יש מצוות "לא הגיוניות", אז למה לקיים אותן? 5 נקודות למחשבה

אף על פי כן

מדוע יש לנו אף?

מה פשר הבליטה המוזרה שצומחת לנו באמצע הפנים? אם תגידו שזה בשביל לנשום, אז די בפרצוף חלק עם שני חורים, ואפשר לנשום בקלות...

מדוע יש לנו שיפוע בולט, שמתחיל מהמצח ופונה כלפי מטה לעבר הפה?

אלא, כשאדם ניגש לאכול, הוא עלול להכניס לפיו אוכל מקולקל מבלי להרגיש ואז הוא ירגיש טעם רע ועלול להיות חולה מכך. לכן, הסיבה שיש לנו בליטה באמצע הפנים היא כדי ליצור מעין "תקרה הקולטת ריחות" מעל הפה. כך אדם מזהה ישירות אם מדובר באוכל מקולקל בטרם יכניס את האוכל לפיו, ויימנע מאכילתו.

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?... על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין שמדובר ביוצר על אנושי בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...

נדידת הציפורים ללא GPS

יש לי משימה עבורכם: עליכם לצאת לפעולת ניווט בארץ זרה שנמצאת בקצה השני של כדור הארץ. עליכם לצאת לשם ללא מַפָּה או מורה דרך, בלי לשאול או להתייעץ לפני כן. אסור לכם לטעות בדרך, לבצע תחנות ביניים והכי חשוב – אין לכם אפשרות לבצע הפסקות מנוחה בדרך הארוכה.

זו משימה בלתי אפשרית, נכון? אם כן, הסבירו לי בבקשה איך מתרחש הפלא הבא:

כשאני מתבונן בציפורים נודדות אני נדהם: מניין לציפורים קטנות אלה אומץ וכוחות למסע כל כך ארוך ומייגע, לעוף מרחקים גדולים של אלפי קילומטרים, ולפעמים - לעבור מקצה אחד של כדור הארץ לקצהו השני? האם ראיתם אי-פעם ציפור עפה האומרת לעצמה: "התעייפתי, חייבת לשים ת'ראש איזה שעה"?... הציפורים גומאות מרחקים אדירים ללא קושי נראה לעין!

איך הן בכלל יודעות את הדרך ועוברות במסלול קבוע? הרי אין להן מורה דרך ולא מפת דרכים!

מעניין, שאפילו הציפורים הקטנטנות והבלתי מנוסות יודעות את הדרך ומגיעות לכתובת המדויקת של מחוז חפצן בלי להכירה, והרבה פעמים מקדימות את הוריהן במסע בכוחות עצמן.

מאז ומתמיד תהו המדענים על יכולתם המסתורית של יצורים קטנים אלה לבצע מעוף מדויק מנקודה אחת לנקודה אחרת על פני מרחקים גדולים ביותר, ללא סטייה מן הדרך, במזג אויר מעונן כבמזג אוויר נאה, ללא היתקלות אלה באלה!

זוהי בוודאי תופעת טבע נפלאה, שרק בורא העולם יכול ליצור.

תחיית המתים

תחיית המתים - רבים מתקשים לתפוס זאת. הייתכן שנשוב לראות אדם, אשר בשרו כבר נרקב בקבר, שוב מתהלך בינינו? הייתכן שיקומו המתים לתחייה?!

תארו לעצמכם גוף אדם "צומח" ויוצא לפתע מתוך הקבר - לאחר שכבר הפך בו לעפר, ואולי נותרה ממנו איזו עצם - חי, הולך ומדבר כמו כל אדם חי אחר. מה היינו אומרים על זה? אנו בוודאי נעמוד נדהמים ולא מאמינים: כך כנראה אמור להתרחש נס של תחיית המתים?

אבל במציאות הנס הזה קורה כל הזמן! אינכם מאמינים? הנה דוגמה מן הצומח - התבואה. זרע חיטה, הנזרע באדמה - אותו זרע שאנו בעצם "קוברים" באדמה - לאחר זמן מה, בעקבות הגשמים, הזרע נרקב ומסריח. חולפת לה תקופה ולפתע, מתוך הריקבון, צומחות להן שיבולים נאות וזקופות. כלומר, זרע רקוב הופך לגבעול ירוק, עמוס גרעינים רבים, הדומים לזרע האֵם. את אותם זרעים נוכל לקבור שוב באדמה, וחוזר חלילה.

מדוע איננו מתפעלים מכך? הרי מדובר פה בנס - תופעה המנוגדת לכל היגיון! האם צמיחה מתוך הריקבון אינה נס של תחיית המתים? בוודאי שגם זה נס, אלא שלנס של תחיית המתים לא התרגלנו, ואילו לנס של תבואה התרגלנו, כדבר המובן מאליו.

כמו בטבע הבריאה, כך גם יהיה גם בתחיית המתים!

מי שנפח חיים ונשמה בתוך גוף דומם - אינו מסוגל להחיות מתים? בוודאי שמסוגל!

מי שיצר מזרע וביצית גוף אדם מתוכנן, מובנה, מסודר, מורכב להפליא - אינו יכול להחיות מתים? בוודאי שיכול!

מי שתכנן ויצר את העולם המתוחכם והמדהים הזה שאנו חיים בו, אינו יכול להחיות את המתים? בוודאי שכן!

