הפרשה החסידית לפרשת כי תבוא: איך יודעים מה טוב בשבילנו?

כל העיר געשה מהחדשות המרעישות:  מפה לאוזן עברה הידיעה שיצחק זכה בהגרלת הפיס וסכום עתק עלה בגורלו.

יצחק זה רחוק היה מלהיות חכם. לא זו אף זו, אלא נדמה שמעולם לא זכה להכיר את המושג 'שכל'. ידוע היה כשוטה הכפר. אבל מה לעשות, לאו דווקא לחכמים לחם, עשיר הוא עשיר.

דבר ראשון הוא רוכש לעצמו מגרש ענק בשכונה יוקרתית, עליו יבנה את ביתו המיוחד. כנהוג בימים ההם, את הבית בונים מעצים וקורות. יצחק שישב עם הקבלן, קיבל רשימת כמויות של קורות מיוחדים וחזקים מהסוג הטוב ביותר, שעליו להזמין.

אחרי שההזמנה הגיעה, התחילו הפועלים במלאכה. התחילו לנסר את הקורות העבים לפי המידות הנצרכות למבנה. יצחק מגיע לסייר בשטח, ומבחין שהפועלים לוקחים את העצים המיוחדים עליהם שילם במיטב כספו, וחותכים אותם. התחיל לצעוק עליהם: 'מה עשיתם, הרסתם את כל הקורות היקרות שקניתי. אתם יודעים כמה שילמתי עליהן?'

ברוב טיפשותו לא הבין שבכדי לבנות את הבית המיוחד לפי התכנית, הם חייבים לחתוך את הקורות לפי מידות המבנה.

הקבלן, שראה עם מי יש לו עסק, החליט לצאת מזה כאן ועכשיו. חתך איתו במקום, והם ביטלו את החוזה. 'בבקשה', אמר לו הקבלן, 'קח לך את העצים והקורות ותסתדר איתם, אני יותר לא בסיפור'.

משל זה מביא המגיד מדובנא זצ"ל. והנמשל: אדם מתכנן לו תכניות, בראשו כבר בונה מגדלים באוויר. אך לפעמים הדברים לא עובדים בדיוק כפי שהוא תכנן, כאן משהו נשבר, שם משהו מתפשל. והוא כועס ומדוכדך, ושואל את עצמו ואת הקב"ה, למה?

אלא שהוא לא מבין שכך בדיוק זה צריך להיות, זה היה אמור להישבר, כי רק כך אפשר לבנות עבורו את מסלול חייו. שום דבר לא נהרס, פשוט כך בונים בית. חותכים את הקורות לפי המידות. כאשר אדם מלא טענות כרימון על משהו שלא הצליח, הוא נראה בדיוק כאותו טיפש שכעס כאשר חתכו לו את העצים היפים. גם הוא לא הבין שרק כך בונים.

בורא עולם מכין לכל אחד מאיתנו את המסלול המיוחד לו לפי התוכנית הכתובה ולפי מידותיו. 'תיזהר' ממשיך ואומר המגיד מדובנא, 'אם יהיו לך מדי הרבה טענות, בורא עולם פשוט ישאיר אותך אם הדברים השבורים ולא יגמור את הבניין. ברוב טיפשותך אתה כועס? בבקשה, תסתדר לבד!'.

כל אחד מאיתנו צריך לזכור שהעולם מתנהל בידיים הכי טובות. ואם אני לא מבין, זה רק מראה על רמת המשכל הנמוכה שלי!

בזה הוא מסביר את הפסוק בספר תהלים: (כ"ח ה') 'כי לא יבינו אל פעולות ה' ומעשה ידיו, יהרסם ולא יבנם'. אלו שלא יבינו אל פעולות ה' ומעשה ידיו, דהיינו שאינו מבין שכל מה שנעשה איתו, משמים נעשה, ואף בשעה שהנהגת הבורא היא להיפך מרצונו, באמת הכל לטובתו, לבנות לו ארמון פאר בזה ובבא - אדם כזה 'יהרסם ולא יבנם'. הקב"ה אומר לו, אם חסרה לך האמונה בהתנהגותי איתך, אכן אפסיק מלבנות לך. את כל מה שחתכתי בכדי לבנות אני משאיר כך.

האמת היא שבכל מצב ובכל מקרה איננו מבינים כלל וכלל מה טוב לנו באמת ומה לא. ראינו אנשים רבים שהיו בטוחים שהנה הם הולכים לסגור את עסקת חייהם, עוד רגע מגשימים את חלום חייהם, והנה הם נפלו מהפח אל הפחת לא די שלא הרוויחו כלום ורמת חייהם לא השתפרה, אלא שהפסידו גם את המעט שהיה להם לפני.

אז מי יכול לדעת מה טוב לנו ומה לא?

אגדת עם מספרת סיפור חיים שלקח חשוב בצידו: אי שם באחד הכפרים במדינת סין הענקית חי איש זקן וחכם ולו בן יחיד, רכוש רב לא היה לו, אך שמח בחלקו והאמין שיש בורא לעולם שתמיד יודע לשלוח בדיוק מה שהוא צריך.

