כוחה של סליחה: איך סלח הרב ישראל לייכטר לאדם שגרם לאסון הנורא ביותר בימי חייו?

שמו של הרב ישראל לייכטר מוכר כבר עשרות שנים בקרב תושבי בני ברק. רבים מכירים אותו כמנהל בית תמחוי וכחסיד נמרץ העוסק רבות בצדקה וחסד, רבים גם מכירים אותו כתלמיד חכם גדול, אך בשנים האחרונות הפך שמו לחוצה מגזרים, וזאת בעקבות סיפור ההתמודדות הבלתי נתפס שלו עם פטירת נכדו, אשר נשכח ברכב לפני כארבע שנים.

האסון התרחש ביום חמישי, י"ב באלול תשע"ב, כאשר הילד חנוך בוימל, נכדו של הרב לייכטר, עזב את ביתו בפעם האחרונה, כשהוא מנופף לאמו לשלום מבלי שהשניים מעלים בדעתם שזו הפעם האחרונה בה הם מתראים.

"במבט לאחור אני יכול לציין שהיה כאן מהלך שמימי ממש", מספר לנו הרב לייכטר. "כי בלילה האחרון לחייו לא הצליח חנוך להירדם. כמו שכתוב בגמרא – 'גם אם אדם אינו רואה, המזל שלו רואה', כנראה שנשמתו הרגישה שמשהו עומד לקרות. בשעות הבוקר, ברגע שבו חנוך נכנס לרכב הוא פשוט נרדם, והנהג יצא מהרכב ונעל אותו כשחנוך בפנים. רק בשעות הצהריים, כאשר הוא חזר וביקש להסיע מלמד נוסף לשכונה, פתח המלמד השני את הדלת האחורית כדי להיכנס וגילה שם את חנוך. כשהנהג הבחין בכך הוא התעלף במקום".

את הצער שלו כסב, אומר הרב לייכטר שאי אפשר לתאר במילים. "חנוך היה ילד מיוחד במינו, בכל פעם שהוא היה נכנס לבית היה נכנס אתו אור. הוא הביא לנו הרבה שמחה ונחת, אהבנו אותו כל כך". אבל יחד עם זאת הוא גם מציין כי האסון שקרה לרגע לא עורר בו רגשי כעס כלפי המלמד שהוביל ברשלנות למותו של הנכד, והוא החליט לסלוח לו, ולא רק לסלוח, אלא גם לשמור על קשר הדוק ולהקים יחד אתו את עמותת 'חיים וחינוך לדרך'. העמותה פועלת בכל דרך אפשרית למניעת מקרים נוספים של שכחת ילדים ברכב, אם באמצעי חקיקה ואם על ידי פיתוח מוצרים מתאימים.

אהבת ישראל חוצת גבולות

קשה להאמין אך כבר בימי השבעה העביר הרב לייכטר מסר למשפחת הנהג, שהוא ישמח מאוד אם הנהג יוכל לבוא לנחם, והנהג שאכן הגיע (יותר נכון 'נגרר' לתוך החדר)  גילה להפתעתו שלט המבקש מהמנחמים שיתפללו על הנהג נחמן שמעון בן זהבה, שלא יאונה לו רע ושאיש לא יוכל להזיק לו. בתחתית השלט היו חתומות המשפחות בוימל-לייכטר.

"לא הייתי מסוגל לראות את צערו של הנהג", מספר לנו הרב לייכטר, "זה פשוט הכאיב לי. לא רציתי שהוא יסבול. בעם ישראל יש רמ"ח איברים כל יהודי הוא מבחינה מסוימת חלק מהגוף שלי. הכאב של הזולת הוא כמו כאבי".

צפו בסיפור המרגש: "אני מבקש שלא תענישו את הנהג שהרג את הנכד שלי":

"באמת שלא, לגמרי לא. כבר שנים שאני מתפלל להקב"ה בכל יום ואומר בתפילותיי שאני מאמין שאף אחד בעולם לא יכול לעשות לי כלום, לא להזיק לי ולא להרע לי והכל רק מאתו יתברך. ממילא הדברים ברורים לי לגמרי ואני יודע שאיש בעולם לא יכול להרע לי אם לא נכתב כך מלמעלה, ומכאן והלאה הפרשנות והתגובה הן כבר בידיים שלי. אם לא אסלח הבעיה תהיה בעיקר שלי".

והרב לייכטר מוסיף: "אני בטוח שהכל עניין של אמונה, ובמקרה הפרטי שלנו היה ברור גם לבתי ולחתני כבר מהרגע הראשון שהם מקבלים את הייסורים באהבה. אני זוכר כיצד בתי הגיעה לשבת שבעה אצלנו בבית, ושמעתי אותה אומרת לחברותיה: 'פטירתו של חנוך נכתבה כבר בראש השנה ונחתמה ביום כיפור, הדבר היה צריך לקרות בכל מקרה. אבל אני מודה להשם על שנתן לי את המתנה הזו לכמעט שנה שלמה נוספת, עד לי"ב באלול".

