מקפיד על ציצית גם בימי שרב? שכרך כפול ומכופל גם בימי החורף

"ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם" (במדבר, ט"ו ל"ח)

ראינו צורך לציין כאן עניין נוסף, כלל יסודי בענייני המצוות.

שמעתי מהגר"י גלינסקי שהיקשה על מה שנאמר "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (תהילים, פרק ס"ב פסוק י"ג), שלכאורה הדבר פשוט, ומה הרבותא שהקב"ה משלם לאיש כמעשהו?

והסביר, שההדגשה בפסוק זה היא שהתשלום לאיש הוא 'כמעשהו', שכל אדם קובע את המחיר שישלמו לו עבור מעשיו הטובים, והיינו שלפי היחס שלו למצוות כך ישלם לו השי"ת.

והדברים מובאים גם ב'קצות החושן' המקשה כיצד קנה יעקב את הבכורה מעשיו בנזיד עדשים, הרי מחירה שווה הרבה יותר ואם כן יש כאן ביטול מקח? ותירץ, שכיוון שעשיו הוכיח במעשיו שהבכורה אינה שווה בעיניו, והראיה שמכרה ליעקב, אם כן היה מותר ליעקב לרוכשה בנזיד עדשים...

שמח וטוב לב

הרב גלינסקי סיפר על יהודי שניקלע לבעיות פרנסה ורבו יעץ לו להיכנס לעיסקה הראשונה שתזדמן לפניו, ויהיה לו למזל ולברכה.

הגיע האיש למקום השוק, וראה שהכל מוכרים וקונים, והוא, נאבע'ך, אין בידו מאומה. ישב בצד והמתין. והנה ניגש אליו אחד הרוכלים ושואלו מה הוא מחפש בשוק, ואיזה סחורה יש לו להציע. החסיד השיב לו שארנקו ריק, וגם אין לו סחורה כלשהי, אך כיוון שהרבי שלו יעץ לו לבצע את העיסקה הראשונה שתבוא לפניו, הוא ממתין בכליון עיניים לעיסקה שכזו...

החליט הרוכל לחמוד לו לצון ושאל את החסיד האם הוא מוכן לרכוש את 'העולם הבא' שלו.

כיוון שגם לזה ייקרא 'עיסקה', קיים היהודי את מצוות רבו ולאחר משא ומתן קצר על גובה המחיר קנה את העולם הבא של הרוכל שהסכים למוכרו בסכום פעוט ביותר, שעוד היה איכשהוא בכיסו של החסיד...

בא הרוכל לביתו שמח וטוב לב, וסיפר לאשתו על 'חוכמתו' הגדולה ועל 'תמימותו' של שמעון שרכש ממנו את העולם הבא.

מחיר מופרז

פניה של אשתו, שהיתה קצת יותר חכמה ממנו, חפו. הסיפור כלל לא מצא חן בעיניה, והיא האיצה בו שישוב ויקנה בחזרה את העולם הבא. "אינני מעוניינת בבעל בלי עולם הבא", אמרה.

מאחר שאיימה עליו שאם לא יעשה כך, תתבע ממנו גט, נאלץ לרוץ כל עוד נפשו בו אל השוק ולחפש את החסיד. משמצאו, ותינה לפניו את הצרה שנתגלעה לו עם אשתו, הסכים הקונה למכור בחזרה את העולם הבא, אך נקב בסכום עתק, פי שבע-שבעתיים מהמחיר שבו התבצעה העיסקה בתחילה.

עכשיו חפו פניו של הרוכל. "מה ראית לנקוט מחיר כה מופרז, ללא כל יחס לדמים ששילמתי לך"? שאל, ותבעו לדין תורה.

הדיינים פסק כדברי החסיד והסבירו זאת על פי הפסוק הנ"ל 'כי אתה תשלם לאיש כמעשהו'. השי"ת משלם לכל אדם על מצוותיו כפי מה שהן שוות בעיניו, בעיני האדם העושה אותן, "ומאחר שערכן של המצוות היה דל בעיניך לא         גבית עליהן אלא סכום מזערי, אבל עמיתך שידע להעריך נכונה את ערכו של העולם הבא, ביודעו שכל הון לא ישווה בו, יכול היה לתבוע ממך מחיר כה גבוה", אמרו הדיינים.

לא נותרה לרוכל כל ברירה אלא לשלשל לידיו של החסיד את מלוא המחיר שדרש. ברכתו של הרבי התקיימה.

גם כאשר אגלי הזיעה נוטפים מן הגוף

עקרון זה שהאדם קובע בעצמו את השכר שישלמו לו על המצוות, חוזר ובא במקרים רבים במהלך חיי האדם. ולמשל: יש אנשים שבימי החורף מוכנים לקיים את מצוות ציצית בהידורה המלא, אבל כאשר מגיעים ימי השרב, ואגלי זיעה נוטפים מגופם, הם מזלזלים בארבע-כנפות. לכן יש לדעת שכפי שהם מעריכים את המצוות, כך ישלמו להם.

יהודי המוכן לסבול עבור קיום המצווה ואינו מוריד מעליו את הציצית גם כאשר גופו לוהט מחום, יקבל על כך מחיר גבוה במיוחד, ומחיר זה ישולם לו גם בתקופת החורף, למרות שאז לא היה קשה לו לקיים את המצווה.

לקח מונית כדי לומר קדיש על אימו

ומעשה בתלמיד חכם שהיה בשנת אבלותו על אימו, והזדמן פעם למקום רחוק שלא היה בו מניין, אך הוא לא התעצל אלא שילם כסף רב למונית שתסיע אותו למקום אחר, כדי שיוכל לומר קדיש על אימו.

על קדיש כזה יהיה לו שכר מיוחד, שכן הוא השקיע בו מאמצים וממון, אך כשהזדמן לי לפגוש את התלמיד-חכם ההוא אמרתי לו ששכרו הגדול יהיה לא רק עבור הקדיש הזה שבו השקיע מאמצים רבים, אלא על כל הקדישים שאמר עד עתה, כי הפעם הזו גילתה על היחס המיוחד שלו לכל הקדישים ולכל הכיבוד-אם שלו. בכך שהיה מוכן להשקיע סכומי כסף גדולים כדי לומר קדיש, גילה הת"ח על שוויו המופלג של הקדיש בעיניו, ולפי 'מחיר' זה ישלמו לו לעתיד לבוא.

זה המקום לציין את הדברים הנוקבים של גליוני הש"ס במסכת בבא בתרא דף ד' עמוד א'. הגמרא שם עוסקת בדינו של מי שגדר את הצד הרביעי של השדה, שמגלגלין עליו את הכל, שהרי אז הוא מוכיח שהוא חפץ בגידורה של השדה, וכתב הגליוני הש"ס: "וראיתי בספר אחד מדקדק מכאן דה"ה בזה המבטל תלמוד תורה בזמן שיש לו פנאי ללמוד, יוצְרַך ליתן דין גם על הזמן שאין לו פנאי. ויש לדקדק כזה מהירושלמי כתובות פ"ה ה"ח דאם מרדה קודם שנעשית נידה, פוחתת מכתובתה גם בימי הנידה".

והדברים נוקבים ויורדים עד התהום.