"ריבונו של עולם, אין שוטרים. אין עולם. זה הכל אתה"

זה הגיע לי במייל ושימח אותי כל כך, שרציתי לשמח גם אתכם, לכבוד השנה החדשה והמתוקה שוודאי תהיה לנו:

"אני חייבת להקדים ולומר - שבאמת לא נהגנו כשורה. חנוכי, התינוק שלי צרח כל כך חזק עד שבמקום בכיסא הוא היה בידיים שלי, חיימק'ה בן השלוש הצליח גם הוא להשתחרר מהחגורה ומכיוון שהייתי עסוקה כל כך עם חנוכי לא הצלחתי להשתלט עליו. שלושת הילדים הגדולים יותר, שהיו דחוסים כולם על הספסל לא יכלו להיות קשורים, אך עם כל זה - היינו במצב רוח מרומם, בדרכנו לנופש בצפון, כשהכביש הקטן והמבודד מוצא את אבא נוסע הרבה מעל המהירות המותרת.

כדי להעביר את הנסיעה הארוכה החלטתי להקשיב לשיעור תורה בדרך, ובהשגחה פרטית, שמעתי בנגן כמה מילות הסבר, שעל ידי מחיאות כפיים וריקודים ממתיקים את הדינים, ושמעתי גם הקלטה מיוחדת במינה של הרבה מאוד (כמאתיים) אנשים מוחאים יחד כף משך דקות ארוכות ארוכות, למען כלל ישראל, בתפילה שיומתקו כל הגזירות ויתבטלו כל הדינים הקשים.

"ואז בעלי מאט פתאום בבת אחת, מחוויר ואומר בשקט – 'אבוד לי'. ואכן, אבוד לו ולנו גם יחד.

שוטר מניידת שבנתיב הנגדי מסמן לנו לעמוד בצד וחוצה את הכביש לכיווננו. 'שלום אדוני', הוא מכניס את הראש לתוך החלון, 'לאן אתה טס?'. הוא מציץ לאחור ואומר: 'אני רואה שהמשפחה חוגגת פה יופי, מה? אפשר לראות תעודות בבקשה?'.

"הוא חוצה את הכביש בחזרה לניידת, וממתין לבעלי שיבוא בעקבותיו. בעלי מוציא בשקט את התעודות מהתא המיועד לכך. הילדים בהלם מוחלט, גם אנחנו לא מדברים, רק מבטים מזועזעים כאלה, ותחושה קשה. נכון, רק שוטר, רק תעודות, סך הכל בן אדם כאן על פני האדמה. אבל התחושה היא ממש דין. דינא דמלכותא. משהו קשה. בעלי פותח את הדלת לצאת עם המסמכים. הפנים שלו די חיוורים כשהוא אומר לי, 'זה שלילה, על בטוח', והולך.

"נסענו מהר מכפי המותר והראדאר קלט אותנו. היינו בלי חגורות והשוטר תפס אותנו. ומה שמגיע מגיע, אין מה להגיד. אבל זה מזה מבאס, בלשון העם, הלך עלינו. ואז חוזרים לי לאוזניים הדי מחיאות הכפיים, ואני מתנערת מהשיתוק המאובן ומתחילה לעשות מה שאפשר.

"אני פונה לקב"ה ומתחילה להתפלל ולבקש רחמי שמיים, ומוחאת כפיים וקוראת לעזרה. 'ריבונו של עולם', אני אומרת ונכנסת לזה חזק מכל הלב, 'אין שוטרים. אין עולם. אין כלום בכלל. זה אתה, רק אתה. אתה בורא את העולם ומחדש אותו כרצונך, אתה עושה מה שאתה רוצה. אתה יכול להפוך כל דבר לכל דבר. נכון, היינו לא בסדר, סליחה. אבל תרחם עלינו. תעשה לנו נס. תיזכר בכל הפעמים שבעלי היקר גומל חסדים ללא חשבון, תיזכר בכל המצוות שהוא קיים רק היום, זה לא בסדר לעבור על המהירות, ובאמת, באמת סליחה. אבל תלמד אותנו מה שאנחנו צריכים ללמוד בלי עונש חמור, בבקשה, ותרחם עלינו שהשוטרים לא ידונו אותנו לשלילה. שיתנו לנו רק קנס קטן וישחררו אותנו. אנחנו בדרך לנופש, אבא, בבקשה'.

