פוסט מצמרר שאסור להחמיץ: "שאלתי את האונקולוג מה יהיה, והוא הסתכל עלי בתימהון"

"שבוע שעבר היינו בביקורת אצל הפרופסור, האונקולוג שלנו", כותבת נ' בפוסט מצמרר ומרגש כאחד. "אחרי שיחה ארוכה על דא ועל הא, העזתי לשאול אותו בדחילו ורחימו מה הלאה. מה הוא חושב שצפוי לנו, ואם כך, ואם אחרת.... והוא הסתכל עלי בתימהון, פער עיניים גדולות וענה לי בקול נוזף: 'את?? את שואלת אותי מה יהיה? את אשה מאמינה... אני יכול להגיד לך מה יהיה? יש את מה שיש! ובזה אתם צריכים לשמוח! לשמוח מאוד!'

"שמעתי. ואמרתי לו תודה. תודה גדולה. שהזכיר לי שוב את מקומי. כמה אנחנו רוצים לדעת, כמה אנחנו אוחזים באשליה שאנחנו יודעים משהו...", ממשיכה נ', "קונים בתים, משכנתאות, ביטוחי חיים, ביטוחי בריאות, מתכננים את עתידנו, חולמים עליו... עד שבא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אוסף אותנו אליו ברחמים, מחבק אותנו ומוציא אותנו לדרך חדשה, בארץ לא זרועה. כדי שנזרע בה אורות חדשים, כיסופים חדשים, תפילות חדשות, קשר חדש".

"ההבדל בין היש לבין האין כמעט בלתי נתפס. רגע אחד של בריאות ואחריו בא חולי. כהרף עין. וככה הוא הופיע גם אצלנו. כשי' התקשר לבשר לי על בואו של הסרטן לתוך חיינו, הרגשתי בגופי ממש כמה ההפרש בין 'לדעת' ובין 'לא לדעת' דק ושברירי ומבהיל. ורק אחרי שהסכמתי בעומק הלב והנפש להתמסר להנהגתו של הקדוש ברוך הוא, לפול לזרועותיו המושטות, להאמין שאין כאן טעויות, לפקוח עיניים ולהתחיל לנשום – יכלתי לראות את השביל שאנחנו צועדים בו, ואת הדרך שמחכה לנו", כותבת נ' הגיבורה.

הפוסט ממשיך ומתאר את התובנות הגדולות מהחיים. "התגלה לי - שלמרבה הפלא אנחנו לא לבד. קודם להכל היינו אנחנו, זה עם זו וזו עם זה. אני לדודי ודודי לי. וכבר הוטב לנו. ואחרינו וסביבנו צעדו ילדינו. גדולים מהחיים, וחזקים, ומתוקים, ועליזים, וצוהלים, והם המשיכו להיות הם בדרכם החיננית והפשוטה, המשיכו להשמיע באוזנינו מוזיקה מוכרת של שגרה, של מריבות, של צהלות שמחה, של קפיצות נינג'ה על הבטן הכואבת של אבא, של שאלות רגילות ויומיומיות שהפכו את הדרך למוכרת יותר, והיו כמו מים חיים לנפש, מרחיבים את הלב וממלאים אותו שמחה והודיה. ואחריהם צעדו איתנו אבא ואמא וכל אחינו המתוקים והרבים, והם רבים, פרשו עלינו שמיכה של חום ואהבה ובטחון, והשמיעו לנו שוב ושוב: 'אנחנו כאן, אתכם, הולכים אתכם, צועדים לידכם ואם קשה הדרך - אנחנו כאן'. והנשימה הפכה להיות קלה יותר, ופשוטה יותר ומתחזקת. ואחריהם סבא וסבתא והדודים והדודות, מהם שמענו נגינות רכות של תפילה מלוות אותנו, מעיפות אותנו למעלה, נושאות אותנו במעלה הדרך, אוחזות אותנו חזק כדי שלא נבוש ולא נכלם. ואחריהם, חברינו. היקרים, המתוקים, הצדיקים, המתעניינים, המסיעים, המביאים, המבשלים, האופים, הצוחקים והבוכים, השואלים מקרוב, והמתפללים מרחוק, המודאגים והרגועים, המחבקים והמשפילים מבט, המדברים והשותקים".

"כח הצטרף לכח, לב הצטרף ללב, והדרך מאירה לנו פנים רבות של אהבה, וחן וחסד. ובתוך כל זה ומעל כל זה חוט מחבר בין הנשמות, מנהיג את כולנו בחסד וברחמים – אבינו מלכנו. ואני מדמיינת אותו ממעוף הציפור, ממקום מושבו בכסא הכבוד, מביט במחזה המרהיב הזה בהתפעלות, באהבה, בעיניים טובות, מתענג על רגעים קדושים של נחת רוח, על רבים שנושאים את האחד, איזו ערבות, כמה אהבה.

"ובגלל כל זה, ובגלל כל הטובות שגמל עלינו, טוב להודות. טוב להודות כי זו תנועה נפשית שכדאי לאמץ. פתאום העין מתרגלת לראות טוב. לראות שמה שנראה במבט ראשון כמו אין – הוא גם יש. רואה שכגודל האתגר כך גם המתיקות שבסופו, רואה שלא צריך לחכות לסיומה של הדרך כדי ליהנות מהנוף, לא לחכות שהרגע הזה כבר יחלוף ולקוות רק למה שיתגלה אחריו, אלא להצליח להיות נוכחים בגילוי העכשווי, בכל מה שישנו. לראות שגדלנו, לראות שהנשמה מתרחבת, ולהכין כלים לשפע שעוד עשוי להתגלות.

"דוד המלך לימד אותנו במזמור שיר ליום השבת ש"טוב להודות לה'" ואולי צריך ללמוד את זה כך: טוב – להודות! לתרגל את העיניים ואת הלב ל"חטוף" הודיות... שאם יש טוב, אז להודות! שלא נחכה, שלא נסתפק, שלא נאמר אבל, שלא נשאל אולי, ואם.. שלא נהסס, שלא נתמהמה, שיהיה לנו פשוט לראות את הטוב וישר להתמלא בהודיה.

"אז אומרת תודה לה' יתברך, על כל הרגעים שהפכו את התקופה הזאת למיוחדת כל כך וממלאת כל כך, ויהיה מוזר אבל אמיתי אם אומר שאפילו למדהימה כל כך. תודה על האין שהאיר לנו את היש מחדש, שחידד לנו את נקודת הרצון שלנו, רצון פשוט - לחיות חיים בריאים ולשמוח בהם. תודה על הכאב שבלעדיו לא היינו מבינים כמה טוב כשהוא איננו, תודה על הרפואות ששלחת לנו, תודה על כל האנשים המאירים שפגשנו בדרך, ובעיקר על שאפשרת לנו לפגוש את עצמנו. 

הרעיה מסיימת את הפוסט בתודה אישית לבורא העולם: "ותודה אישית ממני אליך, ריבון העולמים, שזיכית אותי לעמוד לצידו של י', ולראות בעיני מהי גבורת הרוח והאמונה בפועל ממש. מבקשת ממך ה' יתברך שנראה בימים שיבואו עלינו רפואה שלימה, לנו, ולכל חולי עמך ישראל, ושתזכה אותנו לגדול ביד רחבה, וללמוד בלב שמח להתענג עליך, בלי נסיונות ובלי בזיונות חס ושלום. בספר חיים ברכה ושלום נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום", מסיימת נ' את הפוסט המרגש.