שמש בית הכנסת תלה את תמונת המלך כשהיא הפוכה

"ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם" (במדבר, ט"ו ל"ח)

יש שאינם נזהרים ובעת התפילה הם מטאטאים את בית המדרש כשציציותיהם נגררות על הארץ.

בואו ונראה מה כתוב ב'באר היטב' (אורח חיים, סימן כ"א סעיף קטן ה'). הדברים נסובים שם על מה שפוסק המחבר "יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו", ומוסיף ה'באר היטב': "ועליו נאמר (ישעיה, פרק י"ד פסוק כ"ג) וטאטאתיה במטאטא השמד".

ואידך, זיל גמור.

והדברים צריכים ביאור. וכי כל כך חמור חטא זה עד שנאמר עליו פסוק נורא שכזה?        

ויש לומר, שהציצית היא העיטור שמקבל היהודי מאת המלך, וכפי שאמרנו לעיל הרי כל תרי"ג מצוות רמוזות בו, ומי שמזלזל בעיטורו של מלך, מגיע לו עונש חמור ביותר.

ומעשה שהיה ברוסיה כאשר אחד השליטים המפורסמים הודיע שהוא עומד לערוך ביקור בבית הכנסת. הקהילה היתה כמרקחה, והיהודים התכוננו לקבל את פני השליט. והנה, לפי כללי הטקס שהיו נהוגים באותה תקופה, צריכים היו לתלות את תמונתו של המלך על קיר בית הכנסת.

לפני הביקור אירע דבר נורא. שמש בית הכנסת הוציא את התמונה מהמקום בו היתה מונחת, וציחצחה והבריקה כיאות. כדרכה של מלאכה זו, סיבב השמש את התמונה מכל צדדיה על מנת לנקותה מהאבק שנערם עליה, והיה עסוק בזה ראשו ורובו עד שלא שם ליבו ותלה את התמונה כשהיא הפוכה..., דהיינו כשפניה אל הקיר.

שמש זה היה ידוע בנאמנותו ובעבודתו המסורה, וכל המתפללים סמכו עליו ולא ערכו ביקורת אחר מלאכתו והכל היו בטוחים שהעניינים סודרו על הצד הטוב ביותר.

למותר יהיה לתאר את כעסו וזעמו של המלך כאשר הגיע להיכל בית הכנסת וראה את תמונתו מונחת הפוך כשפניו אל הקיר. חמתו בערה בו, והיהודים היו נתונים אז בסכנת נפשות אמיתית, וכל זאת בשל הזלזול בתמונתו של המלך. בקושי רב, ולאחר ששילשלו לידיו שוחד עצום, הצליחו לפייסו.

ואם כך כלפי מלך בשר ודם, על אחת כמה וכמה שמחוייבים אנו לכבד את בוראנו, ובכלל זה גם את 'עיטורי הכבוד' שהוא מעטר בהם את עמו ישראל.

אשרי לאדם המקפיד שטליתו תהיה תמיד נאה ונקייה, בצורה שתכבד את מי שציווה עליה. בכך הא מייקר את מצוות השם יתברך, ושכרו הרבה מאוד על פי פעלו.