האם עדיף להיות חוזר בתשובה?

יואב שואל: "שלום רב, ישנו עניין שמעסיק אותי רבות בזמן האחרון. אומרים כי במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. וכן שעם צדיקים ה' מדקדק כחוט השערה.

- אז איני מצליח להבין מדוע צריך לשאוף להיות צדיק? (כביכול יוצא שעדיף להיות בעל תשובה ואז לזכות לדרגה גבוהה יותר בגן עדן?).

-  מדוע בעצם כדאי להיות צדיק? גם מדקדקים עם הצדיקים, ובסוף הם אינם זוכים להגיע לדרגת בעלי תשובה? ברור לי שזה לא נכון, אבל אני לא יודע להסביר לעצמי איפה נמצאת הטעות.

- עוד שאלה שקשורה, מדוע נאמר שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים ומייסר אותם לשם כך? שהרי אינם אשמים".

* * *

שלום וברכה יואב, ותודה על שאלותיך המעניינות.

ההגדרה של בעל תשובה:

קודם כל יש לתקן טעות נפוצה, גם צדיקים חוזרים בתשובה, "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). כולם חוזרים בתשובה, גם הגדול שבצדיקים עושה תשובה כדי להתקדם בשמירת התורה והמצוות. ועוד נאמר "כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז), הצדיק לא נקרא צדיק בגלל שהוא נופל, אלא בגלל שהוא חוזר לקום פעם אחר פעם ולא מתייאש.

אמרו חז"ל במקור: "מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדין שם" (סנהדרין צט, א) אך כפי שראינו, יש צדיקים שהם חוזרים בתשובה, ויש חוזרים בתשובה שהם צדיקים. ובמבט ראשון הגבול אינו נראה ברור. רבנו בחיי, בעל חובות הלבבות עשה סדר בדברים, וביאר שכל שומרי המצוות הם גם בעלי תשובה, רק שהם רק מתחלקים לשלושה סוגים של בעלי תשובה:

א. בעל התשובה הראשון הוא צדיק שלא עבר מעולם עבירות שחייבים עליהן כרת, אך הוא ביטל לעתים מצוות עשה (כמו הנחת תפילין, אולי לא כיוון על הלולב וכדו'), מאז שב בתשובה מעבירותיו. כל עוונותיו נמחלים לו והוא נקרא צדיק גמור.

ב. בעל התשובה השני - הוא מי שעבר על מצוות לא תעשה, אך לא מצוות שחיביים עליהם מיתה או כרת (כגון שעבר על איסור גילוח בתער, אכל מאכלות אסורים וכדו'), לאחר שעשה תשובה על מעשיו הוא עולה לדרגה גבוהה יותר מצדיק גמור, וזאת מהטעם שכעת הוא מתבייש במעשיו הקודמים ואינו מתגאה על מצוותיו. בזכות מידת ענוונותו שנוספה לו הוא זוכה לדרגה מיוחדת זו - "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

ג. בעל התשובה השלישי, הוא מי שחטא בעבירות חמורות שחייבים עליהם כרת ומיתת בית דין (כגון איסורי עריות, חילולי שבת וכדו'), ועשה עליהם תשובה. עוונותיו נמחלים לו אלא שבמקרה זה יהיה עליו להתנקות מעוונותיו על ידי קבלת ייסורים ונסיונות שונים שיתקנו את נפשו. למרות שגם הוא זוכה להיות צדיק וטהור, מכל מקום בגלל חומרת העבירות שבהם פגם אינו זוכה לדרגה גבוהה יותר (חובות הלבבות, שער התשובה, פרק ח).

אף פעם לא "כדאי" לחטוא:

הקב"ה ברא את בני האדם כדי לקיים את מצוותיו. תכלית הבריאה היא לקיים את המצוות, וכמובן שלא לעבור על המצוות. מכאן נבין שמי שחוטא - מחטיא את המטרה של הבריאה. חז"ל הזהירו: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (משנה, יומא ח, ט). המטרה איננה לעשות עבירות ואז לשוב בתשובה, אלא לא לעשות עבירות כלל! וכך אנו מתפללים בכל יום בברכות השחר: "ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך, ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון".