הקב"ה התחייב על תחיית המתים לעתיד לבוא, שנאמר "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ" (דניאל יב, ב).

אם מאמין אתה שבורא העולם ברא את העולם כולו, ובכללו האדם - יש מאין, האם קשה לך להאמין ביכולתו לחדש אדם משרידי עצמותיו?

חֶבֵל הטבור

שמתי לב למשהו מוזר בגופנו. עור גופנו הוא חָלָק בדרך כלל, אך לפתע במרכז הבטן מופיעה אצל כולנו מעין גומה בעור... הטבור! מה זה בכלל?

הטבור משמש עבורנו מזכרת תמידית לנס החיים הגדול והעצום ביותר: עוּבָּר נוצר ושוהה בבטן אמו תשעה חודשים וניזון ממנה לכל צרכיו. מעבר לפלא הבלתי-נתפס הזה, האם שאלתם את עצמכם איך הוא ניזון ממנה בדיוק? כיצד זה קורה בפועל?

בעת ההיריון יש מעין צינור, הידוע בשמו "חֶבֶל הטבור", המחבר בין השלייה של האם לגוף העובּר ומשמש להעברת מזון אל העובר והפרשות מהעובּר חזרה לאם. אתם קולטים, שהחבל המוזר הזה מזין את התינוק במשך תשעה חודשים בצורה מושלמת?

אם נתבונן, נראה שלחבל הטבור יש מאפיינים נוספים, שכולם מכריזים: "יש בורא לעולם"!

ראשית, אורכו של חבל הטבור מאפשר לתינוק לנוע בחופשיות ברחם ומאפשר לו לרדת ללא קושי בתעלת הלידה. לו היה החבל קצר, כיצד היה התינוק יוצא לאוויר העולם, כשחֶבֵל קצר "מחזיק" אותו ברחם?

שנית, חבל הטבור עטוף בחומר מיוחד, מעין חומר דביק שנועד להגן עליו מכל פגע ובכך מונע לחץ על חבל הטבור שעלול להוביל למצוקה עוברית ממשית (בשל הפגיעה באספקת החמצן), פגיעה מוחית בלתי-הפיכה ואפילו למוות תוך רחמי.

ומעל הכול, מיד לאחר הלידה חותכים את חבל הטבור ובכך מושלמת פעולת הלידה והתינוק מתנתק סופית מהאם. מהרגע שבו חבל הטבור ניתק, התינוק צריך לספק בעצמו את צרכיו, כגון: אכילה, שתייה ונשימה - מ ד ה י ם!

בחבל הטבור לבדו רואים מלאכת מחשבת, המאפשרת קיום חיים של בן-אנוש בתוך גופו של בן-אנוש אחר! האם ייתכן שתהליך הזנה מופלא זה נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?...

"מה שאני לא מבין, אני לא עושה"...

לפעמים אני נתקל באנשים שאומרים "יש מצות 'הזויות', שאני לא מבין למה נועדו ומה ההיגיון בהן? למה צריך לשמור שבת? לְמה זה טוב? למה צריך לעשות ברית מילה דווקא ביום השמיני? ולמה אסור לאכול בשר וחלב יחד?" וכן על זו הדרך...

אני שואל את אותם אנשים שאלה פשוטה:

כשהיית חייל בצבא, כמה פעמים קרה, שהמפקד שלך נתן לך פקודות שטעמן לא היה ברור לך, או שחשבת אחרת ממנו, ובכל זאת עשית מה שהורה מבלי לערער עליו? האם יעלה על דעתכם, שבזמן מלחמה, כשהמפקד נותן פקודות לפקודים שלו, יגיד הטירון למפקד החטיבה: "תקשיב, לא נראה לי מה שאתה אומר. נראה לי שאתה ממש מגזים. אני חושב אחרת ולכן לא אעשה מה שאמרת לי"?...

מצב זה לא יקרה, נכון? גם אם החייל הזוטר אינו מבין את הנחיות המפקד, הוא עושה אותן. מדוע? כי הוא יודע שהמפקד רוצה בטובתו, וכי יש דברים שהמפקד יודע ומבין, שהטירון אינו יודע. לכן הטירון יגיד לעצמו: "גם אם אני לא מבין, אני מבצע".

אם כן, מדוע בכל מה שקשור לדת, אנשים מעזים להביע דעה, לערער על דברי "המפקד" ואומרים "לא נראה לי ולכן אני לא עושה"? לוּ ידעו אנשים מה כוחה של שבת כהלכתה, כמה הארה רוחנית יורדת לנשמתו של האדם. לו ידעו אנשים מה הנחת תפילין של כמה דקות עושה לנפש האדם, הם לא היו מרשים לעצמם "להביע דעה"...

גדולת האדם היא בקיום המצוות דווקא כאשר אינו מבין את הנהגת הקב"ה. זהו ניסיון, שעליו אנו מקבלים שכר. למרות שהמצווה נראית לנו חסרת היגיון, אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם, ואילו אנו רק בשר ודם, בעלי הבנה מוגבלת ביותר, מקיימים את מצוותיו – המובנות והבלתי מובנות לנו. אדם שמתעלה ועומד בניסיון זה, מובטח לו שיקבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא, אמן!