רבם של גדולי עולם: 10 עובדות על הרב עבדאללה סומך

בשבת הקרובה, י"ח באלול, יחול יום השנה ה-134 לפטירתו של הרב עובדיה אברהם יוסף סומך, הידוע בכינויו רבי עבדאללה סומך. לקראת יום השנה, קבלו 10 עובדות לזכרו.

1. רבי עבדאללה סומך (ה'תקע"ג, 1813 - י"ח באלול ה'תרמ"ט, 13 בספטמבר 1889) היה רבם של כל רבני בבל, פוסק ואיש הלכה, ומנהיגה של כל יהדות בבל במאה ה-19.

2. משפחת סומך היא אחת המשפחות המיוחסות ביותר בבבל. ממנה יצאו רבנים ועסקנים, סוחרים ופרנסים. לפי המסורת המשפחתית, הם צאצאי רבי נסים גאון מחבר 'הוידוי הגדול' ליום הכיפורים.

3. הרב ראה את הירידה הרוחנית בדורו. תלמידי החכמים המבוגרים נפטרו, והחלל שהותירו לא מולא. לא היה איש שיטפח את הדור הצעיר ויכשיר אותו להנהגה הרוחנית. הרב עבדאללה התחיל מהגדיים, אסף עשרה נערים מתלמוד התורה והחל ללמדם תלמוד, חינם אין כסף. לעזרתו בא הגביר הנדיב יחזקאל בן ראובן מנשה, שקיבל על עצמו לפרנס את התלמידים בכבוד ולדאוג לכל מחסורם. בשנת ת"ר רכש בית ובנה בו בית מדרש בשם 'מדרש אבו מנשי' עבור הרב סומך ותלמידיו. שמעה של הישיבה התחיל להתפרסם, נוספו תלמידים. התלמידים הוותיקים הפכו למורים לתלמידים הצעירים ועל כולם האציל הרב סומך מרוחו.

4. הרב עבדאללה סומך ראה פירות בעמלו, ותלמידיו המשיכו את דרכו ונודעו גדולי עולם. ביניהם: 

• הרב יוסף חיים (ה'בן איש חי'), שהיה אחד הפוסקים הפופולריים ביותר בקרב היהודים הספרדים המסורתיים והדתיים בישראל. ה'בן איש חי' היה גם גיסו של הרב עבדאללה סומך.
• הרב יעקב חיים סופר, פוסק הלכה מפורסם, מחבר סדרת ספרי ההלכה 'כף החיים'.
• הרב אליהו מני, מגדולי רבני עיראק שהיה לאחר מכן רבה הראשי של חברון. הרב מני היה בן אחותו של הרב עבדאללה סומך.
• הרב יהודה פתיה, שהיה מקובל ותלמיד חכם עצום.

כמו כן סמך הרב עבדאללה את: הרב שמעון אגסי, הרב שלום דנגור, הרב אברהם משה הלל, הרב ששון סמוחה, הרב אלישע דנגור, הרב יצחק אברהם שלמה, הרב עזרא דנגור, הרב נסים חי והרב נסים עיני. 

5. מצודתו של הרב עבדאללה סומך היתה פרוסה על כל בבל, על פיו נקבעו הלכות והנהגות. בספר 'קץ הימין לרבנו משה יהושע' מסופר כי אימתו היתה מוטלת אף על הנוכרים: "היה מכובד אפילו על הנכרים. וכשהיו הולכים ביחד הוא ורבנו יוסף חיים תלמידו, היו קמים מלפניהם מהחנויות אפילו הערבים, והיו נבהלים מפניהם כי היו אנשי צורה".

6. סיפור נוסף המוכיח על כך שאף השליטים הגויים יראו ממנו מובא באותו ספר: "פעם שלחו לו שליח על ידי שוטרים לבוא אצל הוואל"י לדבר עמו בעניין העברת דיין. וכשבאו השוטרים להגיד לו נבהלו. ראו אותו שיושב ומלמד רבנים גדולים עטורי זקן והוא יושב בראשם ומלמדם כמלאך ה' צבאות. אז חזרו אל הוואל"י ואמרו לו על מי שלחת אותנו לקרוא? את הנביא מוסא? (משה רבנו). איך אנחנו יכולים להגיד לו קום עמנו. אז שלח לו שרים רבים ונכבדים. ואמר להם תדברו עמו בכבוד. תגידו לו כי הוואל"י מזמינך על כוס קפה. וכששמע הרב אמר שהוא מוכן ללכת. והלכו בדרך צדדית כדי שלא ידעו הקהל. והוואל"י היה ממתין לו לקבל את פניו בכבוד. וקבלו בכבוד גדול וחילה את פניו אולי יוכל לשנות את דעתו בהעברת הדיין. אז השיב לו כי ההחלטה הייתה על פי תורת משה ואי אפשר לשנות אותה. הוואל"י קיבל את דעתו, החזירו בכבוד לביתו ובקש את סליחתו".

7. מחיבוריו: 'זבחי צדק' על שולחן ערוך יורה דעה, 'חזון למועד' ו'שו"ת: על ארבעת חלקי השולחן ערוך'.

8. קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה.

9. הרב סומך נפטר כתוצאה ממגיפת חלירע, המושל לא הרשה תחילה לקברו בבגדאד ולכן נקבר תחילה סמוך לקבר יהושע כהן גדול. הערבים חוללו מהומות, ואז נאלצו היהודים לפנותו מקברו ולקברו מחדש בבגדאד. אף שעברו 84 יום מקבורתו הראשונה, נשארה גופתו שלמה ללא שום ריקבון כביום פטירתו, ויהי לנס. הדבר נודע בין הערבים ועשה קידוש השם עצום.

10. כשהוציאו אותו מקברו וקברו אותו בבית הקברות, היו היהודים שבורים ורצוצים על כך שנאלצו לפתוח את קברו. אז עמד ה'בן איש חי' והספידו. בדבריו, הסביר ה'בן איש חי' כי הרב היה ניצוץ אחז מלך יהודה. ולפי שאחז סגר את בתי המדרשות, רבינו פתח אותם כדי לתקן עוון אחז. ומה שהוציאו אותו מקברו כמו שעשה חזקיהו לאביו שגרר אותו על מטה של חבלים וזהו הסוד בכך שנאלץ להיקבר בשנית. כאשר שמע הקהל את דברי ה'בן איש חי' התנחמו על הצער שנגרם לרבם, ביודעם שזוהי כפרתו השלמה של נשמתו הקדושה.

הרב הרצל חודר מספר על הרב עבדאללה סומך: