10 עובדות על עבודת כהן גדול ביום כיפור

בתפילת מוסף של יום הכיפורים נוהגים בכל עדות ישראל לומר את 'סדר העבודה' פיוטים המתארים את עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים ומבוססים על הנאמר בתורה, במסכת יומא, ובמדרשים שונים. נהוג לכרוע ולהשתחוות בכל פעם שהפיוטים מציינים שבבית המקדש היו עושים זאת.

מה היתה עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ומה כה מיוחד בה? הנה כמה עובדות.

1. הכנות הכהן הגדול לעבודת יום כיפור התחילו שבעה ימים קודם לכם, אז הוא עובר מביתו ללשכה מיוחדת על מנת שלא ייטמא ובכל ייפסל לעבודה. באותם ימים הוא עובד בבית המקדש ומתנסה בכל העבודות הרגילות (שחיטת התמיד המוקרב פעמיים ביום, למשל) כל זה כתרגול לקראת יום כיפור, שאז הוא עושה את כל העבודות בעצמו – לא רק את העבודות המיוחדות לחג.

2. בערב יום כיפור זקני כהונה בוחנים את הכהן הגדול על סדר העבודה, כדי לוודא שהוא אכן בקיא היטב בכל הפרטים. לאחר מכן הוא נשבע בפניהם שלא ישנה שום דבר בסדר העבודה כפי שלמדו אותו – שבועה שנוספה בימי בית שני בגלל הצדוקים שהחזיקו בגרסה אחרת, מנוגדת לדעת חכמים, לגבי האופן בו יש לבצע את העבודה.

3. בסדר העבודה מוזכרת שוב ושוב החלפת בגדים: מבגדי זהב לבגדי לבן, ומבגדי לבן לבגדי זהב. הסיבה להחלפות היא שכאשר הוא מבצע את העבודות היומיומיות הרגילות, הוא לובש את בגדיו הרגילים – שמונת בגדי הזהב של הכהן הגדול. לעומת זאת, כאשר הוא מבצע עבודות מיוחדות ליום כיפור, הוא לובש ארבעת בגדי בד לבנים – תלבושתו של כהן גדול. הסיבה? כדי לא להזכיר בעת עבודות יום כיפור את חטא עגל הזהב.

4. לאחר ביצוע עבודות הבוקר הרגילות בבגדי זהב (שחיטת התמיד, הקטרת הקטורת, הטבת הנרות....) הכהן הגדול מחליף את בגדיו לבגדי לבן, ופונה אל האזור בין האולם והמזבח, שם ממתין לו פר יום הכיפורים. הכהן הגדול מניח את ידיו על ראש הפר ומתוודה על עוונותיו ועוונות ביתו (משפחתו). רק לאחר שהתוודה למען כפרתו הפרטית, הוא יכול להתפנות לכפרת עם ישראל.

5. השלב הבא הוא הגרלת השעירים. מלווה בסגן הכהנים ובראש בית האב שלו, פוסע הכהן הגדול אל קלפי עשויה זהב, שבתוכה נתונים שני פתקים. על אחד כתוב 'לשם' ועל השני 'לעזאזל'. לפני הקלפי עומדים שני תיישים (שעירים). הכהן הגדול מוציא פתק בכל יד, כאשר את הפתק הימני הוא מניח על ראש השעיר הימני, ואת הפתק השמאלי על ראש השעיר השמאלי. השעיר שעליו נקבע 'לשם' יוקרב ביום הכיפורים, בעוד השני יישלח לעזאזל. כשהניח את הגורל על ראש השעיר שיוקרב, אמר הכהן הגדול 'להשם חטאת', כשהוא מבטא את השם המפורש, והעם ששמע אותו ענה כאחד: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

6. הכהן הגדול שב אל פר יום הכיפורים ומתוודה עליו שוב – הפעם על כל חטאות שבט לוי, שאותו הוא מייצג. אז הוא שוחט את הפר, מקבל את דמו במזרק, ומפקיד את המזרק אצל כהן אחר שינענע אותו כדי שלא ייקרש. כעת מגיע הרגע שבו ייכנס הכהן הגדול להתפלל בקוש הקודשים.

7. הכהן הגדול לוקח ביד ימין מחתה מלאה גחלים מהמזבח, וביד שמאל כף מלאה קטורת. הוא נכנס אל קודש הקודשים, מניח את הקטורת הגחלים, ויוצא החוצה. בדרכו החוצה הוא מתפלל תפילה קצרה: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה - שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. כלומר, הוא מתפלל שהשנה תתברך בגשמים, ששלטון מלכות יהודה לא ייפסק, שעם ישראל יוכלו להתפרנס בלי תלות זה בזה או בגויים, ושלא ישמע השם את תפילת עוברי דרכים המבקשים שהגשם יפסיק מכיוון שהוא מפריע להם. ומדוע התפלל רק תפילה קצרה? כדי שלא לעורר פחדים אצל בני ישראל. הכניסה לקודש הקודשים היתה המבחן האולטימטיבי של הכהן הגדול: אם לא היה ראוי לתפקידו, היה מת שם. לכן מיהר הכהן הגדול לצאת, שלא יחשבו העם שמא מת בפנים.

8. הכהן נוטל את דם הפר שבמזרק, נכנס חזרה לקודש הקודשים, ומזה מהדם שמונה פעמים בין הבדים: פעם אחת למעלה ושבע למטה. הוא יוצא שוב, שוחט את השעיר ל-ה', נכנס ומזה גם ממנו בין הבדים, אחת למעלה ושבע למטה. לאחר מכן הוא מזה על הפרוכת מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה, ומדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה. הוא מערבב את הדמים, ומזה על ארבע קרנות מזבח הזהב. הוא מזה על המזבח עוד שבע פעמים, ואת השאר שופך אל יסוד מזבח העולה.

9. כעת מגיע תורו של השעיר המשתלח לעזאזל. הכהן הגדול מניח את ידיו על ראשו ומתוודה על כל עוונות עם ישראל. השעיר נמסר בידיו של שליח מיוחד המכונה 'איש עיתי' (והמנהג היה שיהיה זה כהן) המוביל אותו לצוק במדבר במרחק של כ-12 קילומטרים. אחרי כל קילומטר נבנתה לפני החג סוכה בה המתינו מזון ומים לשליח, למקרה שייאלץ לשבור את הצום. האנשים בכל סוכה ליוו את השליח לסוכה הבאה, אבל אנשי הסוכה האחרונה לא התקרבו ממש לצוק שאליו הוא טיפס, וממנו השליך את השעיר למטה, אל מותו.

10. הכהן הגדול מסיים את עבודות יום הכיפורים: מקריב את חלב הפר והשעיר, קורא בתורה בעזרה, מקריב את קרבנות המוסף, מוציא את הכף והמחתה מקודש הקודשים ומבצע את עבודות בין הערביים הרגילות. עם מוצאי החג הוא מחליף בגדים לבגדיו הרגילים ויוצא מבית המקדש כשהוא מלווה בחבריו ואוהביו. הכהנים הגדולים נהגו לערוך חגיגה בזמן זה, כתודה על כך שיצאו בשלום מקודש הקודשים.

כולם נופלים, מה שחשוב זה לדעת לקום: צפו בסרטון המבאר את ייחודיותו של היום הקדוש מזווית ייחודית: