לא האמנתי שאתלבש בצניעות ביום מן הימים

תמיד הייתי נחשבת לבחורה אמיצה, זאת שלא מקשיבה למה שאומרים לה, זאת ש"הולכת אחרי האמת שלה", זאת שלא נותנת לדעותיהם של אחרים להפריע לה או להסית אותה ולו במעט מהמסלול בו בחרה. אני מודה להשם על המתנה המופלאה הזאת. כי כ"כ הייתי זקוקה לה בתהליך התשובה! אני מכירה לא מעט אנשים שנורא חוששים ממה שאחרים יחשבו עליהם אם ישנו את סגנון לבושם או את סגנון חייהם.. שהרי לחזור בתשובה דרש ממני להתהפך ב-180 מעלות, להתנתק מרוב מה שאי פעם חשבתי והאמנתי בו, ולהבין שיש בורא לעולם. יש מנהיג, יש דרך אחת ויחידה. אך יותר מכל להבין - שכל מה שאחרים מכנים "ויתור", אני מכנה מסירות נפש, אהבת השם, זיכוך הנפש, גן עדן בעולם הזה! 

מעולם לא תיארתי לעצמי שאחזור בתשובה. נכון, הייתה בי אמונה והייתה בי הזיקה. התחלתי לשמור שבת לפני מספר שנים, אך שאני אתלבש בצניעות? שאני אעטה על ראשי כיסוי ראש?! שומו שמיים, מה, השתגעתי? מצחיק אותי לחשוב שבאמת חשבתי ובאמת האמנתי בזה שחזרה בתשובה זה שיגעון. חזרה בתשובה זה קיצוני. זה להכניס את עצמך לכלא, לוותר על החיים הטובים, להקריב את כל מה שכיף לך בזמן שכולם נהנים מהחיים, איך אפשר לבחור בכזה דבר? מסתבר, שאחרי שאתה כבר עושה תשובה, אתה מבין שההיפך הגמור הוא הנכון. היום אני מרגישה יותר שמחה מאי פעם, היום אני יודעת שהשינוי הזה שחרר אותי לחופשי, החיים הקודמים שלי - הם שהיוו בעבורי כלא סגור ומסוגר, מלא בדאגות, פחדים, גאווה, כעס, בדידות וריקנות... כל הדברים שהותרתי מאחוריי מאז שנולדתי מחדש.

לא מעט אנשים שאלו אותי האם העובדה שהתגרשתי, היא שגרמה לי לחזור בתשובה. "לפעמים השם נותן לאדם מכה כדי שיחזור בתשובה", אמרו לי לא פעם והסיקו שהגירושין שלי היו המכה הזאת שקיבלתי מהבורא כדי לעורר אותי.

אז נכון, האמונה אכן חיזקה אותי והרימה אותי למעלה, בזמן שאף אחד אחר לא הצליח לעשות את זה, אבל הדבר היחיד שהוביל אותי לתשובה היה אהבת השם שהתעוררה בקרבי בעקבות ההיכרות עם הרב יגאל כהן. את הפעם הראשונה ששמעתי אותו, לעולם לא אשכח, כי באותו היום ממש חיי השתנו ללא היכר.

יש מגירה בליבו של כל יהודי, מגירה שמכילה אמונה. המגירה הזו הייתה נעולה אצלי במשך שנים רבות... ומסתבר שהיחיד שהיה לו את המפתח, היה הרב יגאל. הגירושין שלי הציפו אותי בשאלות. סירבתי להשלים עם זה שזה קרה לי, איך אחרי שנים רבות של חיפושים אחר האחד אני סוף סוף מתחתנת, מביאה ילד ומתגרשת בתוך שנה וקצת? כ"כ כעסתי! הלב והראש שלי תרו אחר תשובות, הלב משך לרגש, הראש משך להיגיון ושניהם היו על סף אפיסת כוחות. לא ישנתי, לא אכלתי. תפקדתי רק כי היה לי ילד לטפל בו ולא הייתה לי ברירה... עד שהבנתי שהגיע הזמן לקום! ההכרה בקיומו של הבורא הביאה אותי להבנה אמיתית שאם זה קרה, זה מה שהשם רצה, ואם זה מה שהוא רצה – זה מה שהכי טוב בשבילי!

אני רואה בבורא טוב גמור, ואין בי צל של ספק ולו הקטן ביותר שכל מה שקרה לי, הוביל אותי למקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו. למזלי, זכיתי לחזור בתשובה מאהבה ולא מתוך פחד, דיכאון או ייאוש חלילה. לא חיפשתי משהו להיאחז בו כי הייתי שבורה, גיליתי את הבורא במלוא הדרו, הבנתי את המשמעות שלו בכל רגע ורגע בחיי ומשם – כבר לא הייתה דרך חזרה, התאהבתי ביהדות וביופייה של התורה שלנו. גיליתי חיים חדשים, יפים ומהנים הרבה יותר, לא עוד נדודי שינה, לא עוד עצב, לא עוד כעס, לא עוד בדידות, לא עוד ריקנות, התשובה היא שנתנה לי את התשובות לכל השאלות, והיא שנתנה ללבי ולנפשי בפעם הראשונה בחיי שלווה אמיתית. 

אז כן, תמיד הייתי נחשבת לזאת ש"הולכת אחרי האמת שלה". היו ימים שחשבתי שלהיות מגניב, לעשות תספורת פרועה, להשתתף באח הגדול או להיות סלב שלא רואה ממטר. זה נחשב אז בעיניי כ'ללכת עם האמת שלך עד הסוף'. היום אני מבינה כמה שהשקר הזה עצום, מבינה שבמשך שנים חייתי מאחורי מסכות ודווקא עכשיו, כשאני יותר לבושה, צנועה ומכוסה מאי פעם, דווקא עכשיו נחשפת מיטל האמיתית! דווקא עכשיו, כשהכל קל להשגה, הכל מהיר, הכל פרוץ, הכל אפשרי – אין לי זמן טוב יותר מאשר ללכת אחרי האמת!