המתנתקים: עזבו את פייסבוק – ושרדו כדי לספר

לפעמים נראה לנו שכל העולם נמצא בפייסבוק, ושממילא מוטלת עלינו חובה אזרחית להחזיק לפחות בחשבון מינימלי ברשת החברתית. אבל מסתבר שפייסבוק הוא לא כרטיס בכיוון אחד: לא מעט אנשים משתמשים בו, אפילו לזמן רב, ואז מחליטים להיפרד לשלום. לתמיד. למה הם עושים את זה, ואיך יכול להיות שהם בכלל לא מתגעגעים? שלושה פורשי פייסבוק הואילו לשתף אותנו בתהליך קבלת ההחלטה, ובתועלת הרבה שהפיקו מחיים בלי הפלטפורמה של מרק צוקרברג.

"כבר לא מרגישה מנותקת"

אורטל, בת 31, נשואה ואם לשלושה ילדים מראשון לציון, פתחה חשבון פייסבוק בדיוק לפני 10 שנים, כששהתה בדרום אמריקה לטיול ארוך. "פייסבוק היתה אז בתחילת דרכה, ונראתה לי כמו דרך מצוינת לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה בישראל", היא אומרת.

כמו במקרים רבים, נפח החשבון תפח עם הזמן. רשימת החברים גדלה וכללה רבים שהיא בקושי הכירה, והיא מצאה את עצמה מקדישה יותר ויותר זמן להעלאת סטאטוסים ותמונות מטיוליה ברחבי העולם.

"חזרתי בתשובה כרווקה בת 25, ודי מהר הבנתי שאין שום עניין בהמשך קיומו של חשבון הפייסבוק שלי. עדיין, היה לי קשה למחוק אותו. החלטתי שאתחיל במחיקת התמונות הלא צנועות שלי. כשסיימתי עם המשימה הזו – מחקתי את כל הגברים מרשימת החברים שלי. אבל להתקדם מעבר לזה היה לי קשה. באותה תקופה גם השתמשתי בפייסבוק כדי לשלוח הודעות על התחזקות, זמני כניסת שבת, וכדומה. אבל כשישבתי לשיחה עם חברה שלי ובעלה, הוא אמר לי משהו שמאד התקבל על דעתי: עם כל הכבוד, הוא אמר, פייסבוק זה לא המקום שלך לחזק אנשים. התועלת לא שווה את הנזק".

זמן קצר לאחר מכן העבירה אורטל שבת במדרשה בירושלים. "הייתה שם אווירה של התחזקות מאד גדולה, ובנות דיברו על כל הפיתויים שיש באינטרנט, ואיך הם מחזירים אותן אחורה כשהן רוצות להתקרב עוד. באותה שבת החלטתי למחוק את הפייסבוק שלי".

אורטל עזבה את פייסבוק ביום ראשון... וחזרה אליו בדיוק שבוע לאחר מכן.

"הרגשתי מנותקת מהעולם. פתאום את כאילו לא בקשר עם אף אחד. שבוע הסתובבתי עם ההרגשה הזו, ואז החלטתי שאני פותחת את החשבון שוב ודי".

דווקא ההחלטה הזו עזרה לה להתנתק סופית.  "חזרתי אחרי היעדרות של שבוע, ופתאום הרגשתי שאני חוזרת לדשדש בג'יפה. פתאום אני קולטת כמה מסכנים האנשים הללו, שכל הזמן מצלמים את עצמם אוכלים וישנים ועושים פרצופים. הבנתי סוף סוף שפייסבוק מביא אותך למצב שאת מתעסקת כל היום עם שטויות ולא חיה את החיים. מחקתי את החשבון שוב – הפעם לתמיד".

אורטל התמודדה עם כל מיני תגובות תמהות של חברים, בסגנון: 'מה יש לכם הדתיים, כולה פייסבוק'. אבל היא קיבלה גם תגובות אחרות, ששימחו אותה מאד. "בשיעור תורה בו השתתפתי חצי שנה לאחר מכן ניגשה אלי מישהי שלא הכרתי, אבל הסתבר שהיא הכירה חברה טובה שלי. היא אמרה לי: 'את אורטל שמחקה את הפייסבוק שלה? ליאת סיפרה לי עלייך, וזה נתן לי כוח לסגור גם את החשבון שלי!"

