הדרך למזעור הכאב: תרגול לחשיבה חיובית

זה היה יום לא נעים. כמה כישלונות רצופים. נתנאל הרגיש רע. ואז בדיוק אז עצר אותו שוטר על נהיגה במהירות מופרזת...

'זהו', חשב דוד. 'עכשיו גם חשבון הבנק שלי גמור'. הוא הרגיש רע. ממש כמו שאמור להרגיש מי שעוברת בראשו מחשבה כזו...

'אבל רגע!' - פתאום הוא דמיין את היועץ שישב אתו אתמול אומר לו כעת: 'אני מבין שאתה מרגיש רע, זה נראה כאילו הכל נגדך, והכל מרגיש שחור. אך בוא נבחן את הדברים: סכום הקנס המדובר, אינו קטן, נכון. יחד עם זאת, האם הוא ירושש אותך?'.

'כנראה שלא... אבל אני מרגיש רע!', המשיך דוד את השיחה הדמיונית.

'אני מבין' ענה קולו של היועץ, ממעמקי בטנו, 'זה אף פעם לא נעים לחטוף קנס, אך יתכן שאנו קצת מעצימים את ההרגשה הקשה? יתכן שזה לא נעים ברמה של 60%, אך אנו מרגישים רע, וחושבים על סוף העולם ברמה של 90%?'.

'אתה צודק.' ענה הקול הפנימי של נתנאל, 'אבל עדיין, זה רע!'.

'מסכים'. השיב היועץ מאתמול, 'לפעמים אנו מרגישים רע, ובצדק. העניין הוא שהרבה פעמים אנו מגזימים במחשבות הנוגות, ובכך, אנו מחזקים את ההרגשה השלילית. בוא נסתכל על מה שקרה כמו שהוא באמת - רע ברמה של 60%. וגם זה, הבה נזכור שסופו של כל רגש להיעלם... וזה בסדר להרגיש רע לפעמים, זה חייב לקרות, אלה החיים. אך האם זה שאני מרגיש רע, זה אומר שהכל נגמר? הכל אבוד?

ובעצם, אולי אם היום לא היה מתחיל לך כל כך רע, לא היית חושב שהקנס הוא סוף העולם, והיית לוקח את הקנס פחות קשה? – אבל מדוע, הרי הקנס הוא אותו קנס?! אתה שם לב, איך אנו לפעמים לא מפרשים נכון סיטואציות, ובכך אנו גורמים רע לעצמנו?'.

שאלות. תמיד הוא משתמש בשאלות – היועץ, לפעמים זה מעצבן. אבל הוא צודק, ה'יועץ הפנימי הזה'...

'טוב, אתה צודק', המשיך נתנאל את השיח המדומיין, 'והנה ההמשך המתבקש: כשאני בוחן את מה שבאמת קרה, אני כבר מרגיש פחות נורא, הייתי אומר, 20% פחות רע. אמנם אני עדיין מרגיש רע, אבל באמת זה לא סוף העולם. אני אתאושש. באמת כשאני חושב על כך, שזה לא סוף העולם, אני מרגיש פחות רע'.

בפגישה הבאה של נתנאל עם היועץ, הוא סיפר לו את כל ה'מו"מ', שידע לנהל עם עצמו בעקבות מה שלמד בפגישותיהם. הוא שם לב לכך, שהיכולת שלו לפרש סיטואציות באופן יותר יעיל, ועל ידי כך, להשפיע על הרגשתו, הולכת ומשתכללת. כן, הוא בהחלט מאמין, שכאשר יתרגל לכך יותר ויותר, חשיבתו תהיה יותר  יעילה, ובתאם לכך, גם הרגשתו.

"אתה יודע נתנאל", אמר היועץ, "יותר מזה. ככל שנוכל לקבל את הרגש הרע, זה יקל עלינו את החוויה! זה פרדוקס, נכון, אך זה עובד!"

"טוב, את זה אתה כבר חייב להסביר לי..."

הנה זה בא:

אפתח בחוויה אישית. לפני זמן מה, הייתי זקוק לטיפול שיניים. אתם בטח מכירים את ההרגשה, הזריקה שלפני... החפירות... האמת, שמשום מה, חששתי הפעם יותר מתמיד, היות והזריקה היתה בקדמת הפה, משהו הרגיש לי מרתיע מתמיד.

