האם נשים צריכות ללכת לאמירת "תשליך"?

א. הַיּוֹם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִדּוֹן וְנִשְׁפָּט מָה יִהְיֶה אִתּוֹ בַשָּׁנָה הַזֹּאת. כֻּלָּנוּ רוֹצִים שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם יִשְׁפּוֹט אוֹתָנוּ לֹא לְפִי מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים אֶלָּא יַטֶּה אֶת דִּינֵנוּ כְלַפֵּי חֶסֶד. הַשְּׁאֵלָה הִיא: כֵּיצָד נִתָּן לִגְרֹם שֶׁה' יָדוּן אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת? הַגְּמָרָא בְמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (דַּף צ') מְגַלָּה וְאוֹמֶרֶת: "כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה". דְּהַיְינוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִם הָאָדָם בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ צוּרָה בָהּ הָאָדָם מִתְנַהֵג עִם אֲחֵרִים. וְלָכֵן, כָּל אָדָם הַמְּעוּנְיָן שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם יָדוּן אוֹתוֹ הַיּוֹם לְכַף זְכוּת, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִשְׁפּוֹט אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת. כְּלוֹמַר, אִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר אוֹ יַעֲשֶׂה דָבָר שְׁלִילִי כְנֶגְדּוֹ, - לֹא יִכְעַס עָלָיו וְלֹא יַקְפִּיד עָלָיו אֶלָּא יָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וּבְעִקָּר בֵּין בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, הַהוֹרִים הַיְּלָדִים וְהָאַחִים כֻּלָּם יִשְׁתַּדְּלוּ לֹא לִכְעוֹס אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, אֶלָּא לָדוּן אֶת כֻּלָּם לְכַף זְכוּת, וְכָךְ ה' בְּוַדַּאי יָדוּן אֶת כֻּלָנוּ לְכַף זְכוּת.

ב. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם. הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי וְהַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם הָיָה "עֲקֵדַת יִצְחָק". ה' מְצַוֶּה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". הַתַּאֲרִיךְ נִקְבַּע לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבַיּוֹם הַזֶּה אַבְרָהָם אָבִינוּ קִיֵּם אֶת מִצְוַת ה'. זְכוּת זוֹ מְלַוָּה אוֹתָנוּ עַד הַיּוֹם, וְאָנוּ מַזְכִּירִים אֶת עֲקֵדַת יִצְחָק עַל יְדֵי כַמָּה מִצְווֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַחַת מֵהֶם הִיא מִנְהַג "תַּשְׁלִיךְ".

ג. בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת וַיֵּרָא מְסֻפָּר: "כְּשֶׁהָלְכוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק לַעֲקֵדָה, נִיסָה הַשָּׂטָן לְעַכְּבָם. מָה עָשָׂה? הָלַךְ הַשָּׂטָן וְהִתְחַפֵּשׂ כִּדְמוּת נָהָר גָּדוֹל וְעָמַד בִּפְנֵיהֶם, מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעוּ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו בּוֹאוּ אַחֲרָי - יָרְדוּ אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ, בְאוֹתָהּ שָׁעָה תָלָה אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמַיִם אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּחַרְתַּנִי וְנִגְלֵיתָ לִי וְאָמַרְתָּ לִי: "אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְעוֹלָמִי, וְהַעֲלֶה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה", וְלֹא הִתְעַכַּבְתִּי וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּמִצְוָתְךָ. וְעַכְשָׁו, בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבְעִים מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ? עַל מִי יִתְיַחֵד שִׁמְךָ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "חַיֶּיךָ, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָעוֹלָם", מִיָּד גָּעַר הַקָּבָּ"ה בַשָּׂטָן וְיִבֵּשׁ אֶת הַנָּהָר וְעָמְדוּ בַיַּבָּשָׁה", זֵכֶר לְכָךְ, נוֹהֲגִים לָלֶכֶת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאַחַר תְּפִילַת מִנְחָה לְיַד מְקוֹר מַיִם - יָם, נָהָר, בְּאֵר וְכַדּוֹמֶה, וְלוֹמַר אֶת סֵדֶר "תַּשְׁלִיךְ" (מוֹפִיעַ בַּמַּחֲזוֹר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה).

ד. אִם אֵין לָהֶם בְּקִרְבַת מָקוֹם יָם אוֹ נָהָר וְכַדּוֹמֶה - יְכוֹלִים לִפְתוֹחַ בֶּרֶז מַיִם וְלוֹמַר לְיָדוֹ אֶת הַ"תַּשְׁלִיךְ".

ה. כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים אֶת הַפָּסוּק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאוֹתָם" נוֹהֲגִים לְנַעֵר אֶת קְצוֹת הַבֶּגֶד, וְעוֹשִׂים זֹאת כְּבִטּוּי וּכְסֵמֶל לְכָךְ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלֵינוּ אֶת הַחַטָּאִים שֶׁנִּתְפְּסוּ בָּנוּ. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנָּהֲגוּ לִזְרוֹק אֲבָנִים לְתוֹךְ הַמַּיִם וְיֵשׁ לְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר!! שֶׁכֵּן אָסוּר לְטַלְטֵל אֲבָנִים בַּחַג.

ו. נָשִׁים – אֵינָן צְרִיכוֹת לָלֶכֶת לַאֲמִירַת הַ"תַּשְׁלִיךְ", וְאִם רוֹצוֹת לָלֶכֶת - יְכוֹלוֹת, אַךְ צְרִיכוֹת לְהַקְפִּיד לִשְׁמוֹר עַל הַצְּנִיעוּת מְאֹד, אַחֶרֶת - יָצָא שְׂכָרָן בְּהֶפְסֵדָן.

ז. יֵשׁ לְהַדְלִיק נֵרוֹת לִכְבוֹד הַיּוֹם הַשֵּׁנִי וּלְבָרֵךְ כְּמוֹ בְּעֶרֶב הֶחָג: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב".

ח. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְהָכִין מִקֹּדֶשׁ לְחוֹל, כָּךְ אָסוּר לְהָכִין מִקֹּדֶשׁ חָמוּר לְקֹדֶשׁ קַל, וְכֵיוָן שֶׁהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא מֵהַתּוֹרָה וְהַיּוֹם הַשֵּׁנִי הוּא מִדְּרַבָּנָן, לָכֵן, אָסוּר לְהָכִין מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְלָכֵן, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אָסוּר לְהָכִין שׁוּם דָּבָר לְצוֹרֵךְ סְעוּדַת הָעֶרֶב אוֹ מָחָר. אֶלָּא צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד הַשָּׁעָה 18:56 וְרַק אָז יִהְיֶה מֻתָּר לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻׁלְחָן אוֹ לְהָכִין סָלָטִים וְכַדּוֹמֶה, וְכָל צָרְכֵי הָעֶרֶב. וְצָרִיךְ לוֹמַר לַבָּעַל וְלַיְּלָדִים שֶׁיִּהְיוּ סַבְלָנִיִּים וְיַמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּאַרְגְּנוּ אֶת עִנְיְנֵי הַסְּעוּדָה. (וְלֹא יַזִּיק אִם יוֹשִׁיטוּ יָד לְעֶזְרָה...)