מחקר חדש: גם ילדים קטנים יודעים ש'העיקר הכוונה'

"הוא לא התכוון", אנחנו אומרים אוטומטית לילדה שבוכה כי אח שלה, שמשתולל לצידה, הכאיב לה בתנופת ידיו הנמרצת. אבל האם ילדים קטנים באמת קולטים ניואנסים כאלה? האם אכפת להם האם הנזק שנגרם הוא בכוונה תחילה או לא? עד לא מזמן, חוקרים סברו שהכוונה מאחורי המעשה לא מעניינת ילדים. את הילדים מעניינת רק התוצאה. מישהו דחף אותם בלי כוונה והם נפלו? נעשה מעשה רע כלפיהם. המסקנה הזו חוזקה במחקרים מוכרים שהראו כי כאשר הוצגו לילדים סיפורים בהם מישהו התכוון לרעה אבל התוצאה היתה טובה – הילדים שפטו את המעשה כטוב. לעומת זאת, כאשר מישהו התכוון לטוב והתוצאה היתה רעה – הילדים שפטו את המעשה כרגע.

מחקר שנערך לאחרונה, עם זאת, שינה לגמרי את התמונה. חוקרים מאוניברסיטת UEA באנגליה הגיעו למסקנה כי במחקרים הקודמים יש בעיה מתודולוגית קשה: ניסוח השאלות גרם לנשאלים לחשוב שהם צריכים לשפוט את הסיטואציה הסופית כטובה או רעה, והם ענו בהתאם. הם לא ניסו להעניק שיפוט מוסרי.

כדי לבדוק האם ילדים מסוגלים להגיע לשיפוט מוסרי על בסיס כוונות (ולא תוצאות) החוקרים הציגו ל-138 ילדים בגילאי ארבע עד שמונה בדיוק אותן שאלות שנשאלו במחקר קודם, אבל אז שאלו את חוות דעתם על האדם שביצע את הפעולה. אם דמות בשם 'איתן' למשל התכונה לטוב אבל גרמה בטעות לנזק, הילד נשאל: 'האם איתן הוא טוב או רע?'. כשהשאלות נוסחו בצורה כזו, התברר שילדים מסוגלים שלשיפוט מוסרי מורכב בדיוק כמו מבוגרים: הם שפטו את הכוונה מאחורי המעשה בבואם להכריע לגבי דמות כלשהיא אם היא טובה או רעה.

"הממצאים שלנו לא יכולים להיות ברורים יותר", אומר ד"ר גייווין נובס, הפסיכולוג שהוביל את צוות החוקרים. "כאשר נשאלה שאלה הממוקדת בדמות, לא הייתה שום הוכחה לכך שהשיפוט של ילדים לגבי מעשים מוכרע לפי התוצאה. במחקרים קודמים פשוט נשאלו השאלות הלא נכונות: ילדים הבינו ששואלים אותם על התוצאה וענו בהתאם. איך אנחנו יודעים את זה? כי כשאנחנו שאלנו אותן שאלות כמו במחקרים קודמים, קיבלנו גם אותן תשובות. אבל כשניסחנו אחרת את השאלה – הגענו לתוצאות להן הגענו".