הגרא"ל שטיינמן משכנע את בני הבית

"קח את הלוים מתוך בני ישראל" (במדבר, ח' ו')

ופירש רש"י: "קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום"

רבותינו לימדונו שלכל יהודי ויהודי יש תפקיד עלי אדמות, ואף אחד אחר מבלעדיו אינו מסוגל למלא תפקיד זה, רק הוא. והיה, אם יעשה את השליחות המוטלת עליו ולא יתרשל במילוי התפקיד האישי שלו, קנה את עולמו. ואם לא - עלול הוא להגיע למצב שכוחותיו וכישוריו המיוחדים, שניתנו לו אך ורק לצורך התפקיד ההוא, יינטלו ממנו, חלילה.

בשיחה שאמר הגרח"י מישקובסקי בבית המדרש ב'נחלת משה' לפני יום הפורים, הודגש שזה למעשה הפירוש הפשוט ביותר לפסוק (אסתר, פרק ד' פסוק י"ד) 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות', כיוון שברור שהקב"ה לא היה מביא צדקת זו כאסתר המלכה אל בית המלך אלמלא היה לה שם תפקיד מיוחד בהצלתו של כלל ישראל.

וזה יסוד-מוסד בכל חיינו ומגמתנו עלי אדמות. יש ואדם נופל מעט במצב-רוחו בראותו את חבריו מגיעים להישגים מצויינים בתחומים שונים, וליבו יוצא מקנאה. אין הוא מבין שגם הוא, בכוחותיו שלו, מסוגל להגיע לפיסגת ההישגים בעולם הזה, בתנאי אחד: שישתדל למצות את הכוחות שניתנו לו מן שמיא. כוחות ותכונות אלו הוענקו לו כדי שיוכל למלא את התפקיד האישי שלו בעולם. ידיעה זו עשוייה לנסוך עידוד רב בכל יהודי, ובמיוחד בבני ישיבה ובלומדי התורה די בכל אתר.

כל אחד והיהלום שלו, כל אחד והכישורים שלו.

הרב מישקובסקי סיפר על מעשה שראה במו עיניו בבית הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן. לביתו של ראש הישיבה הגיעו בני זוג נכבדים מבני ברק. הבעל הוא תלמיד חכם מופלג, משכמו ומעלה, נושא במשרה תורנית בישיבה, אך בשל כישוריו המגוונים, הוא מתעסק גם בצרכי ציבור רבים, כך שמתוקף כל תפקידיו אלה כמעט ואינו מצוי בביתו...

ולעקרת הבית שלו זה הפריע.

צריך להדגיש שאין הכוונה שהתלמיד חכם ההוא אינו עושה חסד בביתו. פשוט וברור שכאשר הוא מגיע הביתה, הוא מתנהג כפי שהתורה מצווה עליו והליכותיו עם בני ביתו הן בצדק וביושר, וכמובן שאין הוא פוגע באף אחד, אלא אדרבה משתדל לעזור ולסייע כפי יכולתו לכל בני הבית. אבל במציאות הוא לא נמצא הרבה זמן בבית.

האשה טענה שאצל הוריה לא היה כדבר הזה. "היה לי אבא רגוע, שלאחר שעות הלימוד שלו שהה בבית, ואמא שלי יכלה לשוחח עימו כאוות נפשה, להשיח בפניו את אשר עם ליבה, והייתי מעוניינת שגם בעלי יילך בדרך זו וינצל את כישוריו הגדולים למען בני הבית, ולא יהיה עסוק כל היום וכל הלילה"...

כאמור, מדובר במשפחה מכובדת מאוד בבני ברק, שרבים וטובים מסתייעים בה על כל צעד ושעל. הגאון ראש הישיבה האזין לדברים ברוב-קשב, ולאחר מכן פנה אל האשה ואמר בסגנון הדברים שהוקדמו לעיל:

גם את רואה שלבעלך יש כישורים מיוחדים שבעזרתם הוא יכול להיות אחד מעמודי התווך של הציבור, לכוון ולהדריך את הקהל, ולעשות דברים שאף אחד אחר לא יעשה במקומו. וכי כישורים אלה ניתנו לו חינם?

לא.

ברור שלא. הכוחות הגדולים הללו הושפעו עליו כדי שיוכל למלא את תפקידו בעולם. אני יכול לומר לו שיפסיק לשמש בתפקידיו הציבוריים, ואין עימדי ספק שהוא יציית לי, אבל מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות...

נקודת הבחירה, המשיך הגרא"ל, לא ניטלה מבעלך. הוא יכול להחליט לפרוש, כדרישתך, מכל התפקידים שלו, ולשהות יותר זמן בבית. אבל - - -

מי יודע אם אז יישאר לך בעל! האם הינך רוצה להיות אלמנה צעירה ח"ו?! ואפילו שלא נלך כל כך רחוק, והבעל ימשיך לתפקד, מי אומר שדמותו תהיה כפי שהוא עכשיו, בשיא כוחו ובמלוא רעננותו ועם כישורים שכאלה... כי כאשר אדם לא ממלא את תפקידו ואינו מגשים את שמצפים ממנו, אזי אין כל בטחון שישאירו בידיו את מה שיש לו עתה.