הטור המאויר לפרשת כי תצא: האיש המוזר בגן החיות

ניצלתי את הימים האחרונים של בין הזמנים, וכמו אבא טוב לקחתי את משפחתי היקרה לגן החיות. טיילנו ברחבי הגן, מכלוב אל כלוב ומאטרקציה לאטרקציה. השתדלנו לא לפספס דבר.

כשהגענו לכלוב הקופים, התעכבתי. נזכרתי בברכת "ברוך משנה הבריות", שאותה אומרים כשרואים קוף או פיל, ותהיתי האם עלי לברך, אך לא זכרתי בוודאות את פרטי ההלכה. אשתי בינתיים התקדמה אחרי הילדים, ואני הפניתי את מבטי לאחור בחיפוש אחר רב או אדם אחר שומר תורה ומצוות, שאוכל לשאול אותו לגבי הברכה.

בעודי תר אחרי האנשים באזור, הבחנתי ביצור הכי מוזר שראיתי מימי והוא לא היה בתוך כלוב... ראיתי אדם, (אם אפשר לקרוא לו כך), עטור קעקועים מכף רגל ועד ראש, ראשו מגולח משערות, פרט לקודקוד שממנו מתפארת רעמה ארוכה של ראסטות. אוזניו עמוסות בעגילים מסוגים שונים ומשונים, ובאוזנו הימנית היה חישוק מתכת שהרחיב את תנוך האוזן ויצר בו חור גדול במיוחד. על צווארו היו מונחות שרשראות מעוטרות גולגולות ושלדים, שהוסתרו חלקית ע"י זקן ארוך ושחור שיצא בדיוק רב מקצה הסנטר.

עם מראה מטופש שכזה אפשר בקלות להתקבל לאחד השבטים באפריקה! חשבתי לעצמי.

ובאמת עד כאן המראה עוד היה נסבל, אך משהתקרב וחלף על פני - הבחנתי בדבר מה מפחיד ביותר שממש נחרדתי לנוכחותו! מתחת לעור הפנים, משני צדי מצחו, הזדקרו להן בעזות שתי בליטות עגולות ששיוו לעצמן מראה של קרניים! כן, קרניים!

מסתבר שהבחור שלנו ממש משקיען, הוא הגיע עד למנתח פלסטי שישתיל לו קרניים במצח, ובכך השלים את ה'לוק' של ה"סטרא אחרא". ה' ישמור, עד הפרט האחרון.

והדבר הנורא ביותר בעיני היה שאותו 'יצור' הלך יד ביד עם בתו הקטנה בת הארבע! ריבונו של עולם, מה הבת שלו אמורה לחשוב? שאבא שלה הוא תיש? קוף? אריה? משוגע!!!

עמדתי שם המום, מתקשה להירגע מהמצב האבסורד! הסתכלתי על השלט הקטן מחוץ לכלוב הקופים, היה כתוב שם: "המבקרים בגן החיות מתבקשים להתנהג כמו בני אדם...".

שאלתי את עצמי על מי אני צריך לברך "משנה הבריות"? בדרך כלל כשאני פוגש אנשים רחוקים מתורה ומצוות, אני מדמיין אותם עם כיפה וציצית. אני כאילו צופה איך הם עשויים להיראות בעתיד, ובכך מצליח לדון אותם לכף זכות. אבל במקרה הזה, עם כל הדמיון המפותח שיש לי, לא הצלחתי! לדמיין כיפה וקרניים?!...

בערב, כשנרגעתי קצת, פתחתי בבית חומש דברים בפרשת השבוע. כתב שם ה'אור החיים' על הפסוק "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אימו...", שחוצפתו של הבן מתחילה עוד לפני היותו בן שלוש עשרה, אלא בגיל צעיר יותר. אם ההורים לא הקדישו יותר לחינוכו ולא לימדו אותו שצריך לציית לקב"ה ולהוריו, אין זה פלא כלל שבגיל מאוחר יותר גדלים פירות רקובים.

השורה התחתונה

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו"

אם לא מחנכים את הילדים לשמוע בקול הקב"ה, התוצאה תהיה שהם יזלזלו גם בכבוד ההורים, יפנו להם עורף ויעשו כל העולה על רוחם. כן מובא בספר משלי כתוב "שמע בני מוסר אביך" - זהו הקב"ה, "ואל תיטוש תורת אמך" זוהי כנסת ישראל. מי שלא חונך לקיים את מצוות התורה של בין אדם למקום, התוצאה היא שהוא עובר תמידית על איסורי תורה - וגם מורד בהוריו.