הפרשה עם הכי הרבה מצוות: הווטסאפ של רהב מאיר לפרשת כי תצא

המלחמה הגדולה

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", מתחילה פרשת השבוע החדשה, והפרשנים בכל הדורות מדגישים שלא מדובר רק בשדה הקרב. הפרשה אמנם כוללת הוראות רבות ביחס למלחמה פיזית, אבל שימו לב לסיפור שמובא בספר "חובות הלבבות" ובעוד מקורות רבים (אם מישהו יודע איפה הוא מופיע לראשונה – שיעדכן): 

מעשה בחסיד אחד שראה אנשים הולכים ותופים בידיהם ושמחים על שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. אמר להם החסיד: למה אתם כל כך שמחים? את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם. אמרו לו האנשים: אבל זו הייתה מלחמה גדולה מאוד, מדוע לומר שהיא מלחמה קטנה? ענה להם: כי כל מלחמה בעולם הזה נחשבת קטנה לעומת המלחמה נגד היצר הרע, שהיא ורק היא – המלחמה הגדולה של חיינו. מלחמה תמידית, מתוחכמת, בלתי פוסקת, על המידות שלנו, הדיבור שלנו, המעשים שלנו והמחשבות שלנו. כידוע, גם מצביאים גדולים ומהוללים ונערצים שמנהיגים צבאות ענק – יכולים להיכשל בה ולהיות בעצם, בפנים, אנשים קטנים ושפלים, מלאי אגו, תאווה וכבוד. 

ובעוד במלחמות הקטנות אנו עוסקים בלי הרף, מפרשנים אותם, לומדים אותן, וחושבים על טקטיקה, אסטרטגיה ומהלכים – את המלחמה הגדולה של חיינו אנו לעתים מדחיקים ומשכיחים. פרשנים רבים מציינים שלכן קוראים את הפרשה הזו בחודש אלול, חודש התיקון והשיפור, חודש השיא של המלחמה הגדולה.

אי אפשר להתעלם!
האם אפשר ללכת ברחוב, לראות חפץ יקר שאבד למישהו, ולהתעלם? כן, בהחלט. אפשר פשוט להמשיך ללכת. רק שהפרשה מכריזה הבוקר אחרת: "לא תוכל להתעלם", נכתב בה. מול אמירות בסגנון "זה לא העסק שלי" או "מה לי ולזה" – המילים "לא תוכל להתעלם" כאילו מציירות מציאות פסיכולוגית שבה פשוט לא נוכל להמשיך הלאה. זה ינקר בנו, זה לא ייתן לנו מנוח. רש"י כותב על המילים האלה: "לא תוכל להתעלם – לכבוש עיניך כאילו אינך רואה אותו". למה אם מישהו אחר איבד משהו זה קשור אליי? ובכן, זה לא סתם קשור, זה ממש מטיל עליי חובה - חובה להכריז על האבדה ולחפש את הבעלים המקוריים. בשכונות דתיות מקובל לתלות מודעות שמכריזות על אבידות, גדולות וקטנות, שנמצאו במרחב הציבורי. יש כמובן הגדרות הלכתיות שעושות סדר במצוות "השבת אבדה" (מה צריך להחזיר, איך, למי וכמה להתאמץ אם בכלל) – אבל העיקרון היסודי שמוצג כאן הוא אנטי-תזה לתפיסה שהיא רק "חיה ותן לחיות". יש פה קריאה ברורה לא להישאר אדישים למציאות.

החזרת גניבה באיחור של 28 שנים

כשכותבים על "מצוות השבת אבידה" ועל הציווי "לא תוכל להתעלם" שמופיעים בפרשה - אלה מילים כתובות, ועדיין לא מציאות חיה. כשמדברים על הניסיון לתקן באלול את המעשים, לעשות חשבון נפש, להשתפר, להשתנות - גם זה יכול להישאר מעורפל למדיי. אז הנה סיפור קטן-גדול ומעשי מאוד, ברוח הימים האלה: ביום ראשון השבוע נכנס אדם מבוגר לתוך חנות של מותג הריהוט היוקרתי "קסטיאל". הוא פנה למוכרת והושיט לה שקית ופתק. בזמן שהיא קראה את הפתק האיש כבר נעלם. בתוך השקית היה שעון עתיק. וכך נכתב בפתק: "החפץ נגנב מחנות קסטיאל רהיטים מאיזור רחוב הקישון לפני 28 שנים. הגנב חזר בתשובה ומחזיר את החפץ לבעלים. תודה וסליחה וכפרה". אלון קסטיאל מסר בתגובה בשם המשפחה: "כפרה עליו, 28 שנים סבתא חיפשה את החפץ. אם היא הייתה בחיים היא גם הייתה זוכרת מאיפה הוא נלקח ומתי. אנחנו סולחים במאה אחוז ובאהבה".

