיו הכספיות. הדילמה שעמדה בפניו לא היתה פשוטה. בשלב מסויים עלה בדעתו פתרון שכזה: הרי לכאורה אין בעייה לקיים הטקס גם בספר תורה פסול. וכי אי אפשר לומר את פרק התהילים שאומרים בעת הכנסת ספר תורה גם אם נישארו פה-ושם כמה טעויות?

אמר ועשה. לא גילה סופר הסת"ם את דבר הטעויות, והספר הוכנס להיכלו. האירוע היה ביום חמישי. מיד לאחר מכן, ביום ששי, ניסה לתקן עוד אי-אלו טעויות, אבל גם ביום זה עדיין לא סיים את כל התיקונים, והנה מגיעה שבת... ובבית הכנסת מתכוננים לקרוא בספר המהודר, ואיש איננו יודע על כל הטעויות המצויות עדיין בספר.

הבושה הגדולה עצרה בעד הסופר מלהודיע שהספר פסול, ומה שקרה עתה הוא שאחד עשר יהודים קיבלו עלייה באותה שבת, וכולם בירכו ברכות לבטלה.

מיד לאחר השבת סיים הסופר לתקן את כל הטעויות וברגע זה הפך הספר למהודר שבמהודרים. ליבו  של הסופר נקפו, ועתה הגיע אל הגר"י זילברשטיין  כדי לשפוך את ליבו על העוול הגדול שעשה, תוך שהוא מבקש להורות לו דרכי תשובה.

"הוריתי לו כמה דרכים, אמר הרב, ובכלל זה שיקבל על עצמו תענית, אבל גיסי הגר"ח קניבסקי לא הסתפק בכך ואמר שייתכן שהכסף שהוא מחזיק בידו נחשב לגזל ממש, כיוון שהיהודי העשיר שילם את הכסף רק בתנאי זה שהספר יהיה מוכן ליום הזכרון, וכיוון שהספר לא היה מוכן ביום זה, הרי עליו להשיב את כל הכסף, אלא אם כן יוותר הגביר וימחל לו. הגר"ח הוסיף שהוא חייב להתוודות לפניו ולבקש ממנו מחילה.

"כיצד אפשר לקחת בתים לתפילין מאיש שאינו עומד בדיבורו"?

והנה הראה לנו הרב יצחק אייזיק כהן מעשה המופיע בספר "זכר צדיק לברכה" על פרקי חייו של הצדיק רבי יהודה הורוויץ מדז'יקוב זצ"ל. בעמוד קמ"ז מסופר שהזמין בתים לתפילין אצל אומן, והלה קבע לו זמן לגמור הבתים, וכשהגיע הזמן והאומן לא סיים את העבודה, לא רצה הגה"צ הנ"ל לקחת ממנו התפילין באומרו: מאיש שאינו דובר אמת אי אפשר לקחת בתים לתפילין.