האם לא ירחק היום ויתעופפו טילים בין סעודיה לאיראן?

על פי לוח השנה האסלאמי, מקיימים החודש שני מיליון מוסלמים את העלייה לחג' למכה, שהיא אחד מחמשת עמודי התווך של האסלאם, שכל מוסלמי מצווה לקיימה לפחות פעם אחת במהלך חייו. לחג' מגיעים מוסלמים מכל רחבי העולם האסלאמי, שונים זה מזה במראם, בצבע עורם, בלשונם, בלבושם, בתרבותם ובמנהגיהם, אבל כולם מקבלים עליהם את האופן האחד של טקסי החג', אלה המוכתבים על כל עולי הרגל על ידי אסכולת ההלכה החנבלית על פי הפרשנות הווהאבית, המחמירה, הנהוגה בממלכה הסעודית.

החג' מבטא את התקבצות כל המוסלמים אל ה"בית האיסלאם", את האחווה והאהבה האמורה לשרור בין כל המוסלמים ואת השמחה המאחדת את כולם בהתמסרותם המשותפת לעבודת האיסלאם. הלבוש האחיד – ה"איחראם", יריעת בד לבנה ללא כיסים – מבטאת את הצניעות המחייבת את האדם בבואו אל "בית האיסלאם", והעדר הכיסים מוכיח שהכול שייך לו ורכוש האדם הוא אפס ואין, זמני ומתכלה. הבגד האחיד מראה שהכול שווים, העשיר והעני, המלך והמשרת, המכובד והנקלה. הצבע הלבן של האיחראם מבטא את כפרת העוונות המתרחשת בחג', אם האדם חוזר בתשובה מחטאיו ומיטהר מעוונותיו.

החג' הוא חוויה מטלטלת, שכן הכינוס הענק שאין שני לו בכל העולם, המפגש האינטנסיבי והצפוף עם מוסלמים מתרבויות רבות ושונות, הטקסים הדתיים, הדרשות והתפילות, כולם הופכים את החג' לחוויה אקסטטית היוצרת בלב המאמינים תחושה שאין דרך ליצור אותה במקומות אחרים ובהזדמנויות אחרות. מוסלמים רבים חוזרים מהחג' עם ברק בעיניים, עם אדרנלין דתי מוגבר בעורקים, עם מוטיבציות דתיות מוגברות ועם דבקות מחודשת ועזה באיסלאם.

אצל רוב החוזרים מהחג' הרגש הדתי המוגבר מתורגם להקפדה על הדברים החשובים באסלאם: חלק מהחוזרים מהחג' מתרגמים את התחזקותם הדתית לפניה לג'יהאד, לא רק נגד השטן המקנן בנפש האדם אלא גם נגד הכופרים. ואכן, לא מעט מהג'יהאדיסטים הלוחמים כיום בזירות שונות גויסו על ידי שליחי ארגוני טרור שהגיעו לחג' כדי לפגוש אנשים ולגייסם.

אלא שההתכנסות הענקית בעיר לא גדולה כמו מכה יוצרת בעיות של בטיחות בשל הצפיפות הרבה הנובעת מהעובדה שכולם חייבים לבצע את אותם טקסים ביחד, ביום אחד. בית המלוכה הסעודי משקיע סכומי עתק כדי לבנות תשתית שתאפשר להמונים לקיים את הטקסים בבטיחות, ובונה גשרים, מסלולים, מעברים, מדרכות וכבישים, שייצרו סביבה בטוחה להמונים המגיעים לחג'. המלך הסעודי מכנה את עצמו "שומר המקומות הקדושים" כדי להעניק לעצמו ולמלכותו גושפנקא דתית, ומכאן נובעת גם תחושתו בדבר חובתו לארגן את החג' בבטיחות. השלטון הסעודי בנה אלפי אוהלים עם מיזוג אוויר בשביל עולי הרגל, ומספק להם עשרות אלפי כבשים כדי לחגוג את "חג הקרבן" ("עיד אלאדחא") בסיום החג'. אלא שלפעמים מתרחשות טעויות ואי הבנות, וכששתי קבוצות של עשרות אלפי אנשים פוסעות בטעות זו לכיוונה של זו, התוצאה היא שאנשים ונשים רבים נדרסים ועשרות רבות מהם מאבדים את חייהם.

בשנה שעברה נפל מנוף והרג כמה עשרות אנשים, אבל החמור יותר היה התנגשות בין השוטרים הסעודים ובין עולי הרגל מאיראן שהפילה חללים איראנים רבים. עולי רגל אלו הם שיעים, והסעודים חושדים בהם שהם מתכוונים לבצע טקסים על פי המסורת השיעית, המנוגדת לעיקרי האסלאם הסוני ובוודאי בגרסה הווהאבית שלו. גם בשנים שעברו היו התנגשויות בין עולי הרגל מאיראן ובין השוטרים הסעודים, כך שהעניין איננו חדש.