בערך שנה אחרי סגירת החשבון, אורטל התארסה. היום היא ובעלה מנהלים בית נקי מטכנולוגיה לחלוטין: לא מחשב, לא אינטרנט, לא טלפון חכם, לא ווטסאפ – וכמובן, לא פייסבוק. "לעבודה שלי כמדריכת תנועה בגני ילדים אני לא צריכה אינטרנט בכלל, אז בשביל מה? ולפייסבוק במיוחד אני ממש לא מתגעגעת. זה פשוט להעביר את הזמן על כלום. לא האמנתי כמה זמן התפנה לי בזכות זה שאני מנותקת מכל הרשתות החברתיות. אני מסבירה לחברות שלי, שאני יושבת בבית בנחת ומשוחחת עם בעלי שיחות ארוכות! מי עוד עושה את זה היום? אפילו בגנים שבהם אני עובדת, ההורים מגיעים עם הילדים ביום הראשון ובקושי מתייחסים לדמעות של הילד, כי הם שקועים עמוק בטלפון החכם".

ולא, אורטל כבר לא מרגישה מנותקת מהעולם. "יש לי טלפון! והחברות שלי יודעות שאפשר להתקשר אלי, ושממני יקבלו מענה אנושי, לא איזו הודעת טקסט..."

"זו פשוט התמכרות"

ממד הזמן המבוזבז היה גם מה שהכריע את הכף בעד פרידה מפייסבוק עבור משה, איש הייטק מבאר שבע. "ידעתי שבלי פייסבוק יצחקו עלי שאני מנותק, ויש היום גם מין תחושה כזו שפייסבוק הוא כרטיס הביקור שלך. אבל מהצד השני של המאזניים עמדו בזבוז זמן משווע ותחושה של התמכרות. הרי העבודה שלי ברוב שעות היום היא מול המחשב, ולכן הגיחות לפייסבוק קלות וקורצות במיוחד. הייתי בוהה חצי שעה במסך ואז מתעורר בתחושת אשמה לגלות ששוב ביזבזתי זמן על תמונות מטיולים של מישהו שאני בקושי זוכר, או עדכונים טיפשיים של בני דודים בני תשע".

לא חשבת שיש אפשרות להשתמש בפייסבוק באופן מבוקר יותר?

"לא, כי הבנתי שזו פשוט התמכרות. אני מתעב התמכרויות מכל סוג שהוא. בגלל זה מעולם לא ניסיתי לעשן, ההיכרות שלי עם יין מסתכמת בקידוש, ועל סמים כמובן שאין בכלל מה לדבר. אבל הרגשתי שפייסבוק הוא סוג של סם. ראיתי מה זה עושה לאנשים שמסביבי - בדרך כלל אנשים שהסיסמה הקבועה שלהם היא "אין לי זמן, איך היום טס לי" - והבנתי שאני לא רוצה להיות במקום הזה. לא הגיוני שהיום לא היה לי זמן להקריא סיפור לילדים, אבל היה לי זמן להיכנס שבע פעמים אל הרשת החברתית הזו, ש-80% מהחברים שלי בה הם לא באמת חברים ואני בקושי יודע מי הם".

פייסבוק, מציין משה, עושה הכל כדי למנוע ממך לשבור את מעגל ההתמכרות. "הם מאפשרים לך 'להקפיא' את החשבון במקום למחוק אותו. אני הייתי נחוש בדעתי למחוק, אבל גם אחרי המחיקה הם עוד הבטיחו לי שהחשבון יהיה זמין לתחיית המתים בשבועיים הקרובים..."

אבל משה לא חשב לרגע להחיות את החשבון. "אני לא רוצה להישמע קלישאתי מדי, אבל בימים שלאחר מכן הרגשתי שהורדתי אבן מעל הצוואר. את החצי שעה – שעה, שהרווחתי מדי יום, הקדשתי לדברים חשובים קצת יותר: למשפחה, לעבודה, לקריאת ספרים. שבוע אחרי הניתוק אחי אמר לי "תגיד, אולי תחזור לפייסבוק?". שאלתי אותו אם נראה לו שהשתגעתי. הרגשתי כל כך חופשי, בלי השטות הזו שמעוררת את יצר הסקרנות שלי מדי שעה-שעתיים. אחרי שנפטרתי ממנה סוף סוף בלב שלם, עכשיו לחזור אליה?"

"פייסבוק מציג לך מציאות מעוותת"

רבקה התגוררה בארה"ב כשפייסבוק עשה את צעדיו הראשונים ברשת. היא הייתה אז תלמידת תיכון והצטרפה לרשת החדשה בלי לחשוב פעמיים – פשוט כאמצעי נוסף לפטפט עם חברים. "זה היה 2006, ואנשים השתמשו אז בפייסבוק כדי לשמור על קשר עם אנשים שהם ממש מכירים", היא אומרת. "ובשנים לאחר מכן, חייתי לא מעט זמן בחו"ל, ופייסבוק היה דרך נחמדה להישאר מעודכנת בחדשות קטנות".

