כתבות מגזין
הרב אליהו שלזינגר: "במשך כל השנה אדם יכול לשקר את כולם, וגם את עצמו, אבל בראש השנה מורדות כל המסכות"
הרב אליהו שלזינגר התמנה לרב השכונה הצעיר ביותר בירושלים בעודו בן 25 ומאז ועד היום הוא מלווה את תושבי ירושלים בכלל ושכונת גילה בפרט בכל צעד בחייהם. אז איך הוא מצליח להשכין שלום בין כל זרמי הציבור? מה היה פסק ההלכה שנתן בנוגע לירי בחג הסוכות, ומה באמת יביא עלינו שנה טובה ומתוקה? שיחת חג מרוממת
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ו אלול התשע"ו
הגאון רבי אליהו שלזינגר (צילום משפחתי)
"הרב, תוכל לעזור לי?" את הקריאה הזו אנו שומעים דרך שיחת הטלפון שאנו מנהלים עם הגאון רבי אליהו שלזינגר, רב שכונת גילה. הפונה הוא אחד מתושבי השכונה המבוגרים שמציב שאלה הנוגעת ליום כיפור – "כבר יותר משבעים שנה שאני צם ביום כיפור, וכעת הרופא הורה לי שאיני צריך לצום, אבל אני מפחד שעצם זה שהוא לא אצום, יפגע בי יותר מאשר שכן אצום, כי זה ישפיע עליי מאוד קשה מבחינה נפשית. האם עליי לצום?"
הרב שלזינגר שומע את הדברים ומעודד את היהודי בכך שיש מקרים בהם דווקא כאשר אדם נמנע מלצום, הוא מקיים בזאת את ציווי השם. הוא גם מבטיח לו כי יבדוק את הנושא לעומק וישוחח אתו אחרי ראש השנה. היהודי יוצא והרב מתפנה כדי לשוחח אתנו. אלא שרגע לאחר מכן שוב מישהו מצלצל ומבקש לברר מהי ההלכה בנוגע לתפילת העמידה בבית הכנסת – כאשר הוא באמצע תפילת שמונה עשרה ובדיוק מתחילה תקיעת שופר, האם הוא יצא ידי חובת התקיעה או לא? הרב משיב לו את פסק ההלכה והדלת נסגרת.
מיותר לציין שאלו אינן השאלות היחידות שמובאות לפתחו של הרב שלזינגר בימים אלו. כבר 42 שנה שהוא מכהן בתפקיד רב שכונת גילה בירושלים, את משרת הרבנות הוא קיבל על עצמו בעודו בן 25 בלבד, ונחשב אז לרב השכונה הצעיר ביותר בעיר. מאז הוא מתגורר בשכונה, מכיר באופן אישי רבים מתושביה, ועונה ומייעץ להם לאורך כל הדרך.
"בתחילה כשנכנסתי לתפקיד היה בשכונה בסך הכל בית כנסת ספרדי אחד ששכן בתוך דירת מגורים", הוא מספר, "ובנוסף היה בית כנסת אשכנזי בביתו של אחד המתפללים. בבית הכנסת האשכנזי התפללו גם מספר ספרדים כדי להשלים מניין, והנה, תראו מה יש לנו כאן – כמה בתי כנסת, כמה מוסדות תורה, וכמה אהבת תורה".
האחדות מנצחת
לרב שלזינגר לא היה קל לאורך השנים ללוות את השכונה, אשר מצד אחד התווספו אליה לא מעט תושבים דתיים וחרדים ומצד שני היו בה גם תושבים שאינם שומרי מצוות שפחדו מאוד מפני השתלטות הדת על המקום.
"משימתי כרב שכונה היא מאוד מורכבת", מספר הרב, "אני צריך להלך על חוט דק ולהיזהר לא להכעיס שום ציבור ולא לפגוע ברשות של אף אחד. כך למשל, כאשר גדל המניין בבית הכנסת האשכנזי הוחלט שהוא יעבור לשכון באולם הספורט של בית הספר הממלכתי. מאוד חששנו מכך שנכעיס את ההורים, ולכן הקפדנו שזה יהיה בית כנסת על גלגלים – ארון קודש על גלגלים, כיסאות מתקפלים ובימה על גלגלים. בכל יום שישי הגענו כדי להקים את בית הכנסת ובמוצאי שבת הקפדנו לקפל אותו. שלוש עשרה שנה היינו שם ולא הייתה פעם אחת שבאו אלינו בתלונות".
ולדבריו של הרב שלזינגר היו לא מעט מקרים בהם תושבים שאינם שומרי מצוות באו אליו והתלוננו על 'החרדים שבאים לשכונה'. "מצאתי את עצמי כשאני פונה אליהם ומספר להם על העבר שלי: אני נולדתי בצ'כסלובקיה ועליתי לארץ בגיל חצי שנה. ההורים שלי וגם הסבא והסבתא התחבאו בתקופת השואה בבונקר ושרדו שם בניסי-ניסים. כשהסתיימה המלחמה הם חזרו לדירה שלהם בסלובקיה, אבל אז התברר להם שמשפחה גויה כבר התיישבה שם. אמא תמיד אמרה לי שדבר אחד היא לא תשכח מאותם ימים, את הקריאות של דיירי המקום: 'היהודים באים, היהודים באים', היא סיפרה שאלו היו קריאות עם כל כך הרבה בהלה ושנאה. פניתי לאותם יהודים שישבו מולי ואמרתי להם: אף אחד מאתנו לא רוצה להישמע כמו אותם נאצים בסלובקיה. בואו נלמד לאהוב אחד את השני, לכבד אחד את השני, וברגע שנכבד את הזולת אז גם הוא יכבד אותנו".
