"טעמנו מכל מה שאפשר לטעום בעולם הזה, ושילמנו על כך במחיר נפשי כבד"

כשמדברים במושגי הנאה והצלחה חומרית של העולם הזה, לנחמן פנחס ומשה חי פולטוב, רקדנים ודוגמנים לשעבר, מבת ים – יש הרבה מה לתרום לשיח. אחרי מסלול בן למעלה מעשור, בו דגמנו ורקדו על הבמות הנחשקות ביותר בארץ ובעולם – הם חוזרים הביתה, לאבא, ובפיהם שגורה אמירה אחת: 'ראינו כל מה שאפשר לראות, טעמנו מהכל. אין כמו הבית, ואין כמו עולם התורה והמצוות'.

ההצלחה החלה להאיר להם פנים לפני כעשור, כאשר בעיצומה של מסיבת חוף בהנחיית השדרן דידי הררי, באילת – נתקלו באתגר יוצא דופן. עד אז כבר הופיעו על שלל במות באילת כצוות הווי ובידור, והיה להם כל מה שנדרש כדי להיענות לאתגר של דידי הררי, לעלות לבמה ולהתחרות ברקדנים המקצועיים מהולנד.

מאיפה הביטחון שזה יצליח? "לכל מקום שבו הגענו, כל מועדון וכל חוף – היינו מסמר הערב", מסביר פנחס. "רקדנו ושלהבנו את הקהל, וכולם ייעדו אותנו לגדולות. כשדידי הררי הציע את האתגר, כל האנשים שמסביב הצביעו עלינו, וביקשו שנעלה לבמה. כבר היה ברור להם שנצליח לעמוד באתגר ו'לייצג' אותם בכבוד. התגובות מסביב נתנו לנו את הכוח להאמין בעצמנו שאנחנו יכולים".

משה חי פולטוב

אחרי אותה הופעה, כבר היה ברור לשניהם שזה מה שהם צריכים לעשות בחיים, והם החלו לעבוד על הפן המקצועי. וכצפוי, עד מהרה כבשו את כל המועדונים הכי נחשבים בארץ, בד בבד עם קמפיינים שונים בדוגמנות שקנו להם מקום כבוד בתקשורת דאז. "הופענו בפרומו של רפי רשף, בתוכנית אירוח של צופית גרנט, בפרסומות טלוויזיה, ובעיתונים שונים", אומר פנחס. "ההצלחה הייתה מסחררת, ועשינו המון כסף. וכשמיצינו את הפרסום והתהילה בארץ, טסנו לחו"ל".

היעד החם של אותה תקופה היה האי מיקונוס ביוון, אליו התנקזו השמות הגדולים של עולם האופנה הבינלאומי, מעצבים כגון ז'אן פול גוטייה, לואי ויטון, פאקו רבאן, דולצ'ה וגבאנה ועוד. פולטוב ופנחס היו צוות הבידור שהחזיק את רצועת החופים הזו במשך עשור – עבודה שכללה חוזים שמנים, וכסף גדול.  "ביוון היינו שם דבר במשך שנים, וזכינו לאהדה מצד שחקנים מוכרים ומעצבים בעלי שם עולמי. ההצלחה הייתה הרבה יותר גדולה ממה שציפינו".

ביוון חיו כמה שנים, וגם שם זכו לסיקור נרחב בתקשורת המקומית. זו הייתה פסגת ההצלחות, המקום שאליו שואף כל מי שעוסק בתחום. אבל דווקא אז, בשיא - קרה הבלתי ייאמן. "יום אחד, ישבתי בדירה שלי בתל אביב, ושתיתי להנאתי משקה חריף", משחזר פנחס בן ה-43, נשוי ואב לשלושה. "זו הייתה הדרך שלי להירגע מעמל היום, אלא שבאותם רגעים, הרגשתי צונאמי של עצבות וריקנות - מציף את הלב שלי. עד היום, כשאני נזכר בתחושה הזו, אני מצטמרר".

