בנות ישראל המתאספות יחד ללמוד מוסר ויראת שמים

"נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר, י"ד ד')

על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהיו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים: "נתנה ראש ונשובה מצרימה", ואילו הנשים אומרות: "תנו לנו אחוזה", לכן נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן. (רש"י, פרשת פנחס, פרק כ"ו, פסוק ס"ד).

והלא מספרן של בנות צלפחד היה בסך הכל חמש, ולמה זכו כל הנשים להנצל מהגזירה? מגלים לנו חז"ל שנשים אלו זכו לכח השפעה עצום, ומיראת השמים והבטחון שלהם באלוקים חיים הושפעו כל נשי דור המדבר, משום שאדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים.

עכשיו נתבונן כמה קידוש שם שמים ושפע טוב בכל העולמות יש כאשר בנות ציון מתאספות לשמוע דבר ה' בנושאי צניעות ובאיסור לשון הרע! כמה טהרה ואהבת הבריות מוסיף דבר זה בכל היקום!

שמעתי גם שיש נשים המתאספות יחדיו בין שכנותיהן כדי להתחזק באהבת התורה ולהשפיע בצורה זו על בעליהן שיתמסרו יותר ללימוד תורה, וכיצד להשפיע אשה על רעותה למידות טובות. שתרבינה כמותן בישראל! מהן תלמדנה וכן תעשינה כולן.

מה טובו אהליך יעקב

כמה יפה המראה כאשר עוברים ליד הכולל ערב, ורואים את בני התורה נאספים בצוותא עם חבריהם ולנים בעומקה של הלכה, זה שואל וזה משיב, זה מקשה וזה מפרק, והכל מאזינים זה לזה. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

וכך אומר המדרש (מדרש רבה, שיר השירים, פרשה ח'):

"היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. רבי נתן בשם ר' אחא אמר, למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין. מה עשה המלך נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו, והלך לשמוע מן הן אומרים.

"שמע שהיו אומרים אדונינו המלך הוא שבחנו הוא חיינו, אל נחסר לאדונינו המלך לעולם. אמר להם, בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם.

"כך אע"פ שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה ולא תחרחרו זה עם זה ולא תביישו זה לזה שלא יאמרו מלאכי השרת לפני רבש"ע תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם ואתם מקיימים אותה בשלום".

עלינו לקיים 'חברים מקשיבים לקולך השמיעיני'. הבה ונקרב את כל שכנינו איש לרעהו לבית המדרש ולשעורי התורה, ואשה לרעותה לצניעות, מוסר ויר"ש, ונקיים במשכנותינו 'מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל וכו', כגנת עלי נהר, כאהלים נטע ה'", וכו'. (במדבר, פרק כ"ד פסוק ה').