"אפילו לבקש את זה היה בגדר טרוף. וכאילו כדי להסביר לי עד כמה אני הזויה, חצה שוב בעלי את כל הנתיבים, וכשהוא מחטט אחר תעודה נוספת, אמר - 'הוא שולל לי את הרישיון', והלך בחזרה. המשכתי ללהוט בתפילתי. הזכרתי את זכות הצדיקים, ביקשתי שזכותם תגן עלינו, ביקשתי נס.

מצד שני, גם אמרתי לקב"ה שוב ושוב שאני מקבלת על עצמי בכל מקרה את רצונו, ויודעת שמה שהוא עושה זה הכי טוב בשבילנו, הוא לא חייב לנו כלום, הוא לא צריך לעשות דווקא מה שאנחנו מבקשים, בכל מקרה, מה שלא יהיה – הכל טובה שלמה, גמורה, הכל רחמים וחסדים. הלוואי תעשה לנו נס, אבא, אבל תודה בכל מקרה.

"ואז בעלי חזר. '30 יום שלילה מיום שישי, ומשפט', הוא אמר. דממנו. שמנו חגורות ונסענו למלון די בהלם. התפילות החמות עזרו להרגיע אותי, הייתי מאוד שלמה עם עצמי כשאמרתי לילדים, 'תראו, קטע עם שוטרים הוא קטע לא נעים, ואנחנו נשתדל שזה לא יקרה אף פעם יותר, אבל בואו נזכור שכולנו חיים, בריאים ושלמים, לא קרה שום אסון, הכל ממשיך להיות טוב, ועם המשפט והשלילה נתמודד כשיגיע הזמן. תפסיקו לרעוד ולרטוט, הכל בסדר!'.

"לכסנתי מבט לאבא. הוא היה בסדר. תוך דקות אחדות חזר לדבר עם כולם כרגיל, תוך עוד דקות אחדות כבר חייך, ועד שהגענו למלון הוא חזר למצב רוחו הטוב. הבטתי בו בהערצה. מה זה? איך הוא עושה את זה?

* * *

"יממה עברה. אבל עברה ככה, שעד הלילה כבר לא זכרנו כמעט מכל העניין. חוץ מהתבדחויותיו של בעלי על שהוא צריך כעת נהג, והבטחותיי 'אקח אותך טרמפ לכל מקום במוניות שלי', היינו בשמחה, היינו משפחה, שיחקנו בכדור, בתופסת ובמחבואים, היתה רוח נפלאה. למחרת בצהריים, אחרי יממה כאמור, אחרי ארוחת צהריים, בדרך לחדר, עצר בעלי פתאום מתחת לעץ רחב אחד, וביקש מכולם להתיישב. 'אני רוצה לספר לכם סיפור של השגחה', הוא אמר. 'שבו כולכם ותקשיבו'.

"אתמול, עצר אותי שוטר והראה לי שהראדאר קלט שנסעתי מהר מדי. למעשה לפי החוק, הוא היה אמור להוריד אותי מהכביש, כלומר לקחת לי את הרישיון במקום. אמרתי לו שהוא צודק, שלא הייתי בסדר, ואני מבטיח לא לנהוג כך להבא, וביקשתי שלא יהרוס לנו את החופש. הוא היה נוקשה. הסביר שאין לו אפשרות לרחם עלי, כולם מבקשים ממנו שירחם, אבל החוק הוא חוק וזה הכל. 540 איש נהרגים כל שנה בתאונות דרכים וכל אחד חושב שלו זה לא יקרה. בכל זאת ביקשתי ממנו שירחם עלינו, אנחנו משפחה בדרך לחופשה ומה נעשה אם הוא ישאיר אותנו כעת בלי אוטו? ידעתי שהייתי לא בסדר, לא ניסיתי להתחמק, אבל אמרתי לו – 'בבקשה, תחשוב ותראה מה אתה יכול לעשות, כדי לא לעשות לי את זה'.