ישמיענו סלחתי

כאשר הרב לייכטר מדבר על האסון שארע הוא מציין שוב ושוב שזוהי גזירה משמיים, וגזירה אי אפשר להבין. את אותם דברים הוא גם אמר לנהג ששכח את נכדו ברכב. "עוד בימי השבעה אמרתי לו את זה, הסברתי לו שאנו מאמינים בני מאמינים, אנו יודעים שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם והוא היחיד שמחליט על מה שיקרה כאן. המחשתי לו את הדברים גם במשל: אם יגיע אליי מכתב בו כתוב שאני חייב אלפי שקלים, אני ארביץ לדוור שהביא לי את המכתב הזה? וודאי שלא! ועוד יותר מכך – הרי מי ששלח לי את המכתב הזה הוא אבא שלי שרוצה רק את טובתי, ואיך אפשר להתלונן?"

ובכלל, הרב לייכטר גם מציין שכל המציאות שלנו בעולם קיימת על הבסיס של הסליחה והכפרה. "הרי הקב"ה ברא את העולם בראש השנה, ואחרי שהאדם הראשון חטא, הוא סלח לו ואז הוא אמר 'מזמור שיר ליום השבת'. גם בקבלת התורה, עם ישראל היו בדרגה הכי גבוהה שיכולה להיות, אך דווקא אז ארע חטא העגל, והקב"ה קצף על עם ישראל, אבל אחרי ארבעים ימים בהם משה רבנו היה בשמיים הקב"ה אמר לו: 'סלחתי כדבריך', ומכאן אנו גם למדים על 13 מידות רחמים, שאנו קוראים בדיוק בימים אלו. כי הסליחה והכפרה הן משורש בריאת העולם".

והרב לייכטר מוסיף: "בימים אלו בהם אנו עומדים לדין, כולנו רוצים לזכות לרחמים ושהקב"ה יחוס עלינו. הדבר הזה לא מגיע לנו באופן טבעי, אבל אנחנו מתחננים להקב"ה שיעביר על מידותיו ויסלח לנו. כדי לזכות לכך אנו מוכרחים בעצמנו ללמוד גם להעביר על מידותינו. אז נכון, יש מקרים בהם לפי כל החשבונות נראה לנו שהאדם האחר פגע בנו או הזיק לנו, אבל אם נצליח להרבות אהבת חינם גם בכאלו מצבים, אז הקב"ה בוודאי ירחם גם עלינו.

"יש להקב"ה אוצר של מתנת חינם, ואם אנחנו נרבה באהבת חינם גם כלפי אלו שנראים אחרת מאתנו או חושבים אחרת, או מדברים אחרת; אם נרגיש שכולנו אוהבים את כל עם ישראל, זה בוודאי ירבה זכויות בעולם. מובא בגמרא: 'כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו'. מי לא רוצה שיעבירו לו על הפשעים והעוונות שלו?"

מהפך הסליחה

ולסיום הרב לייכטר אינו מתאפק מלספר על המעשה הבא ששמע מנכדו של הגאון רבי דוד גרוסמן: "הנכד של הרב הגיע כשליח לסין ופתח שם בית חב"ד. באחד הימים הוא ניגש ליהודי שעבד שם ושאל אותו אם ברצונו להניח תפילין, אולם היהודי התחמק ממנו ודחה אותו שוב ושוב, עד שלבסוף התפרץ: 'אתם, הדתיים, אתם הדבר הכי בזוי ושפל. אני שונא אתכם, ואני מבקש שלא תבוא אליי יותר'. אחרי כזו מתקפה כבר לא נותרה לשליח ברירה והוא אכן לא פנה אליו עוד, עד שבאחד הימים הגיע אותו היהודי למשרדו ובפיו בקשה אחת: 'תוכל להניח לי תפילין?' הוא לא האמין למשמע אוזניו, אבל מיהר לעזור לו לקיים את המצווה, אחר כך הוא ביקש ממנו לקרוא אתו קריאת שמע וסיפר לו: 'היום כשהגעתי למשרדי הייתה לי שעה פנויה וטיילתי קצת בגוגל. במקרה פתחתי את הסרט שהיה בערוץ 10 בשיתוף עם ערוץ הידברות, בו מובא הריאיון עם הרב לייכטר, והייתי המום. פתאום בבת אחת השתנתה כל הגישה שלי כלפי הדתיים, ואמרתי לעצמי שאם אלו החרדים והדתיים, אז אני גם רוצה להיות מהם.

"היהודי הזה עבר מהפך של 360 מעלות", מספר הרב לייכטר בהתרגשות, "ומאז אותו יום הוא התחיל לשמור כשרות, טהרת המשפחה ולהניח תפילין. אין כמעט יום שבו אני לא מקבל דרישות שלום מאותו סרט, ואני חושב שיש כבר מיליונים שצפו בו. מרגש אותי לחשוב כמה זכויות יש לנכד שלי בזכות זה".

ואפשר לשאול איך אתה מרגיש עם המהפכה העצומה שחוללת?

"אומר את האמת, אני אדם פשוט, אבל זכיתי לגדול אצל הורים מיוחדים במינם שהעניקו לי את הבסיס לאמונה, וגם זכיתי ללוות את הרב'ה מלעלוב זצ"ל במשך שנים שהיה ידוע באהבת ישראל האדירה שלו. שום דבר לא מגיע ממני, אבל אני כמובן מאוד שמח בכך שאנשים מתחזקים, ומי יודע? אולי בזכות זה גם אני אזכה אי פעם לעשות תשובה".