שמעון פרס שלא היכרתם
זה לא נראה לי הזמן לבדיחות, לא לסגירת חשבונות היסטוריים על אוסלו, ובטח לא לשמועות מופרכות. אולי זה דווקא הזמן לכמה ציטוטים פחות מוכרים של שמעון פרס, שמעון בן שרה, על המורשת והזהות שלנו:

·  "לימוד התורה הוא חדר כושר רוחני".

·  "יש כאן מחדל היסטורי גדול. המייסדים של המדינה היו הרבה יותר קרובים ליהדות מכפי שנוטים להציג אותם. בן גוריון היה מאוד מקושר לתנ"ך. ברל כצנלסון היה יהודי מסורתי שהקפיד על כשרות ושמר שבת. אני חושב שלו הם היו רואים אלה את הבורות הגדולה, הם היו מצטערים מאוד. לא לכך הם פיללו. צריך להדגיש גם בימינו שציונות בלי יהדות אינה בת קיימא. בלי יהדות פשוט אין ציונות".

·  "פירמידות נפלו, אימפריות ענק באו וחלפו, אבל במילים הנצחיות של התורה שלנו לא חל כל שינוי. אדרבה, הערכים שלנו הפכו להיות יסוד של הציביליזציה כולה. גם בקרב אומות העולם מתפעלים מכך שעם ישראל היה העם הראשון שיצא נגד עבדות, נגד עוולות, נגד רצח, נגד שקר". 

·   "אנחנו העם הנבחר, אבל על הבחירה הזאת העם היהודי שילם ביוקר. אני שואל את עצמי, מדוע היטלר בחר מכל העמים דווקא אותנו? מה עשינו לו? היהודים בגרמניה כבר די התבוללו. למה הוא נטפל אלינו? התשובה היא מפני שמבחינה אידיאולוגית אנחנו היינו האויב הכי גדול שלו. בעיני עצמו, הוא ייצג את חוק הטבע, את ניצחון הכוח, על כן הוא ראה בנו היהודים את האנטיתזה לכל הדברים שדגל בהם. אנחנו מסמלים את המוסר, את הרוח".

·  כשנשאל מה ההישג הכי גדול בחייו – ענה: "מה שאעשה מחר".

·  וכשנשאל האם יתמודד לתפקיד מזכ"ל האו"ם ענה: "בשביל מה? אני רוצה להיות בן עמי, לשרת את עמי, אני לא רוצה לשלוט על אף אחד. האמביציה הכי גדולה שלי היא לשלוט על עצמי".

* * *

מצוות שלא היכרתם

סקופים בפרשה: בפרשת השבוע הנוכחית, "כי תצא", יש הכי הרבה מצוות. יותר מאשר בכל פרשה אחרת. 74 מצוות בסך הכול. כמה מהן מפתיעות מאוד, כי אנחנו לא מתייחסים אליהן ביום יום כאל מצוות. דוגמאות? בבקשה:

* "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – אנחנו לא רגילים לתפוס את כללי הזהירות הבסיסיים כמצווה, אבל התורה אומרת זאת במפורש: זו מצווה לשים מעקה על הגג, כדי שלא ייפלו משם. זו מצווה להיזהר ולשמור על חיינו וחיי אחרים. מעקה, סורגים, בדיקת אוויר בגלגלים, חגורת בטיחות – אלה לא המלצות אלא מצוות.

* "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" – מה יותר טבעי מלתעב את המצרים? למה התורה מתעקשת לחנך אותנו נגד שנאה? ובכן, בתחילת השהות שלנו נהנינו מהכנסת האורחים המצרית. הם היטיבו איתנו. רש"י כותב על הפסוק הזה" לא תתעב מצרי - אף על פי שזרקו זכריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניה בשעת הדחק".

* "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" – למרות שהצבא הוא סוג של אטמוספירה אחרת, אלוקים לא נשאר מחוץ למחנה הצבאי. להיפך. הפסוק קורא לשמור על קדושה יתרה דווקא סביב יציאה לקרב - חשוב איך מדברים ומתנהגים שם, מה ההווי, מה הרוח בין הלוחמים, מה מוסר הלחימה.

* "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן... בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ" – הלנת שכר אינה מושג מודרני. לשלם לאדם בזמן על העבודה שלו זו הוראה מפורשת שמופיעה בפרשה. הוא נושא את נפשו אל השכר הזה, אומרת לנו הפרשה. אל תעשוק אותו.

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.