"הוא הסכים לדחות לי את תחילת השלילה ליום שישי, למשך 30 יום שלאחריהם יבוא משפט, (ומי יודע מה עוד), והתחיל לכתוב את הדו"ח. אבל אז הוא ראה שהבאתי מהארנק בטעות את הרישיון הישן שלי, ושלח אותי להביא את הרישיון החדש. חציתי את הכביש וראיתי את כולכם מתפללים באוטו ואומרים תהילים. כשחזרתי אליו אמרתי לו – 'אתה רוצה לראות מה זה יהודים? בוא איתי רגע לאוטו ותראה איך כולם אומרים תהילים. אתה יהודי, נכון? זה יעשה לך נחת'.

זה נגע לליבו, הרגשתי שזה עשה לו משהו, אבל הוא חזר, בנחישות, לכתוב את הדו"ח. ופתאום קרה משהו מוזר. הוא התבלבל במילוי הפרטים. קרע את הדו"ח הראשון והתחיל לכתוב שני, וגם אותו – הוא פשוט לא הצליח למלא. ואני אומר לו – 'תשמע, זה משמיים, אתה צריך לוותר לי', והוא מניע בראשו לשלילה ולא מעלה בדעתו להסכים, רק אומר בתקיפות, 'אדוני, מספיק! אתה מבלבל אותי!' ומנסה להמשיך לכתוב – אבל לא מצליח!!

"ואני רואה אותו מתחיל לחשוב, ומתלבט, ומחשב, ורושם – ובלי שאני מבין מה קורה ואיך – עוברות כמה דקות ואני מקבל לתוך היד דו"ח שבו כתוב במקום המהירות המותרת בכביש 80 קמ"ש – 90 קמ"ש, ובמקום המהירות שבה נסעתי 129 קמ"ש, המהירות שבה נסעתי – 115 קמ"ש. השינויים הללו משנים את התמונה לגמרי מבחינה משפטית ומבחינת העונש שהוא מחויב לתת לי... ופתאום אני מוצא את עצמי עם סיכום הדו"ח החדש: קנס של 250 ₪.

"'ומה עם השלילה?', שאלנו כולנו את אבא המספר.

'אין שלילה', הוא אומר.

'מה אין שלילה?', אנחנו לא מבינים.

החיוך שלו ממיס אותנו, 'אין שלילה, הוא פשוט ויתר לי. קיבלתי רק 250 ₪ קנס. השם עשה לי נס'.

מתחת לעץ הרחב פורצת סערה שלא תיאמן. אנחנו פשוט לא מאמינים לו. איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות!!! ואת מה שקורה לי בלב אני לא יכולה לתאר.

"תחושה של שמחה מתוקה ועמוקה עמוקה מחלחלת בתוכי עוד ועוד, ואני מרימה עיניים לקב"ה בתוכי ושואלת אותו כלא מאמינה – 'אז הסכמת? וויתרת? עשית לנו נס? כן?', אבל אז אני מתסכלת על הבעל שלי, קולטת איזה מטורלל זה, ונתקעת באמצע ההתרגשות – 'אתה מוכן להגיד לי איך עשית את זה? איך חזרת מהשוטרים אחרי שויתרו לך ובמשך יממה שיחקת את משחק השלילה? מתי המצאת את הבלוף הזה – בזמן שחצית את הכביש מהם אלינו? תגיד, אתה מטורלל???'

והוא מסתכל על כולנו אבל אומר לי, 'תחשבי, מה היה פרסומי ניסא יותר גדול, שאני אבוא אליכם ואגיד – זהו, הם ויתרו לנו! אנחנו מלכי העולם! הגיע לנו עונש אבל ויתרו לנו כאילו כלום! ניצחנו אותם!! או אחרי יום כזה, כשכולנו הפנמנו מה היה מגיע לנו לקבל, לספר איך הלך שם, ושהיה נס גמור?'...".

צלי בשר חגיגי ביין

את המתכון החגיגי והמוצלח הזה קיבלנו מבנו של שף גדול שחזר בתשובה. זו היתה מנת הדגל שלו שזכתה להצלחה מרובה בכל סעודה וחג.

זמן הכנה: 30 ד' | זמן בישול: 3 שעות |  12 מנות

(צילום: shutterstock)

החומרים הנדרשים:

1/2 כוס שמן לטיגון.

2 קילו כתף בקר

2 בצלים גדולים קצוצים דק

3 שיני שום קצוצים

5 עלי דפנה.