יום אחד הגיע מעומק היער אל פתח ביתו של הזקן סוס פראי. בנו של הזקן קפץ על המציאה, תפס את הסוס והכניסו לאורווה. אבל הזקן לא היה מאושר. שאל אותו בנו: 'אבא למה אתה לא שמח? תפסתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. אתה לא חושב שזה טוב? אנחנו זקוקים לסוס בריא וחזק'. הזקן נד בראשו ואמר: 'אם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד'.

למחרת ברח הסוס מהאורווה. הבן היה מאוד עצוב, אבל אביו לא אמר דבר. הבן שאל את הזקן: 'אבא האם אתה לא חושב שחבל שהסוס ברח לנו? היינו זקוקים לו'.

הזקן רק נד בראשו ואמר: 'האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד'. אחרי שלושה ימים חזר הסוס ואתו עוד שני סוסים חדשים. הבן היה מאוד נרגש, והכניסן לאורווה. אביו לעומת זאת נותר אדיש. הבן לא יכול היה להבין זאת. 'אבא', אמר הבן, 'זאת סיבה לשמוח. יש לנו שלושה סוסים עכשיו'. הזקן רק נד בראשו ואמר: 'האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד'.

בערב הנער היה כבר עייף מטיפול בסוסים. הוא ניסה לאלף את הסוס הפראי, אבל זה בעט בו ושבר את רגלו. 'אבא!' קרא הנער. 'שברתי את רגלי, כנראה שצדקת שזה לא היה כ"כ טוב שהסוס הגיע'. האב הזקן קיבע את רגלו של בנו ואמר: 'האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד'.

כעבור מספר שבועות פרצה מלחמה במדינה. הגיעו אנשי צבא ואת כל צעירי הכפר גייסו לצבא. את הבן של הזקן השאירו מאחור, הוא לא התאים לצבא בגין רגלו השבורה. המלחמה הייתה קשה ביותר, בפרט בחזית אליה נשלחה הפלוגה של צעירי הכפר, אחרי כמה ימים של קרב עקוב מדם נהרגו כל חיילי הפלוגה במלחמה.

כאשר הגיעה השמועה הנוראה לכפר, הזקן נד בראשו ואמר לבנו: 'צעיר אתה. אל תשכח את רצף האירועים שעברנו לאחרונה. ותמיד תזכור: קטנים אנחנו מלהבין את מהלכיו של בורא עולם, לא תמיד הטוב שאנו כ"כ רוצים אותו, הוא באמת טוב לנו. ולא תמיד מקרה שנראה לנו כ"כ רע, הוא באמת רע. לפעמים זה הדבר הטוב ביותר עבורנו. כפי שראית בעיניך'.

בזה מסביר נכדו של הבעש"ט בספר דגל מחנה אפרים את הפסוק בפרשת השבוע (כ"ח ב') "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך". לשון המקרא נראה כלא מדויק. לכאורה היה צריך לומר הפוך, שהאדם ישיג ויגיע לכל הברכות האלה. ולא שהברכות ירדפו אחרי האדם וישיגו אותו.

אלא שלפעמים האדם בורח מהדברים הטובים, מקוצר דעתו שאינו יודע מה טוב עבורו ומה לא. הוא פשוט בורח מהטוב. לכן התפלל דוד המלך בספר תהלים (כ"ג ו') 'אך טוב וחסד ירדפונו'. גם אשר אני בורח ממשהו שנראה לי כ"כ נורא ולא טוב עבורי, אנא, שהטוב והחסד ירדפו אחרי וישיגו אותי. כי הרי אני לא יודע לרדוף אחריהם, להיפך אני בורח ורוצה להיפטר מהם כי הם נראים לי דברים רעים ביותר.

זה גם הכוונה שהתורה מברכת אותנו "ובאו כל הברכות האלה", גם כאשר אתה לא מבין שאלה ברכות, יבואו כל הברכות "והשיגך" - הם ירדפו וישיגו אותך.

עצם הדבר שאנו מאמינים שכל מה שרק יקרה לנו הוא טוב באמת, הוא הגורם לכך שאכן זה יהפוך לטוב.  בספרי החסידות זה נקרא 'המתקת הדינים'. בכל מצב, כאשר אתה משתדל לחפש את הדבר הטוב שעדיין יש בתוך המקרה הזה, מחשבה טובה זו ההופכת את הכל לטובה. כי בכל דבר אם נחפש, נמצא נקודה כלשהי להודות עליה. גם אם חלילה מישהו נמצא בבית חולים במצב קשה, כאשר הוא יבדוק את המצב סביבו, עדיין יהיה יראה דברים טובים. חלק ממערכות גופו שעדיין פעילים. מזגן שעובד בחדר. משפחה וצוות מסור שדואג לו, וכדו'.

במחשבות אלו אדם הופך את כל הצירופים לטובה. והוא יוצא מפשע לשפע, מצרה לצהר. כל רע הוא הופך לטוב וכל דין לרחמים גמורים.

אין רע בעולם כלל וכלל. הכל הוא לטובה, כי ה‘ הוא טוב. גם אם קורה לנו, חלילה, משהו רע בחיים, הסיבה היא לשם כפרת עוונות לאחר שקלקלנו את נשמתנו במעשינו. ייסורים הם כמו ניתוח, הניתוח יכאב אך החולה יבריא.

הרב וינד הוא מנהל רוחני ב'הידברות' וראש כולל 'אהבת תורה'