החפץ חיים על האיחור בביאתו של המשיח: "ואשרי למי שאינו מתייאש מלחכות"

אחד מספריו של ה'חפץ חיים' הוא 'ציפית לישועה'. בספרו מעורר ה'חפץ חיים' את גודל החיוב לצפות לישועה מדי יום, וכן את החובה לעסוק בלימוד קרבנות, כדי להיות מוכנים לבנין בית המקדש בכל רגע

1. "נמצא ששני סוגי האנשים שיימצאו בעת האחרונה – שניהם יקרבו את הגאולה, אלה במעשיהם הטובים וגודל המצוקות שהם סובלים, ואלה במעשיהם אשר לא טובים", ומוסיף החפץ חיים: "מובן הדבר כי טוב יותר לאדם להיות מהטובים ולא מהרעים".

2. "בזמנינו יש יותר לצפות ולקוות שיתגלה כבוד ה' בעולם, ולפי זה צריך כל איש ישר לב להתבונן מה יהיה כשיבוא משיח צדקנו, מי יהיה אז לשם ולתהילה, ומי יהיה אז המאושר באדם – אותן שדבקו בהשם יתברך בעת התגברות המצוקות והתלאות, והם עמדו על משמרתם להיות יהודים נאמנים לה' ולתורתו – על פניהם יאיר אור השם יתברך, כל אחד לפי מדרגתו בידיעת התורה ובקיום מצוותיו".

3. "בסוף הגלות יימצאו דעות נפסדות, ויש שעל ידי זה ייבדלו מן התורה ומן המצוות. ועל כן, האנשים שיתחזקו אז לילך בדרכי ה' וללמוד תורתו ולקיים מצוותיו - נקראין אז בשם צדיקים, וזהו שאמר הכתוב: 'ועמך כולם צדיקים'".

4. מסכם החפץ חיים: "על כן צריך כל איש להתחזק כעת בידיעת התורה ובקיום מצוותיו, שאחרי שיבוא המשיח יתבטל היצר הרע".

5. בענין האיחור בביאתו של המשיח, כותב החפץ חיים כי יש להיזהר שלא להתייאש מבואו. כה דבריו: "חלילה וחלילה לנו להתייאש על ידי האיחור, ובפרט שהנביא הגיד לנו מראש על האיחור, כי אף אם יתמהמה חכה לו כי יבוא".

6. "וצריך לעמוד מוכן כמו שעומד ומחכה על איש שיבוא. ומי בעת כזאת יודע – אולי כבר עומד אחר כתלנו".

7. "ואשרי למי שאינו מתייאש מלחכות לגאולה, ונותן לב על עצמו ובניו להרבות תורה ומצוות, שלא תשיגנו בושה לעת ההיא, כי רק בעולם הזה שדומה ללילה הכל מכוסה ולא ניכר צדיק לפני רשע, אבל אז בעולם הבא יתגלה הכל".

8. "והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת, שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה, בוודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להיכון לעבודה ולהלכותיה".

9. במתק לשונו מבאר החפץ חיים את גודל חיובם של הכהנים ותלמידי החכמים להיות בקיאים בלימוד הלכות הקרבנות. "בוודאי בעת הגאולה, כשיעברו הים יצטרך כל אחד להקריב קרבן תודה, או על חולה שנתרפא, שמצוי אצל כל אדם, או חייבי חטאות שיימצא לאלפים, שעברו על חילול שבת בשוגג וכו', וירוצו הכל אל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין, וכמה ביזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב". ביחס לכהנים, כותב החפץ חיים: "על הכהנים בוודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתייאשים מללמוד דיני עבודה, הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבוא משיח צדקנו".

10. החפץ חיים מוסיף ומביא את דברי חז"ל: "אמר הקב"ה לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא היזהרו לקראות בהן ולשנות בהן (בלימוד הלכותיהן) ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עסוקים". עוד מביא החפץ חיים את דבריו של הקב"ה לאברהם אבינו: "בזמן שאין בית המקדש קיים, כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כשקוראים בהן מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני קרבן ואני מוחל עליהם על כל עוונותיהם".