סיפור לשבת: מי היו הסנדק, הרב והמנגן בברית המילה?

הוא לא ידע את נפשו מצער: הוא עמד בפרשת דרכים וחיכה לראות האם יש עובר ושב יהודי שיוכל להצטרף ולהשלים לו מניין.

ר' פנחס עמד כעת בשמחה משפחתית: בן נולד לו למזל טוב. אולם הוא גר בכפר קטן שלא היה בו מניין של עשרה יהודים. מנהג הכפריים באותם הימים היה לשלם ליהודים מכפרים אחרים, שישביתו את עבודת המשק שלהם למספר שעות, ויבואו למניין לברית או לחתונה ולסעודת המצוה.

ר' פנחס מיודענו היה כל כך עני, שלא זו בלבד שלא היה בידו כסף לשלם לסעודת הברית, אלא שאף מעות בכדי לקנות כיבוד לסעודת ברית צנועה – לא עלתה בידו. במר לבו יצא ר' פנחס לפרשת הדרכים וחיכה שמא יעבור יהודי ויוכל להשלים לו מניין.

שעות הבוקר חלפו להן ושעות הצהריים נקפו. בצער רב על שנבצר ממנו להביא עשרה יהודים שיהיו בעת הברית, פרץ ר' פנחס בבכי מעומק קירות לבו. כך עמד ובכה זמן מה, כשלפתע במרחק הוא רואה עגלה עם נוסעים.

ניצוץ של תקווה ניצת בלבו, אולי יהודים הם ויסכימו לסור לביתי וישלימו מניין בעת הברית. סעודת מצוה אמנם אין, אבל לפחות מניין בברית. העגלה התקרבה ונוסעיה שהתגלו כיהודים שאלו את ר' פנחס בחום: מה לך בוכה?

ור' פנחס סיפר. הכל.

הנוסעים הזמינוהו לעלות לעגלתם אל ביתו: "מחותנים אנחנו", סיפרו לו, "בדרכנו לחתונה. יש עמנו סנדק ואף רב חשוב וגם מי שיודע לנגן. גם מיני תרגימא ומשקה בשפע לקחנו עמנו אל החתונה וסעודת המצוה של הברית תהיה עלינו".

הברית נערכה כהלכה, והתינוק, נקרא "אורי", לימים נודע כהרה"ק רבי אורי, "השרף" הקדוש מסטרעליסק (יום פטירתו כ"ב אלול).

כשהיה רבי אורי מנהיג לאלפי חסידים, סיפר: אבי לא ידע בשעתו מי היו האורחים, אגלה לכם שבשמים ראו בצערו ושלחו אליו את אברהם אבינו שיהיה הסנדק, משה רבינו שישמש כרב ודוד מלך ישראל היה זה שניגן והנעים בברית המילה המופלאה. הכל בזכות הצער על שנמנעה ממנו המצוה...

* * *

סיפור נוסף נציין בשולי הדברים: אחד מתלמידיו הגדולים של "השרף", היה האדמו"ר הקדוש רבי שר שלום רוקח מבעלזא זי"ע. חתנו הבכור של ה"שר שלום", נקרא רבי חנוך העניך מאלעסק.

דרכו של רבי חנוך הייתה להתפלל בכוחות על אנושיים, כמעט עד כלות הנשמה. באחת השנים לקה רבי חנוך בדלקת ראות ובעת שהתפלל מקירות לבו כדרכו, היה יורק דם מריאותיו החולות. רעייתו הצעירה והמבוהלת, מרת פרידא, נכנסה אצל אביה הגדול וביקשה ממנו שיורה לבעלה, חתנו, שיפסיק להתפלל כשהוא מסכן את בריאותו וחייו.

נענה ה"שר שלום": "מלאכים ושרפים עומדים בשמים ומצפים לתפילתו!... אינני יכול למנוע ממנו להתפלל. אולם מבטיח אני לך שיהיה בריא". 

תקופה קצרה לאחר מכן נסעו החותן והחתן לסטרעליסק לשבות אצל "השרף" רבי אורי. דרכו של רבי אורי הייתה שלפני אכילת הדגים בליל שבת, היה נוטל את המלחייה ואת כלי הפלפל השחור שעמדו על השולחן, בוזק את כל תכולתם על הדגים ואוכל מהם.

באותו ליל שבת לאחר שסיים רבי אורי לאכול מן ה"דגים" המכוסים מלח ופלפל, נטל את הצלחת והגישה לרבי חנוך כשהוא מצווה עליו לאכול הכל. ורבי חנוך אכל. מני אז, לא השתעל אפילו לא פעם אחת וריאותיו הבריאו לאלתר!...