האם אפשרתם לאחרים לבקש ממכם סליחה?

היום הקדוש ביותר בשנה קרב ובא. הזמן לכפרה ולסליחה, להתבוננות ולהיטהרות פנימית, שוב הגיע.

כולנו יודעים, שהצטברות של כולסטרול ושומן (פלאק) בעורקים היא דבר מסוכן לבריאות, ולעתים יש צורך בניתוח או בהתערבות רפואית אחרת כדי "לנקות" ולהציל את האדם. במהלך השנה שחלפה, הצטבר הרבה "פלאק" בעורקים הנפשיים, הרגשיים והרוחניים שלנו, כתוצאה מחטאים ומידות שליליות. יום הכיפורים הוא הזדמנות לסלק או לפחות לצמצם את ה"פלאק" המצטבר, ולהקדיש תשומת לב למאמץ להישאר בריאים גם ברוח.

כולנו מכירים את הכלל: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה יומא, ח, ט).

לרַצות ולפייס את החבר בריצוי ופיוס של אמת, זו אחת העבודות הקשות שבמקדש החיים. האגו והכבוד המדומה של האדם, מקשים עליו "לרדת על הברכיים" ולפייס את חברו. זו עבודה לא קלה, אולם היא משתלמת במיוחד משתי בחינות - "פרקטית" ורוחנית. כל אדם, בלבו פנימה, שואף לחיות בשלום עם חבריו ובני משפחתו. מידת השנאה לוקחת מאתו "אנרגיה" רבה וללא כל ספק כדאי לו להשתחרר ממנה. גם מבחינה רוחנית - השלום הוא ערך עליון, והתורה חוזרת על כך פעמים רבות.

ישנו מעשה המופיע בתלמוד, אודות חשיבות הריצוי והפיוס בין אדם לחברו, ויש בו כדי ללמד אותנו עד כמה כדאי להתחזק בנושא זה, בפרט בתקופת עשרת ימי תשובה.  

קצב אחד, חטא ופגע בכבודו של רב - שהיה אחד מגדולי האמוראים. רב - בגודל ענוותנותו, מחל בלבו לאותו קצב, והוא המתין שהקצב יבוא אליו ויבקש ממנו מחילה. אבל הלה לא הגיע. הגיע ערב יום הכיפורים, והקצב טרם בא לבקש מחילה. חשב רב לעצמו - אני אלך אליו כדי להתפייס עמו. רב הגיע אל אותו קצב והוא נעמד לצדו. באותה שעה, היה הקצב עסוק בלבקע ראש של בהמה. הרים הקצב את עיניו והנה הוא ראה את רב. אמר לו: אבא! (קראו בשמו דרך זלזול. שמו הפרטי של רב היה אבא - רש"י) לך מכאן! אין לי שום עסק עמך! והוא המשיך להתעסק עם הבהמה כאילו רב לא קיים. מספר התלמוד, שתוך כדי שהקצב היה מבקע את ראש הבהמה, ניתזה ממנו עצם היישר לגרונו של הקצב, והרגתו.

עד כאן המעשה המופיע בתלמוד (יומא פז ע"א).

התלמוד שם מזכיר, שגם רב זירא נהג כך בקביעות - כל פעם שמישהו פגע בו או העליב אותו, הוא זימן עצמו לפני אותו איש מספר פעמים, כדי לתת לאותו פוגע הזדמנות לבקש ממנו מחילה.

מהיכן שאבו רב ורב זירא את התנהגותם האצילה - להמציא עצמם בפני הפוגעים בכדי להקל מעליהם את בקשת המחילה?

שורש הנהגה נאצלת זו נעוצה במידותיו והנהגותיו של הבורא. גם הבורא "ממציא" עצמו והוא "יורד אל העם" כדי שלעם יהיה קל יותר לבקש מחילה. מתי זה קורה?  

"דִּרְשׁוּ השם בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו). מתי השם "נמצא וקרוב" יותר מתמיד? בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים (יבמות קה ע"א). הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ו) כותב כך: "אף על פי שהתשובה והזעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר דרשו השם בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". זאת אומרת, בכל יום בשנה אדם יכול לשוב, אולם "הפרוצדורה" מסובכת יותר. בעשרת ימי תשובה הדרך קלה וקצרה הרבה יותר.

בימים אלו, הקדוש ברוך הוא "מטריח" עצמו וממציא את עצמו לפנינו, כדי שיוקל מעלינו לשוב בתשובה ולשפר את מעשינו.

רב ורב זירא הלכו אחר מידתו של הקדוש ברוך הוא, והם גם המציאו עצמם בפני מי שפגע בהם, כדי להקל על אותם פוגעים ולתת להם הזדמנות לבקש מהם מחילה.

פרשת וילך פותחת כך: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" (דברים לא, א-ב). רבים מפרשני התורה שואלים, מה כוונת התורה במילים "וילך משה". להיכן הוא הלך? הפסוק לא כותב להיכן הוא הלך, אלא רק שהוא דיבר אל בני ישראל. מהי מטרת ההליכה?

ה"כלי יקר" מבאר את הליכתו של משה, ברוח הדברים שהזכרנו: "ואולי הוא עניין השלום שדרשו על הפסוק "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד). כי השלום אינו כשאר מצוות. כי כל שאר המצוות... אם תבוא לידך אתה מחויב לעשותה, אבל אין אתה מחויב לחזר אחריה. אבל השלום אתה מחויב לחזר אחריו... על כן נאמר: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר השם וּרְפָאתִיו" (ישעיהו נז יט). כי מי שהוא רחוק ונתקרב, צריך לשני שלומות אלו, הן שלום בינו ובין אלוקיו, הן שלום בינו לרעהו, ואז אמר השם: ורפאתיו.

וכמו ששלום זה המסבב התשובה חייב כל אדם לחזר אחריו, כך עשה משה. וזהו שנאמר וילך משה. כי הוא הלך אחריהם וזירזם על התשובה ועל הדרכים המסובבים התשובה, דהיינו השני שלומות שהזכרנו".

ביום כיפור, כולנו מבקשים מחילה מהבורא. עונה לנו הבורא: אתם רוצים לשמוע אותי אומר "סלחתי"? בסדר, אבל האם אמרתם לחברים שלכם "סלחתי"? יותר מכך, האם הלכתם לקראת אלו שפגעו בכם ונתתם להם הזדמנות להשמיע בפניכם "סליחה"? האם ניצלתם את הזמן ש"המלך בשדה" והוא נגיש הרבה יותר מאשר שאר ימות השנה, או שהתעלמתם מהמחווה המרגשת הזו?    

בואו נשמיע "סלחתי".