מאחר שהחוטאים ירדו בדרגתם וקלקלו, צריך לתת להם מנוף מיוחד כדי שישובו בתשובה, אחרת יישארו לעד במצבם. לכן הקב"ה ברחמנותו הרבה נתן את האפשרות לעשות תשובה - וגם דרגה מיוחדת לבעלי תשובה, המאפשרת להם לצמוח ולעלות למרות מה שקלקלו בעברם. להבדיל אלף הבדלות, ניתן לדמות זאת בדרך משל למה שנקרא בחוקי המדינה בשם "אפליה מתקנת" (או "העדפה מתקנת"), שפירושה תיקון חוקים הנותנים עדיפות וקדימות לאנשים חלשים יותר באוכלוסייה.

בדומה לכך, החוזר בתשובה התמודד עם קשיים גדולים בחייו, עם נסיונות ואתגרים שבהם לא עמד, עליו לשוב בתשובה מעוונות וגם להתמודד עם יצרים וזכרונות מן העבר, לכן הוא חלש יותר, וחש נדכה ומבוזה בעיני הקב"ה ובעיני עצמו. מסיבה זו הקב"ה מרחם עליו רחמים מיוחדים ואוהבו אהבה מיוחדת! רק כך יזכה להתקרב ולצמוח ולהיות צדיק שאינו נופל מצדיקים אחרים שלא פגמו.

בכל דברי הנביאים נמצא עידוד לחוטאים לשוב בתשובה: "לכו נא ונווכחה, יאמר ה', אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" (ישעיהו א, יח). מובן שאין פסוקים אלה באים לעודד שומר מצוות לעבור עבירות כדי להיות חוזר בתשובה, אך הם מלמדים שהקב"ה בא לקראת החוטאים שכבר פגמו, ומסייע להם סיוע מיוחד לצמוח ולעלות בחזרה. הם זוכים בדרגה מיוחדת המעודדת אותם לשוב בתשובה וגם לזכות לחזור לאהוב את עצמם למרות עברם.

כמו רבנו בחיי, גם הרמב"ם ביאר בהלכות תשובה שהחוטאים בייסורי כרת יאלצו לעבור ייסורים כדי לכפר על חטאיהם, רק שהרמב"ם ביקש להדגיש בדבריו את המעלה המיוחדת של כל בעלי התשובה כדי לעודדם. לכן הרמב"ם אינו מחלק בדבריו בין דרגותיהם של בעלי תשובה כמו רבנו בחיי, ובמקום זאת מבאר שכל בעלי התשובה זוכים לדרגה גבוהה יותר בגן-עדן, וזאת מאחר שהם לומדים לכבוש את יצרם - כלומר נאבקים עם הנסיונות והיצרים הקשים שבהם חטאו, וכגודל הצער כך גודל השכר. ובלשונו הקדוש: "אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו: כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשין יצרם יתר מהן" (הלכות תשובה, פרק ז, ד).

בדברי הרמב"ם יש עידוד לכל בעלי התשובה באשר הם, שיזכו בדרגה מיוחדת בגן-עדן על גודל מאמצם וסבלם האישי בהתגברות על יצרם.

בעלי תשובה זוכים לאוצר מיוחד בגן-עדן:

נראה לי להציע פירוש ולבאר כי בעלי תשובה אכן זוכים בזכות גדולה מאוד בעולם הבא (הן על הענווה בה זכו כפי שכתב רבנו בחיי, והן על כבישת היצר כפי שכתב הרמב"ם), אך אין פירוש הדבר ש"אוטומטית" הם נעשים גדולים כמשה רבנו ואהרון הכהן. אלא הכוונה היא שבזכות עשיית תשובה והתגברות על החטא, בעלי התשובה זוכים לאוצר מיוחד השמור להם בגן-עדן, ובגן-עדן כידוע יש הרבה מאוד אוצרות השמורים למי שעמדו בנסיונות מיוחדים ותיקנו מידות מסויימות בנפשם (כל צדיק והתיקון המיוחד שתיקן בעולם).