ככל שהתבגרה, אומרת רבקה, היא מצאה את עצמה מבלה פחות ופחות זמן בפייסבוק. "באמת היה קשה לי לראות מה הנזק. לא הורדתי את האפליקציה שלהם לטלפון. נכנסתי כל יום לכמה דקות בלבד. לא הרביתי בכלל בפרסום סטאטוסים ותמונות. אז מה הבעיה? בסופו של דבר, הבנתי שעל אף שפייסבוק לא אוכל כמות עצומה מהזמן שלי, הוא עדיין בעיה".

הבעיה העיקרית שלה עם פייסבוק, אומרת רבקה, הייתה המציאות המעוותת שהוא מייצג.

"בפייסבוק, אנשים בוחרים כיצד להציג את עצמם ומה לתת לחברים שלהם לראות. ומה שאתה רואה רחוק מלהיות התמונה כולה. כשהייתי צעירה יותר, נפלתי כל הזמן למלכודת הזו: הייתי רואה תמונות וסטאטוסים ומקנאה נורא באנשים האלה, מצטערת שהחיים שלי לא  מאושרים ומעניינים כמו שלהם. אבל כשבגרתי הבנתי שמה שאני רואה בפייסבוק הוא בקושי שבריר מכלל החיים של אותם אנשים. לכולם יש בעיות ופחדים – אבל בדרך כלל הם לא כותבים עליהם בפייסבוק. ועד שאתה מבין את זה, מספיק לבלות כמה דקות בפייסבוק כדי להרגיש שאתה דפוק והחיים שלך דפוקים, ולכל שאר העולם ממש סבבה".

"לרוע המזל", היא מוסיפה, "גם כשמבינים את האמת הזו – כמו שקרה לי בערך בגיל 21 – זה לא הופך אותך מחוסן. עדיין מצאתי את עצמי משווה אותי ואת חיי למה שאני רואה בפייסבוק, ונלחמת בצביטות קנאה. אפילו אם כל זה מתרחש בתת מודע בלבד, זה עדיין מתיש ויוצר אנרגיה שלילית".

רבקה גם הרגישה שהמטרה הראשונית של פייסבוק – שמירת קשר עם אנשים – טבעה בכל הרעש שמייצרת הרשת החברתית בשנים האחרונות. "במקום להתמקד בייצור תוכן, אנשים מתמקדים בצריכה. הכל מלא בלינקים מטופשים, משחקים, פרסומות, ושיתוף בפוסטים ברמה נמוכה. ואנשים מקליקים על הכל בלי לחשוב פעמיים. פשוט לא רציתי את כל הסחות הדעת המטופשות הללו בחיים שלי".

והיתה גם שאלת הפרטיות. "רוב המשתמשים בפייסבוק משום מה לא מודעים לעובדה הזו, אבל פייסבוק כבר לא מנסה אפילו להעמיד פנים שהיא מתיימרת להגן על הפרטיות שלנו. אני לא מספיק מבינה בזה בעצמי, כי הם משנים את המדיניות המשונה שלהם כל הזמן, אבל אני כן יודעת שפעם יכולתי לבחור אפשרות, שלפיה לא יהיה ניתן למצוא את השם שלי בחיפוש – והיום אי אפשר. כל אחד יכול לראות לפחות חלק מהפרופיל שלך, בכך שהוא מקליד את השם שלך בתיבת החיפוש – גם האקס שאת ממש לא רוצה לשמוע ממנו שוב, או השכן המשוגע שלך מהילדות. בעיני זו הרגשה בלתי נסבלת".

לפני שנה וחצי, רבקה אזרה סוף סוף אומץ לנקוט פעולה, וסגרה את החשבון שלה בפייסבוק.

"עשיתי רק שני דברים לפני שסגרתי את החשבון: השגתי פרטי קשר מאנשים שרציתי להמשיך להיות איתם בקשר, וערכתי רשימה של ימי הולדת של אנשים חשובים שלי. ואז כתבתי סטאטוס שהודיע שאני עוזבת, וזהו זה".

את מתחרטת לפעמים?

"ממש לא. זו הייתה החלטה מדהימה. לא הרגשתי אפילו פעם אחת געגוע לפייסבוק. והתמורה? אני כבר לא חווה 'קנאת פייסבוק' באנשים אחרים. חיזקתי את מערכות היחסים שלי עם חברים, עכשיו כשאנחנו מתכתבים ומדברים במקום לתקשר רק דרך פייסבוק. והחיים שלי טובים יותר בלי הסחת הדעת הזו – ובלי הפחדים על מה שפייסבוק עושה עם המידע הפרטי שלי"...