המלחמה הגלויה והעץ המקולל

השנה התעורר מחדש הסכסוך בין איראן לסעודיה על התאונות וההתנגשויות שאירעו בעבר, והכעס בין שני הצדדים עלה עד כדי כך שהמופתי של סעודיה הכריז על ח'אמינאי – המנהיג העליון של איראן השיעית – שהוא אמגושי, כלומר לא מוסלמי, כופר, בן הדת של הפרסים לפני שהתאסלמו, כלומר מתחזה למוסלמי. אין במילון האסלאמי מילה מגונה יותר וחמורה יותר מהכינוי אמגושי, וכתוצאה מכך החליט ח'אמינאי להעביר השנה את החג' ממכה לכרבלא, העיר בעיראק שעל ידה, בשנת 680 לספירה, נרצח ונערף חוסיין בן עלי, מנהיג המורדים השיעים, בידי יחידה צבאית של הח'ליף האומיי הסוני יזיד בן מועאויה.

תשובתה של איראן והשיעים ל"אמגושי" של סעודיה התבטאה בין היתר באיורים מגונים שפוזרו בתקשורת החברתית, כמו לדוגמה האיור המצורף (ראו תמונה). איור זה מבוסס על ציטוט מהקוראן המדבר על "העץ המקולל". באיור מופיע העץ ועל גזעו כתוב "משפחת סעוד". בתחתית העץ כתוב: "למען ידע העולם שמשפחת סעוד הם סיבת האסון ('נכבה') הערבית והאסלאמית, שורש החורבן וההרס בעולם הזה". מימין לעץ נאמר: "משפחת סעוד – זנבות היהודים", ביטוי לשמועה שיעית הטוענת שמשפחת סעוד הם בעצם צאצאי היהודים שחיו עד המאה השביעית בנווה מדבר ח'ייבר, ועד היום הם מעמידים פני מוסלמים וחיים כמוסלמים אף שהם יהודים בסתר ואף שיש חדית' הקובע ש"אין שתי דתות בחצי האי הערבי".

עלי "העץ המקולל" באיור הם: ווהאבייה, מלכוד מכוניות, שחיטה, פשע, הסתה, הרס, עדתיות, טרור, פיצוץ, "תכפיר" (הכרזה על מוסלמים שהם כופרים), ג'בהת אלנוצרה, פירוד, דאע"ש, אלקאעדה, בוקו חראם. משמאל לעץ מופיע בירוק דגל סעודיה עם החרב, אבל במקום השהאדה המופיעה על הדגל הסעודי, באיור מופיע הכיתוב: "יקלל את משפחת סעוד".

סכסוך זה על החג' מצטרף למלחמה באמצעות צדדים אחרים שמנהלות סעודיה ואיראן זו נגד זו על אדמת תימן, עיראק, סוריה ולבנון, ולהערכתי אנחנו מתקרבים ליום שבו יתחילו טילים להתעופף בין איראן לסעודיה באופן ישיר. יום זה יהיה הרה אסון לעולם כולו, שכן שני הכוחות הללו גייסו לשורותיהם את שחקן החיזוק האולטימטיבי, האיסלאם, וכל אחד מהם נלחם בשמו ולמענו. מצב כזה יוצר מוטיבציות שהעולם איננו יודע איך להתמודד איתן, שכן אין שיקול ארצי ואנושי היכול לשים קץ למלחמה שאללה מנהל נגד הכופרים.

שיקולי כלכלה, תשתית נפט, אבדות בנפש ונזקים למדינות אחרות אינם מגיעים לקצה קרסולו של האיסלאם וצבאו, ואם – חס וחלילה – תפרוץ מלחמה פתוחה בין סעודיה ואיראן, היא תהיה מלחמה טוטאלית עם שימוש בנשק כימי וביולוגי. אם יימצא בידי אחד הצדדים נשק אטומי, אזי יש סיכוי סביר שגם בו ייעשה שימוש. אני מדגיש נקודה זו במיוחד, שכן לשתי המדינות, סעודיה ואיראן, יש גישה לנשק אטומי, איראן בפיתוח עצמי וסעודיה ברכש מפקיסטן.

מנהיגי העולם, ובפרט אלו שנתנו יד להקלה בסנקציות על איראן ואפשרו לה להתקדם בפרויקט הגרעיני הצבאי שלה, כמו גם להמשיך ולפתח את ארסנל הטילים שלה, ייקראו לתת דין וחשבון על החלטותיהם העלולות להביא את המזרח התיכון ואולי אף חלקים אחרים של העולם אל נקודת אל חזור שממנה יש רק דרך אחת: אל הגיהנום.

כך, מצוות החג' עלולה להביא את סעודיה, איראן ואולי גם מדינות אחרות אל המוות בצלה של פטריה איומה ונוראה. תרבות שעולם המושגים שלה נמתח בין "עץ מקולל" ו"אמגושי" המגייסת את אללה כלוחם כל יכול, עלולה להחריב עולם שנבנה על ידי בני אדם, למען בני אדם באמצעות מושגים הלקוחים מעולמם של בני אדם.

ראו הוזהרתם.