מדוע עיר הקודש סובלת מטרור יותר משאר ערי הארץ?

מה ההבדל בין הייאוש של ערביי חיפה ועכו לתקוות ערביי ירושלים? עיון קל במפת פיגועי הטרור מעלה את השאלה הבאה: בדומה לירושלים, גם חיפה, יפו, נצרת ועכו הן ערים בהם מתגוררת אוכלוסייה יהודית על יד אוכלוסייה ערבית. מדוע, אם כן, הטרור בירושלים גדול, מסובך ואינטנסיבי בעיר זו הרבה יותר מאשר בערים אלו? את השאלה הזו שואל המזרחן ד"ר מרדכי קידר בטור המתפרסם 'מידה', ומוסיף: מה הופך את העיר הזו למטרה אטרקטיבית כל כך לטרוריסטים ולטרור?

ד"ר קידר מפריך טענות שונות בנושא. "יש מי שמסביר את ההבדל בנוכחותו של מסגד 'אל אקצא' בירושלים, שהוא קדוש למוסלמים. טענה זו לא נכונה, כי גם המוסלמים ביפו ובנצרת רואים ב'אל אקצא' מקום קדוש, ובכל זאת הם לא יוצאים לרצוח ברחובות. יש להמשיך ולחפש את ההבדל בין חיפה, יפו, נצרת ועכו מצד אחד, וירושלים מצד שני".

ד"ר קידר מוסיף ומפריך טענה נוספת, לפיה ההבדל הוא מאורך התקופה שישראל מחזיקה בערים אלו לעומת ירושלים. "יהיה מי שיטען שההבדל נובע מאורך התקופה שישראל מחזיקה בערים אלו: ארבע הערים הן כבר 68 שנה בתחומי מדינת ישראל, ואילו ירושלים 'רק' 50 שנה. האם זה הבדל? ארבע הערים היו שקטות ושלוות, ללא טרור, הרבה לפני שמדינת ישראל הייתה בת 50 שנה, אז למה בירושלים 50 שנה לא הספיקו להרגיע את תושביה הערבים-מוסלמים?", ממשיך קידר.

ד"ר קידר מציע את התשובה, שלדעתו היא פשוטה ביותר: "יש הבדל עקרוני בין השליטה הישראלית ביפו, חיפה, נצרת ועכו מצד אחד ובין ירושלים מצד שני, וההבדל הוא סופיות השליטה הישראלית: מאז חתימת הסכמי הפסקת האש – לא הסכמי שלום, כפי שנהוג לכנותם בטעות – בין ישראל ושכנותיה הערביות ברודוס ביולי 1949".

"כאשר הוקמה מדינת ישראל", מסביר קידר, "הבינו הערבים המתגוררים בארבע הערים שהם הפכו, בעל כורחם, לאזרחים במדינת ישראל, ומצבם זה סופי. מבחינתם, כל עוד המדינה קיימת אין להם שום אפשרות אחרת. מבחינתם זה היה סוף המאבק, ומכאן ואילך הם יצטרכו לחיות, כך או אחרת, תחת שלטון ישראלי".

קידר מתייחס לערביי ירושלים: "ערביי ירושלים, לעומתם, חיים במצב נפשי אחר לחלוטין, שעיקרו הוא ששליטת ישראל במזרח ירושלים איננו סוף פסוק. יש לכך גורמים רבים: מחד, הם שומעים השכם והערב ישראלים, המציגים את עצמם כציונים, הקוראים לחלק את ירושלים ולהקים בחלקה המזרחי – המקודש ליהדות יותר משלושת אלפי שנים – בירה למדינה פלסטינית; הם רואים עמותות הזויות כמו "עיר עמים" שהאג'נדה שלהן מכירה בזכות הערבים להקים בירה בירושלים, למרות שירושלים מעולם לא הייתה בירה של שום מדינה ערבית או אסלאמית; הם רואים שממשלות ישראל מאז 1993 לא התנגדו לשים את ירושלים על שולחן המו"מ; הם רואים את הפעילות הרשמית(!) של הרשות הפלסטינית בירושלים;

קידר מוסיף ותוקף: "ערביי ירושלים רואים שבתי הספר במזרח ירושלים פועלים על פי תכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית וספרי הלימוד שבהם הם אלו שמייצרת הרשות הפלסטינית, ושמדינת ישראל איננה מופיעה כלל על מפותיהם; הם רואים את ההזנחה הסביבתית במזרח העיר בניגוד להשקעה בחזות העיר המערבית; הם רואים שאוניברסיטת אל-קודס איננה כפופה למועצה להשכלה גבוהה של ישראל; והם רואים בעיניהם עוד אלף הוכחות לכך שישראל איננה רצינית בכוונתה לספח באמת את מזרח ירושלים לשטחה, למרות שעברו כמעט חמישים שנה מאז שחרור העיר".

"ערביי ירושלים רואים שאפילו הנשיאים האמריקנים – התומכים בישראל בכל דרך אפשרית – מתנגדים להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים; ערביי ירושלים רואים שברישומי מחלקת המדינה האמריקנית לא מצוין שהקונסוליה האמריקנית בירושלים היא בישראל; הם קוראים בעיתון שמחלקת המדינה האמריקנית מתנגדת לרישום ילדים בעלי אזרחות אמריקנית שנולדו בירושלים לכתוב בתעודת הלידה שהם נולדו בירושלים 'ישראל', אלא רק 'ירושלים', כאילו שעיר זו נמצאת בחלל; ולאחרונה הם למדו ממחלקת המדינה שהנשיא אובמה היה בהלוויית שמעון פרס בירושלים, לא בישראל", כותב קידר.

"לסיכום הדברים, החל מהיחס של ישראל לירושלים, דרך יחס העולם הערבי וכלה ביחס העולם הרחב לבירת ישראל, מעניק לתושבי ירושלים את התחושה, שאם יפגעו, ירצחו, ידרסו, ישרפו, יתנגדו ויפעילו טרור, יגיע יום והישראלים יתעייפו, יתייאשו, ירימו ידיים ויעזבו את אל-קודס לערבים-המוסלמים, כפי שהייתה מאז שכבשו אותה מהביזנטיים בשנת 638 לסה"נ עד לכיבוש הבריטי בשנת 1917, וכמו שהייתה תחת הכיבוש הירדני הלא חוקי ולא לגיטימי בין 1948 ו-1967".

ד"ק קידר מסכם את מאמרו ומציע פתרון שיפתור, לדעתו, את הטרור בירושלים: "ביום שישראל תהיה מאוחדת בעניין ירושלים, ותשכנע את שאר העולם לקבל את שחרור ירושלים בשנת 1967 כפי שקיבלו את שחרור יפו, חיפה, נצרת ועכו שמונה עשרה שנים קודם לכן, רק אז ערביי ירושלים יתייאשו ויקבלו עליהם את הדין, בדיוק כמו שקרה לערביי הערים האחרות, ויחפשו כמוהם – וימצאו – את הדרכים איך לחיות עם ישראל בשלום", הוא כותב.

"רק ביום שערביי ירושלים יבינו שמאבקם להוציא את ירושלים מתחומי ישראל הסתיים בכישלונם המוחלט - יחדל הטרור, כפי שחדל בערים אחרות בעלות אוכלוסייה ערבית בישראל", מסכם קידר את מאמרו הנוקב.