כשהחץ המורעל מתפוצץ בלב: "שאלתי את עצמי 'עד מתי?'"

ובתוך הצונאמי הזה, שמשך אותו אליו בלי יכולת להתנגד ופירק אותו מבפנים, הרגיש פנחס ש'יש לו הכל – אבל אין לו כלום'. "אבל לא הבנתי איך זה יכול להיות? הרי כולם מחפשים את האושר במקום הזה של היוקרה, הכסף, והמעמד... אז מה יש כאן, אם אין אושר? אחרי מה כולם נוהרים? ממה כולם כל כך מתלהבים? אז יש לי דירה, ומיליונים בבנק, ופרסום ותהילה – אבל לא רק שאני לא מאושר, אני מרגיש ריקנות מוחצת. עצבות ודיכאון שאי אפשר להסביר במילים".

הוא החל לשאול שאלות, לחקור ולבקש לו נחמה בפנימיות הדברים – אצל אנשי רוח חילוניים, כמו גם רבנים ומורי דרך שונים. ואז, כמו מלאך משמיים, נשלח אליו חבר שהסביר לו על ר' נחמן, ועל הנסיעה מדי שנה לאומן – בראש השנה. "זה היה הרגע שבו אמרתי לעצמי: 'כבר היית בכל כך הרבה מקומות בחו"ל, מה אכפת לך לנסות גם את זה?'. נסעתי איתו לאומן, וכשהגעתי לשם – לא האמנתי למראה עיניי. ראיתי יהודים מכל הסוגים, וקיבוץ הגלויות הזה פתח לי את הלב, הרחיב אותו והכניס אליו את כל המתנות הרוחניות שחיכיתי להן שנים".

נחמן פנחס ומשה חי פולטוב, כיום

באותו מסע היה גם הרב שלום ארוש, ותלמידיו לימדו את פנחס כיצד להתפלל, ועל מה לבקש. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה צעקתי והתפללתי מקירות לבי לבורא עולם. זה היה מסע רוחני חזק, שהחזיק אותי למשך הרבה זמן אחר כך".

כשחזר ארצה, היה ברור לו שהחיים שלו כבר לא יהיו אותו דבר. "פתאום, כל מה ש'החזקתי' מהגוף ומהחיצוניות, ירד לטמיון. פתאום זה לא עניין אותי. רציתי להשקיע בפנימיות, במידות הטובות, בדברים שבאמת הופכים את הבנאדם, לטוב".

"הייתה לי מלחמה פנימית מאוד גדולה בין כוחות הטומאה לקדושה"

כך החל פוקד את שיעורי התורה בבית המדרש המקומי, בתל אביב. "בשלב זה כבר קיבלתי על עצמי ללכת עם ציצית, וזמן קצר לאחר מכן הגיע תור הכיפה. אבל ההמשך לא היה קל בכלל, וחוויתי הרבה בזיונות וניסיונות עד שהדרך התייצבה. הייתה מלחמה פנימית מאוד גדולה בין כוחות הטומאה לקדושה, ואלמלא התורה הקדושה – אני באמת לא יודע איך הייתי מצליח לנצח בה".

ואיך היו התגובות מסביב, לצעד הזה שלך?

"כולם חשבו שהשתגעתי. בכל זאת, לא פשוט להגיע למקום שאני הגעתי אליו, לכל הזוהר והשפע, ולוותר על זה בהינף יד. אבל האמנתי בדרך שלי, ולא נתתי לקולות האלה להפחיד אותי או להשפיע עליי יותר מדי".

שנתיים לאחר המסע האישי שלו אל היהדות, הצטרף אליו גם חברו משכבר – משה חי פולטוב, שבאותה תקופה עבד כספר, באחת המספרות הכי מבוקשות בתל אביב. "משה ואני מכירים כבר מגיל 13, והחיבור שלנו היה מאוד טוב. אין דבר כמעט שלא עשינו יחד, וכשאני התחלתי לחזור בתשובה, היה ברור שגם משה חי יחזור מתישהו".