וזה עזר?
"אודה על האמת, זה לא תמיד שכנע את כולם, ולאורך כל השנים ועד עכשיו יש מידי פעם כאלו שבאים ומנסים ללבות קצת את האש, אבל ברוך השם הצלחנו תמיד לכבות את הלהבות בשלבים מוקדמים והסתדרנו יחסית בשקט ובשלווה. הודות לגישה הזו גם זכינו שיהיה לנו הרבה קירוב לבבות בשכונה, יש תושבים רבים שאינם דתיים אך שולחים את ילדיהם למוסדות תורניים, יש כאלו שראו את השכנים הדתיים שלהם והחליטו להתחזק, לשמור שבת, או לכסות את הראש, יש הרבה קידוש השם בשכונה".
ימים של כאב
לאורך השנים מצא את עצמו הרב שלזינגר כשהוא נדרש גם ללוות את תשובי השכונה במצבים לא פשוטים. האחד מהם היה כאשר התרחש פיגוע נורא בקו 32, בכביש פת, ביציאה מגילה שם נהרגו 22 בני אדם, מתוכם מבוגרים, נשים וילדים. גם ר' משה גוטליב – נשיא בית הכנסת בגילה היה בין ההרוגים. "זה היה אסון של כולנו", נזכר הרב שלזינגר בטרגדיה, "אני ביקרתי אצל כל המשפחות שישבו שבעה, יחד עם הרב הראשי לישראל דאז הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון. ניסינו לחזק אותן ובכינו איתן ביחד, זו הייתה מכה קשה עבורנו כשכונה ועד עכשיו הזיכרונות עוד כואבים".
תקופה נוספת של התמודדות בשכונה הקטנה, הייתה לפני כחמש עשרה שנה, אז היו יריות מבית ג'אללה. "זה היה בדיוק בתקופה של חודש אלול וסוכות, והיה לא פשוט, הגיעו אליי שאלות איך בונים סוכה בחוץ והאם זה בכלל מותר. בעקבות כך התעורר דיון הלכתי, כי יש להבין שהרמ"א פוסק שסוכה יכולה להיות כשרה רק אם אפשר גם לאכול בה וגם לישון בה, אולם כשהיו יריות, זה היה מצב שבו אי אפשר לישון בסוכה, אז אולי בכלל הסוכה אינה כשרה? התשובה ארוכה מאוד, ויש בה דין ודברים, אבל המסקנה הסופית הייתה שלמרות הכל אפשר לצאת לידי מצוות סוכה במקרה הספציפי הזה, גם אם לא ישנים בה".
במשך עשר שנים כיהן הרב שלזינגר גם כרב פוסק ברבנות בירושלים והתעסק במיוחד בנושא הכשרות. "בתקופה שבה נכנסתי הכשרות הייתה בשפל המדרגה והמועצה הדתית כמעט התפרקה, וברוך השם, הצלחנו להוביל את הכשרות לרמה הגדולה ביותר שהייתה קיימת אי פעם. יש בתי עסק מפורסמים מאוד שהורדנו מהם את הכשרות, יש מקומות אחרים שהטלנו עליהם סנקציות או שהכרחנו אותם להכניס משגיחים נוספים, מאוד התאמצנו כדי להעלות את רמת הכשרות בעיר".
כיום הרב שלזינגר כבר לא משמש בתפקיד, אבל מבהיר: "כמי שראה מקרוב בתי עסק, אולמות ומסעדות, אני יכול לומר שכאשר יהודי החרד לדבר השם בא לאכול בכאלו מקומות הוא לא יכול להסתפק בהצהרה של בעל הבית על כך שהמקום כשר ואפילו לא בתעודה, אלא עליו לבקש לשוחח עם המשגיח, ואם המשגיח לא נמצא יש ליצור אתו קשר טלפוני. במידה ולא מאפשרים זאת, זה אמור להעלות חשד, ולא כדאי לו לאכול במקום כזה".
ולסיום, כולנו רוצים שנה מתוקה, האם יש לרב עצה כיצד לזכות בכך?
הרב שלזינגר בוחר לצטט מפרשת ניצבים שנקראת תמיד בתקופת ראש השנה את המילים: "אתם ניצבים היום" ומסביר ש'היום' זה ראש השנה ו'אתם' אלו אותיות 'אמת'.
"בראש השנה", הוא אומר, "אדם עומד לפני האמת. אמנם לאורך כל השנה הוא יכול לשקר את כל העולם וגם את עצמו, אבל בראש השנה זהו רגע האמת בו אנו עומדים לפני בורא עולם. אדם שמגיע לרגע כזה וחלילה במקום לעסוק בתפילות ובמעשים טובים נוהג בשרירות לב, ואולי סועד את הסעודות ואוכל את המטעמים, אבל לא באמת מהרהר בתשובה – על אדם כזה נאמר: 'לא יאבה השם סלוח לו'. אנו צריכים להיזהר בכך מאוד, כי בכל המצבים האחרים אפילו הרהור של תשובה כבר מקרב אותנו לבורא עולם, אבל חייבים את ההתחלה, את הרצון להתקרב, אסור לנו להישאר בשרירות לב".
והוא גם מוסיף: "ערב ראש השנה זהו זמן בו כולנו מוכרחים לחשוב על קיומו של הבורא בחיינו – הרי הוא זה שברא אותנו, אין לנו משל עצמנו כלום, והכל הוא מתנת השם, כמה הכרת הטוב אנו חייבים לו בשל כך, והלוואי שנזכה כולנו בשנה טובה ומבורכת".