רביעיית הבנים שלי הגיעו לגיל 18. אז גולני או ישיבות?

ב-ט״ז אלול, הגיחה לעולם רביעיית הבנים המקסימה שלי.

אני זוכרת שכשהם נולדו, ערוץ 2 (כתבתה של יונית לוי - אז כתבת צעירה ומוכשרת) הגיעו לבית החולים "שערי צדק" לסקר את הנס המופלא הזה.
אחד הצלמים אמר לי בחיוך: ״..וואו אז מה, ארבעה גולנצ׳יקים?״
חייכתי בחזרה.
ידעתי שאצטרך לתת תשובות בעוד 18 שנה.

היום ט״ז אלול, ורביעיית הבנים שלי בני 18.
ולא, לא תפגשו אותם בבקו״ם.

הבנים שלי בחורי ישיבה.

קשה לכם להאמין, אני יודעת.
אני מבינה.

לא תראו את התרומה וההכנסות שהם יביאו למדינה בכל רגע ורגע של עמל בתורה.

הבנים שלי בני 18 והם לומדים מבוקר עד ליל,
סדר א' שמתחיל ב-7 בבוקר ומסתיים בחצות.

וגם אם השירות הצבאי יבוטל ותחתיו יבקשו מבניי לצאת לשלוש שנים של נופש בשוויץ - הם לא ינטשו את הסטנדר ואת דף הגמרא.

לעולם.

הבנים שלי בני 18 והם לא ראו פני נערה מקרוב.

כבר בגיל 3, כשהם עטופים בטלית, רצו אל החיידר וטעמו את טעם האותיות הקדושות.

הם מאוהבים בתורה הקדושה.

גם אתם,
אם רק תטעמו -
תשתגעו אחריה.

הבנים שלי בני 18.
ולא, לא תפגשו אותם בבקו"ם.

גם לא בדרך למענק שחרור.

כי אין להם שחרור לעולם מחובתם כלפי עם ישראל.
לא תיפגשו במזרח הרחוק,
לא תחגגו יחד אקזיט,
קבלת תואר נכסף או קידום בעבודה.

הם יושבים ולומדים תורה.

ולימוד התורה הוא ללא הפסקה,
לא מוגבל לשלש שנים.
אין "אפטר" או "רגילה" או פגרה או שחרור מחובת לימוד התורה.
לעולם!!
הבנים שלי לומדים תורה מתוך דוחק,
והם גזרו על עצמם פשטות ועוני לכל חייהם.

וזו השותפות שלנו אתכם והערבות ההדדית.
ואנא תבינו:
אנחנו לא נגדכם,
אנחנו אתכם!!!
אין לנו שום דבר נגד הצבא חלילה.
בשבילי חייליו הם קודש קודשים.
הבנים שלי יודעים שבאוטובוס קמים גם לחיילים.
בקיץ הארור ההוא של צוק איתן, כל ילדיי ישבו מבוקר עד ערב, למדו תורה וקראו פרקי תהילים,
ואני רואה את חיילינו שמתים על קידוש ה׳, ובניי שעושים קידוש ה׳.
וקודש וקודש משמשין בערבוביא.
ראיתי את הערבות ההדדית שלכם וכל מה שרציתי זה ללכת לרצועת עזה ולטגן לחיילים שלנו שניצלים, להביא להם סיגריות.
אני זוכרת את ה-"עשרים אלף איש״,
ועם ישראל חי.

והלב שלי יצא אליכם.

ומנגד, את בניי שלומדים ולומדים וקורעים שערי שמים.

אני אחות לשבעה אחים.
כולם שירתו בצבא.

מגיל עשר אני מגהצת מדים;
מדי גבעתי ומדי צנחן,
מדים של טבחים ונהגים.

בכל שנה מדים אחרים.

ועכשיו, בניי שלי בני 18.
והם לא ילבשו מדי זית.
אני מגהצת חולצות לבנות וטליתות,
ומתפללת שלעולם לא יעזבו.
כי זו התורה, לעולם לא תהא מוחלפת.

ואתם, בניי שלי, לימדו תורה - לימדו בכל הכוח!!!

״בזמן קיץ״ ו-"בזמן חורף״,
ב-"בין הזמנים״ ו-"בזמן אלול״.

ואם רפו ידכם ואם עייפתם מעט

תזכרו שישנן עוד אימהות לבנים של ט״ז באלול וספטמבר 
שמתהפכות על משכבן בדאגה לבנם, שרק חגג 18 ונמצא בסמטאות עזה ובמלתעות האויב.

גם הן מתפללות

שזה לא יהיה הקיץ האחרון.