משה חי, מה הטריגר שגורם לך לרצות ללכת בדרכו של נחמן? נכון שמגיל 13 עשיתם הרבה דברים יחד, אבל לא הרגשת באיזשהו מקום, שזה כבר יותר מדי מרחיק לכת?

"נהפוך הוא. דווקא בגלל שאני מכיר את נחמן מגיל 13, כשראיתי את השינוי הפנימי שהוא עבר, זה עשה לי טוב על הלב, וסקרן אותי. התהליך הרוחני שינה אותו מאוד לטובה והפך אותו לאדם שמח באמת. מה שכל השאר - התהילה, הכסף והפרסום - לא הצליחו".

העובדה הזו הצליחה להשפיע גם עליו, ולאחר המסע המשותף של השניים, לאומן – מתחיל אף משה חי להתחזק ברוחניותו, ואט אט הופך את מאורת החילוניות, למעוז הקדושה. "במשך היום תפקדתי כספר, ובלילות הפכתי את המספרה למוקד לשיעורי תורה", הוא משחזר. "הגיעו אנשים מכל הצבעים והסוגים, אפילו כאלו שבחיים לא שמעו על שבת ולא ידעו מה זה תפילין, ורק אצלנו התחילו להניח אותם בקביעות".

במשך 10 שנים, תפקדה המספרה כמוקד לזיכוי הרבים. "בגלל שהמספרה הייתה ממש מול המועדונים, בלב תל אביב, באלול אנשים היו יוצאים מהמועדון ונכנסים אלינו לסליחות. ממש ראינו עין בעין מה זה התורה, ואיזה מהפך חיובי היא מחוללת בחייהם של האנשים הכי רחוקים".

* * *

אחרי 10 שנות פעילות, החליט משה חי לסגור את המספרה, ולהקדיש את הזמן שלו נטו לחיזוק הרבים. כיום הוא לומד בשעות הערב בכולל, ובחציו השני של היום – ביחד עם נחמן פנחס כמובן, ממשיך בזיכוי הרבים, ומרגיש בר מזל מתמיד. גם פנחס שהתפלל למצוא ישיבה ולהקדיש עצמו ללימוד התורה הקדושה כדי ש'יהיו לי את הכלים להתמודד מול עולם החומר' - לומד כבר 14 שנה באחד הכוללים בבת ים, ו"נלחם על כל גרם של קדושה", כהגדרתו. "זה לא פשוט להגיע מהמקום שאנחנו הגענו, ובכל זאת להישאר לאורך כל הדרך עם רצונות דקדושה. צריך לזה הרבה תפילות ובכיות, צעקות, מסירות נפש ועמידה בניסיונות בכל מחיר".

ואין ספק שמסירות הנפש הזו השתלמה להם: עד היום הפיקו כבר חמישה דיסקים יחד עם הרב ארוש, הוציאו חוברת חיזוק על הסיפור שלהם ועוד היד נטויה. ומה המסר שלהם לאנשים שעדיין חושבים שאפשר לחיות בלי תורה ובלי מצוות, בלי מציאות ה' בחייהם חלילה? משה חי: "עם כל מה שאתם עושים, תזכרו שלא באתם לעולם כדי להיות עבדים של היצר הרע שלכם. מציעים לכם לשמוע שיעור תורה, להניח תפילין, לדבר חמש דקות עם ה'? אל תשללו מיד. ה' יכול להפתיע אתכם, בדיוק כמו שהוא הפתיע אותנו".

נחמן: "לצערי, על חטאים וכניעה לתאוות – משלמים הרבה אחר כך. אנחנו טעמנו מכל מה שאפשר לטעום בעולם הזה, אבל המחיר ששילמנו על זה בייסורי הנפש, היה כבד. אל תהיו כמו בת יענה שטומנת את ראשה בחול, ומסרבת להבין שיש ויכולה להיות מציאות אחרת – מעבר למציאות החומרית. תחפשו ותרצו להכיר את ה', כי רק ביחד איתו נמצא האושר שלכם".