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

1 כף פפריקה מתוקה

1/2 כף פפריקה חריפה

בקבוק עד בקבוק וחצי יין אדום

1 שורש סלרי מקולף וקצוץ

2 עגבניות מקולפות וחתוכות לקוביות

1 פלפל אדום חתוך לקוביות

2 גזרים פרוסים.

1 כף קורנפלור בלולה ומדוללת במים קרים

3 כפות דבש

2 כפות חרדל

אופן ההכנה:

מחממים את השמן והבצל בסיר בעל תחתית עבה. מטגנים את נתח  הבקר עד שהוא מזהיב מכל צד. מוסיפים את עלי הדפנה, הירקות, הפלפל השחור, היין, ציר המרק ואת הפפריקה. מביאים לרתיחה, מקטינים את האש ומבשלים  במשך שלוש שעות על להבה קטנה. מסלקים את עלי הדפנה. מוציאים את הנתח ומעבירים למקרר כדי להקל על הפריסה. מסננים את הנוזל שבסיר מהירקות ומוסיפים את החרדל והדבש. מביאים לרתיחה ומוסיפים את הקורנפלור. מבשלים ללא מכסה על אש גבוהה עד שהרוטב מצטמצם ומסמיך. טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך. פורסים את הבשר לפרוסות ומחזירים אותו לרוטב. לפני ההגשה מחממים בתוך הרוטב ומגישים.

עוף במילוי אורז, כבד עוף ובצל מטוגן

טעים, מלא ניחוחות, מעדן אמיתי לחג או שבת.

זמן הכנה:   30 ד' |  זמן אפיה: כשעה |  6 מנות

החומרים הדרושים:

100 גר' כבד עוף צלוי

רבע כוס שמן לטיגון

בצל קצוץ דק

חצי כוס אורז

מלח ופלפל

עגבנייה מגוררת

חופן פטרוזיליה קצוצה

עוף שלם

מעט שמן זית

אופן ההכנה:

מחממים את השמן במחבת ומטגנים בה את הבצל עד שהוא נעשה שקוף. מוסיפים את האורז ומטגנים תוך ערבוב 2 דקות. מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים את העגבנייה המגוררת וחצי כוס מים ומבשלים כחמש דקות, עד שהנוזלים נספגים. מעבירים לקערה ומערבבים עם כבדי העוף, הפטרוזיליה והשמיר. מתבלים במלח ופלפל. ממלאים את העוף בתערובת וסוגרים אותו בזהירות בעזרת קיסמים. מניחים אותו בתבנית אפיה כשהקיסמים כלפי מטה ומורחים בזהירות בשמן זית. מכסים בניר אלומיניום ואופים בחום של 200 מעלות כחצי שעה. מסירים את הניר ואופים עוד 20-25 ד', עד שהעוף שחום. מוציאים, חותכים ומגישים.

ממולאים בפירורי לחם ועשבי תיבול

גם מנה ראשונה נפלאה, גם ראש של דג, ובעיקר - מאד מאד חגיגי!

זמן הכנה: 15 ד'  |  זמן אפיה: כרבע שעה  | 8-10 מנות

החומרים הדרושים:

4 פורלים

מעט יין לבן לאפיה

למלית:

חצי כוס פירורי לחם

רבע כוס יין לבן

רבע כוס שמן זית

כף פטרוזיליה קצוצה

כוס פירורי לחם

3 שיני שום כתושות

אופן ההכנה:

מאד קל להוציא את האדרה לדגים אבל אם אתם פוחדים להתעסק עם זה אפשר גם לוותר. נסו להחליק עם האצבע מתחת לעצמות לכל האורך עד שהן משתחררות מהבשר. עושים כך משני הצדדים ולבסוף מסובבים בסיבוב קל את עמוד השדרה ומנתקים אותו מהראש.

שוטפים היטב את כל הדגים. מערבבים את חמרי המלית וממלאים בצורה שווה את כל ארבעת הדגים. מניחים בתבנית אפיה ויוצקים מעט יין לבן על הקרקעית. מחממים את התנור ל180- מעלות ואופים כרבע שעה או עד שהדגים זהובים מעט ונוקשים למגע.

לרכישת ספרי המתכונים של אביגיל מייזליק, לחצו כאן.