רחלי רוטנר, גם אני פרימיטיב. רוצה לחנך אותי?

רחלי רוטנר היא אשת תוכן מבריקה. לפני כעשור כתבנו ביחד בשבועון "רייטינג", ואפילו ערכנו ביחד כתבה משותפת ("המדריך למרואיין המתחיל"). רחלי רוטנר היא גם דתייה איפשהו בסקאלה. אבל לא מהדתיים שאתם חושבים. מצד אחד היא (כנראה) אדם מאמין, אבל מצד שני היא טורחת לטנף על הדתיים שאינם מזן הלייט היקר ללבה, ולהציג את היהדות באופן הרבה יותר גרוע מאשר גדול החילונים-הרדיקליים היה עושה. היא מכירה בדיוק את נקודות התורפה, יודעת כיצד להגחיך את הדתיים אל מול קהל הקוראים שלה, ואת זה היא עושה בכל פלטפורמה שנותנת לה במה – בעבר וואלה, היום mako. רחלי רוטנר היא רק משל ליחס התקשורתי הנוזף והפטרוני כלפי הדתיים שמעזים-לא-לצפצף-על-שולחן-ערוך. יש עוד רבים כמותה. רבים מדי.

במסגרת התעלול העונתי של רוטנר, הפעם היא החליטה לטמון פח לרכזי תרבות ביישובים דתיים. זה קרה אחרי הסערה שהתחוללה בעקבות פרסום הופעתו של עברי לידר באלקנה – התנגשות בלתי נמנעת מבחינה השקפתית. רוטנר התקשרה אל רכזי תרבות או הופעות ביישובים קריית ארבע, בית אל, מבוא חורון ופדואל, על מנת לגרד מהם את הסקופ ההיסטרי והדרמטי הבא: אותם יישובים דתיים לא ששים לממן הופעות של אמנים שחיים בניגוד מוחלט להלכה, עושים זאת בפומבי ובגאווה, והופכים את זה ממש לחלק מהאמנות שלהם. וואו, איזה סקופ! דתיים שהולכים לפי שולחן ערוך! דתיים שלוקחים ברצינות את האיסורים המפורשים בתורה! איזה הזויים! הם לא מבינים שהחיים הם קומיקס?

מבחינתי, רחלי, זה לא סקופ. טבעי שביישוב חילוני-רדיקלי לא ישמחו לממן הרצאה תורנית של רבנים, מהסיבה הפשוטה שהם לא מזדהים עם התוכן ועם המסר ש"עלול" לחלחל אל המאזינים, ובפרט הנוער. טבעי שבמשרדי התנועה הרפורמית לא יקדמו שיעורים של הרב הראשי לישראל. אליהם קצת פחות מאגניב להיטפל, אה?

נורא צפוי, שחוק ופחדני להיטפל דווקא לדתיים , ולהיתמם ולתהות כיצד יישובים תורניים לא מזמינים עבור הנוער (בעיקר), הופעות של דמויות שמשדרות ערכים הפוכים לחלוטין מאלה שהוריהם רוצים להקנות להם.

אני, למשל, מחנך את הילדים שלי בתלמוד תורה. ברור לי (וגם לך, אני מקווה) שלא הייתי רוצה שהם יתבוללו. גם לא הייתי רוצה לקדם להם את הרעיון, שנטיות הפוכות הן דבר לגיטימי ומותר על פי התורה. אז בוודאי שלא אקח אותם להופעה של עברי לידר, כאחד מנושאי הדגל. ברור שדבר כזה יחלחל אליהם ואל ההשקפה שלהם, כדבר לגיטימי ואפילו חיובי. האם אני חשוך בעיניך? אולי. אבל אני לפחות מאמין במשהו יציב, שהחזיק את העם היהודי במשך אלפי שנים. אולי האמת הזו נשמעת קצת ארכאית, אבל זה לא אומר שבגלל זה היא לא אמת.

לצחוק על דתיים שלא רוצים לארח הצגה שבה שחקן ערבי מגלם יהודי שומר שבת, זו לא חכמה גדולה. ובכלל, באווירה התקשורתית של 2016, לתקוף דתיים שאשמתם היחידה היא הנאמנות להלכה ושולחן ערוך – זו לא חכמה גדולה. זה אפילו קצת 2011. זו דווקא פחדנות גדולה. בואי נראה אותך מביאה לידי ביטוי את האמונה היהודית שלך (או לפחות, מה שנשאר ממנה) גם ביצירה שלך. והפעם מבלי ללעוג או לחפש בלונים כדי לתקוע בהם סיכה.

עוד לפני עשורים בודדים, החילונים התלוננו על הכפייה הדתית. היום המצב הפוך לגמרי. החילוניות מנסה לכפות על הדתיים את ה"נאורות", מבלי להבין שכל אדם דתי מחויב לקב"ה ולהלכה, הרבה לפני שהוא מחויב לרצות את אותם אנטי-דתיים רדיקליים. אפילו הטוקבקיסטים ב-mako – כנראה לא הקהל הכי תורני שיש – זעמו ברובם על הניסיון לכפות דעות, וסתם "לזרוע רוע דקה לפני ראש השנה", כפי שכתבה גולשת בשם אפרת.

רחלי, נראה קצת מרחוק שמבחינתך החיים הם סוג של לונה פארק. שופוני בשחקים. צחוקים ודאחקות כערך עליון. אבל קצת אחריות לא תזיק לאף אחד. אפשר לצחוק, אבל לא חייבים לכרוך את זה בליבוי השנאה ובהכשלת אנשים שכל חטאם הוא אמונה או הליכה לפי התורה וההלכה. זה לא אומץ, זו סתם פחדנות וניסיון אגרסיבי להכתיב את הדעות ה"נכונות".