חובת השמירה על הילדים גם כשהם בתוך היכל ה’

"יערך אתו אהרן מערב עד בקר" (ויקרא, כ"ד ג')

מאוד מאוד יש להצטער על כך שהורים משליכים את ילדיהם לרחובות ולא שומרים על האוצר הכל כך יקר שהקב"ה הפקיד בידיהם. כמה דואב הלב לראות ילדים רבים נוסעים במשך שעות על אופניהם, בלי פיקוח של ההורים, שאינם יודעים עם מי מתחברים הבנים.

ובכלל: עצם השארתו של ילד שעות כה ארוכות ברחוב היא העילה העיקרית להתדרדרותו לעמקי פי-פחת, עד כדי כך שלא יוכלו אחר כך, חלילה, להעלותו חזרה אל המסילה הישרה.

ההורים חייבים לדעת, שגם אם הם עייפים מאד וברצונם לנוח מעט, אין בכך עילה מספקת להשלכת הילדים לרחוב. וכי אם היה לאותם הורים אוצר יקר, היו מאבדים אותו לדעת בגלל עייפות?! ואם כך לגבי כסף, ששוויו הבל-הבלים לעומת ערכו האמיתי של כל ילד בישראל, כמה מאמצים יש להשקיע בנכס היקר-מכל-יקר שהקב"ה הפקיד בידינו?!

על חובת שמירת הילדים אפשר ללמוד מאהרן הכהן, וכפי שמצביע על כך "בעל הטורים" בפרשתנו. על הפסוק "יערוך אתו אהרן מערב עד בקר" מקשה בעל הטורים מדוע בפרשת תצוה כותבת התורה "יערך אתו אהרן ובניו", וכאן רק "יערוך אתו אהרן", לבדו? ודבריו מבהילים.

כותב בעל הטורים:

"לפי שאחר שמתו נדב ואביהוא בהיכנסם להיכל לא הניח אהרן לבניו להיכנס לבדם אלא היה נכנס עמהם" וכו'.

אהרן הכהן, קדוש עליון, כשראה ששני בניו מתו, החליט לא להרשות יותר לשני בניו הנותרים להכנס לבדם להיכל אלא רק יחד אתו...

כיצד ניתן להבין דברים נשגבים אלו? הרי לא מדובר כאן בילדים רגילים, אלא בבניו של אהרן הכהן, שהיו גם הם קדושי עליון, ובכל זאת ראה אהרן צורך לכורכם תחת ידו ולא להתיר להם לעבוד את עבודת ה' לבד. וזאת כשמדובר בעבודת קודש, בשהייה בין כתלי הקודש, גם שם צריך עדיין לפקוח עין ולהשגיח בשבע בדיקות וחקירות האם הילד באמת נמצא שם, ומה הוא עושה גם בהיותו בד' אמותיו של בית המדרש.

יש ילדים האומרים להוריהם שהם הולכים ללמוד בבית המדרש. יפה מאוד. אבל ההורים צריכים לדעת שגם אם זכו לילדים כאלה, הם צריכים לגשת בעצמם לבית המדרש ולראות האם הילדים נטועים שם, או שמא מְשָׁכָם היצר הרע בכבליו החוצה, אל הרחובות.

וכל זה אמוּר בילדים המצהירים שפניהם מועדות אל הקודש פנימה. אבל להשליך במו-ידיים את הילדים לרחובות, ולהתיר להם לנסוע על אופניים עם חברים מפוקפקים? הלא אותם הורים מביאים את עצמם לידי מצב כזה שלא יהיה ניתן לשינוי בשנים מאוחרות יותר.