שאלתי את הרופא, אם הזריקה בחזית עוד פחות נעימה מזריקה בחניכיים האחוריות, הוא אישר זאת... הוא הסביר לי שמקדימה, יש יותר עצבים בחניכיים, לכן זה מורגש יותר.

ואז, אמרתי לעצמי: יש בפניי שתי ברירות; האחת, לחשוש. להחזיק חזק בקצוות ה'כיסא' עליו אני שוכב, ולחכות שיעבור - הכאב... והשנייה, לא לפחד מהכאב. להרשות לעצמי לחוות את הכאב, ואפילו 'להקשיב לו בסקרנות'. כלומר, לקבל את המציאות שזה כואב, לא לנסות להסיח את דעתי, ושזה בסדר לגמרי שזה מגיע.

בחרתי באפשרות השנייה: אני מקבל את המציאות. אני לא מפחד מהכאב.

מה אתם חושבים קרה? מה חוויתי?

האמת, שהייתה בי סקרנות מקצועית. חשוב לי לחוות, את מה שאני מלמד אחרים. ישנה שיטת תרפיה הנקראת ACT (מ'משפחת' ה CBT) שאחד מששת יסודותיה, הוא ה'קבלה' – לקבל את המציאות הלא נעימה. מחקרים מראים שזה עוזר להתגבר על מגוון קשיים נפשיים. לפעמים אני מתאים זאת למתייעצים. יישמתי את זה על עצמי.  נהניתי מהניסוי, כלומר, מהתובנה...

זה באמת לא היה נעים. אבל לגמרי לא מה שחשבתי! הרגשתי חזק מול הפחד! מה קרה כאן? מה יש בגישה זו?

יש בגישה זו כמה יתרונות. כאן ניגע בנקודה אחת. הרבה פעמים, הכאב שלנו מורכב משתי חלקים, עצם הכאב הרגשי, 'קרה כאן משהו קשה', אך נוסף כאן רגש נוסף: הפחד מהכאב! אנו חוששים מהכאב הרגשי, נלחצים ממנו, ומרגישים רע על זה שהוא כאן, ואני עכשיו מרגיש רע. ככל שנחשוש יותר מהרגש הרע, כך נחוש יותר רע, כיוון שמצטרפת החושה של הקושי לחוות רע!

לכן, ככל שנצליח לנטרל את הפחד והחשש מהחוויה הקשה, כך נחווה פחות רגש קשה. הטכניקה המוצעת כאן, היא בעצם לקבל את התחושה הקשה. לא לנסות להימנע ממנה. כאשר אנו עומדים מול התחושה הקשה, ואפילו 'מקשיבים' לרגש, אנו משדרים לעצמינו שאיננו פוחדים. אם היינו פוחדים, היינו נמנעים מהרגש, עתה כאשר אנו 'מאזינים' לרגש הקשה, אנו מכריזים בכך, שאיננו חוששים מהכאב!

אנו גם מייצרים בכך, חוזק נפשי. כאשר אנו לא נמנעים לחוות רגש קשה, ואנו מתרגלים לכך, אנו מפתחים בקרבנו, חוזק – אנו רוכשים בהדרגה יכולת לעמוד בפני רגש רע, ולחוות אותו, והוא לא יכתיב לנו את סדר יומנו! 

הדבר דומה לאנשים החוששים להסתובב ברחוב, מפחדם מה'בריון' של השכונה המטיל חיתתו על האנשים. והנה יוצא אדם החוצה ללא חשש, נעמד מול הבריון, ללא פחד. יש שתי אפשרויות, או שהבריון יסתובב וילך, כי הוא מבין שאיבד את היתרון שלו, שהוא – לגרום לאנשים לשנות את אורחות חייהם כי הם מפחדים ממנו, והנה נעמד ממנו אדם ללא חשש, עליו, הוא לא משפיע.

אפשרות נוספת היא, שאותו 'בריון', יתחיל להכות את האדם הנועז שעומד מולו, אם אותו אדם, לא יחשוש 'לחטוף', ויחזור שוב ושוב, לאותו מקום, בסוף, הבריון יבין שאין כל השפעה למכות שלו, וירפה מאותו נועז...

אותו הדבר מול רגש קשה. אם לא נחשוש ממנו, הוא גם יפסיק לעשות עלינו רושם רב. נכון, נרגיש כאב, אבל היות והתרגלנו לא לחשוש מהכאב, וחווינו אותו שוב ושוב, הוא כבר איבד מכוחו והשפעתו עלינו!