כך לדוגמה, ישנו אוצר מיוחד ששמור רק ליהודים שנעלבים ואינם עולבים (שבת פח, ב). בזיונות ועלבונות הם כידוע נסיונות מיוחדים שהקב"ה מחליט לזמן ולשלוח לאנשים מסויימים כדי להגדיל שכרם בגן-עדן, ואינם מגיעים לכל אדם. באופן דומה, ישנם אנשים שקיבלו נסיונות של יצרים רעים ונפילות המחייבות אותם לשוב בתשובה. אך שומר מצוות אינו אמור לחפש לכתחילה להיות בעל תשובה כשם שאינו צריך לחפש בזיונות. אולם לאחר שהקב"ה החליט לשלוח לאדם כלשהו את הנסיון הקשה של עבירה ועשיית תשובה, אז יידע שיש בעמידה בנסיון התשובה זכייה מיוחדת במינה בגן-עדן, אוצר פרטי השמור רק לבעלי תשובה.

אך למרות שיש אוצרות שונים ומיוחדים השמורים לעומדים בנסיונות שונים כמו בזיונות ועשיית תשובה, מכל מקום האוצר העיקרי והגדול ביותר נמצא בלימוד התורה ושמירת המצוות. זאת חשוב לזכור, שעיקר הדרגה הרוחנית בעולם הבא נקבע לפי גודל קיום התורה והמצוות: "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה" (פרקי אבות ב, טז). וכמובן שהדבר אמור גם על בעלי תשובה שנהיו לתלמידי חכמים גדולים וצדיקים. רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה רק בגיל 40, ונהיה לאחד מגדולי הצדיקים וחכמי המשנה! כך שהפתח להתחזק ולגדול בתורה קיים בכל גיל. בעלי התשובה זוכים בשכר נוסף ומיוחד על גודל מאמצם לשוב בתשובה, אך השכר העיקרי נמצא בעסק התורה.

מדוע מדקדקים עם צדיקים כחוט השערה?

ובמענה לשאלתך מדוע מדקדקים עם צדיקים כחוט השערה (אמירה שכוללת גם בעלי תשובה שזכו להיות צדיקים), ובכן, התשובה היא שצדיקים רבים אמנם עומדים בנסיונות גדולים וקשים יותר - אך זוכים בזכותה לחלקה אדירה וגבוהה עד אין שיעור בגן-עדן, ומאושרים בהישגם הרוחני. למה הדבר דומה? לאדם אחד שעובד רק שמונה שעות ביום כשכיר וחי בבינוניות, אך לעומתו ישנו סוחר אחד גדול שטורח מבוקר ועד ערב להביא סחורות מארצות רחוקות, חודשים רבים הוא מטריח עצמו עד שהוא זוכה בסוף להתעשר וחי ברווח ופאר. הצדיק דומה לאותו סוחר גדול, אשר טורח על המצוות ומוכן להצטער בעבורן בעולם הזה כדי להשיג חיי נצח גדולים ועצומים.

ה' שולח נסיונות ואתגרים לצדיקים גדולים, רק משום שהם מוכנים ושמחים לעמוד בנסיונות הללו, אפילו חושקים בהם, כפי שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כאשר נהרג על קידוש השם: "כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה '[ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך] ובכל נפשך', [ושאלתי] מתי יבוא לידי ואקיימנו" (ברכות סא, ב). מובן שאין ה' שולח נסיונות בדרגה כזו למי שאינם מכירים בחשיבותם. ספרי המוסר תיארו זאת כמפקד של המלך שמחכה להישלח לקרב הבא, כדי שיוכל לכבוש ולנצח בעוד מערכה, להוכיח למלך את מסירותו, ואז יזכה בעלייה בדרגה. המלך שולח את מפקדו לקרב - לא כדי להענישו, אלא כדי שיוכל להוכיח את גבורתו. כך הצדיקים הגדולים שמחים בייסורים שמביאים עליהם, כי הם רואים בהם אתגרים נוספים שיקדמו אותם ברוחניות.

על אותם צדיקים גדולים ועצומים, כמו האמהות הקדושות, נאמר: "למה היו אמותינו עקרות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים" (בראשית רבה מה, ד). אלו צדיקי יסוד עולם, שעושים מאהבה ושמחים בייסורים, שעל כתפיהם העולם עומד, ותפילתם מועילה ומצילה את הדור כולו. ושכרם בעולם הבא אין לתארו כלל.

לסיכום, גם חוזרים בתשובה בוחרים להיות צדיקים, וגם צדיקים בוחרים לחזור בתשובה מדרגתם הקודמת. אך בסופו של דבר, העיקר הוא להיות צדיק. כי מי שבוחר להיות צדיק, יהיה קרוב יותר לקב"ה, ויזכה בשפע נצחי בעולם הבא.