הבחור שעבר טיפולים כימותרפיים סירב להוריד את הציצית וחייו ניצלו

"והיה לכם לציצת" (ט"ו ל"ט)

כשמזדמן לנו לשמוע, לעיתים, על מעשים גדולים הנעשים תחת השמש, המוכיחים בעליל על כך שיש מנהיג לבירה השומר על בניו הנאמנים העושים כל שלאל ידם על מנת להדבק בו ובדרכיו - התגובה הספונטנית היוצאת מפינו היא שמעשים אלו משתייכים לדורות-קדם, לתקופות שבהן חיו ענקי הרוח וגדולי היראה. היום, כך התרגלנו לומר, אין כוחנו בכך.

המעשה שלפנינו יוכיח שגם בדורנו יש יהודים שנשארו דבקים באמונתם וכל-כולם קודש לה' ולתורתו, ללא פניות והתחשבנויות צדדיות, ובמקרה שלנו מדובר בבחור צעיר, עול-ימים, שנשא על עצמו את עול התורה והמצוות בשלימות, בטהרה ובקדושה. בחור זה, זכה לראות בעיניו כיצד הקב"ה שומר עליו מכל משמר ומניח עליו את ידו החזקה וזרועו הנטויה ונוצרו מרוחות ומכל פגעים רעים דאתו לעלמא.

המקרה התרחש, כך מספר הרב יצחק כהנא, עם בן-תורה מובהק, עמל בתורה ובעל מידות, שחלה ל"ע במחלה הקשה. הצעיר, הלומד באחת הישיבות הקדושות המובחרות, מתייסר יסורי-אימים, ולאחרונה החל לקבל טיפולים כימותרפיים בבית החולים.

בבואו אל המחלקה אמרה לו האחות שכדי לקבל את הטיפול הוא צריך ללבוש בגדים סטריליים ולכן עליו להחליף את בגדיו באלה של בית החולים. הבחור הסכים לכך, אלא שכיוון שבבית החולים אין בגד של ארבעה כנפות, הביא עמו לטיפול הבא ציצית מכובסת ומגוהצת היטב, כזו שתענה על דרישת בית החולים לבגד סטרילי.

כאשר ראתה האחות את הטלית-קטן שלו על הבגדים של בית החולים, אמרה לו שלא יוכל לעבור את הטיפול עד שיסיר את הציצית מעליו. כל נסיונותיו להסביר לה שהמדובר בבגד מכובס ונקי, עלו בתוהו, והאחות סירבה להעניק לו את הטיפול הכימותרפי.

הבחור היה איתן בדעתו וסירב אף הוא להוריד את הציצית. ישב איפוא בנו הנאמן של הקב"ה והמתין מחוץ למחלקה.

הרופא יצא ניסער

כעבור שלש שעות תמימות (!) חלף במקום אחד מבכירי הרופאים במחלקה, ושאל את בחור-הישיבה מה הוא עושה כאן ולמי הוא ממתין. שָטַח הבחור בפניו את הבעייה, ומששמע זאת הרופא נכנס פנימה, אל חדר הטיפולים, ולאחר שעה קלה יצא משם נרגש כולו. הסערה על פניו היתה ניכרת בעליל.

מששאלו הבחור על מה ולמה ניסער כל כך, השיב לו הרופא שלפני הכל ייכנס למחלקה ויקבל את הטיפול המגיע לו כשהטלית-קטן עליו: "דיברתי עם האחות והכל בסדר", אמר לבחור. "אחר כך אספר לך למה התרגשתי".

בתום הטיפול הקשה, ניגש הרופא אל הבחור, וכשדמעות בעיניו אמר לו: אני יהודי שאינו שומר עדיין מצוות, אבל הפעם זכיתי לראות כיצד האלוקים שומר על שומרי מצוותיו. כשנכנסתי למחלקה כדי לשכנע את האחות שאין כל בעייה עם הציצית שלך, רציתי לראות איזה טיפול אתה מקבל, ומה מאד נדהמתי לראות שהאחות התכוננה לבצע, בשגגה, טיפול לא מתאים, שהיה עלול לדרדר את מצבך למכת-מוות מהירה.

הרופא הוסיף ואמר שהאחות עשתה זאת כמובן בשגגה, "אבל אם לא היית מתעקש ועומד בתוקף על רצונך ללבוש את הציצית, הטיפול היה כבר מתבצע, ומי יודע באיזה מצב היית נתון ברגע זה. עכשיו, משסירבת לקבל את הטיפול, נמנע ממך אסון נורא".

אז הנה, גם בדורנו מתרחשים אירועים מסמרי שיער שכאלה. בחור צעיר שהגיע לבית החולים בגפו, ללא הוריו, ובלי שידו של אדם מבוגר אוחזת בו, מתעקש להיות עבד נאמן לאביו שבשמים.

מי נתן לו את הכוח הזה? מי צייד אותו בכוחות נפש שכאלו, אם לא שהן-הן מידות הנפש המצויות בלב כל יהודי, גם בדורנו, בתוקף היותו בן למלך מלכי המלכים.