מה הבעיה בבריכה מעורבת, למה לחתול יש שפם, והאם שחיטה היא צער בע"ח?

עפעפיים

נתבונן בפרצוף של כל אחד מאתנו: סביב העין יש לכולנו עפעפיים, שעולים ויורדים, ובכך מסייעים בניקוי העין. חשבתם פעם, מדוע העפעפיים מורכבים משני חלקים: חלק עליון וחלק תחתון? מדוע אין עפעף אחד בלבד, שיורד ומנקה ועולה חזרה?

נניח, שמערכת הניקוי של העין הייתה מורכבת רק מעפעף אחד ארוך. מה היה קורה אז?

עד שהעפעף היה יורד לתחתית העין ועולה בחזרה, הראייה שלנו הייתה מופרעת לשבריר שנייה. כלומר, לא היינו מסוגלים לראות ברצף, בגלל סגירת העין שוב ושוב בכל עפעוף.

לכן יש שני עפעפיים: אחד מלמעלה ואחד מלמטה. כך אתה יכול לנקות את העין בצורה מהירה ואוטומטית, תוך כדי ראייה רציפה, מבלי להרגיש שום הפרעה לראייה. כך לא נצטרך לעצור כל רגע לנקות את העיניים, ולא נאבד את הריכוז. אנו לא חושבים על התהליך הזה בכלל, כי זו פעולה אוטומטית שנעשית במהירות. אולי מכאן הביטוי "כהרף עין"...

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?

השחיטה היהודית

כיצד ייתכן שתורת ישראל, אשר הנחילה לאנושות את ערכי המוסר האוניברסאליים בכל הנוגע לרגישות לכל חי ולסבלו - ובפרט שהאיסור לצער בעלי-חיים מופיע בתורה בהדגשה רבה - דווקא היא תצווה, שהדרך היחידה לצריכת בשר למאכל היא באמצעות שחיטה?

התשובה המקובלת היא, כי הקפדה על קיומן של הלכות שחיטה גורמת, שלא יורגש כאב ולא ייגרם צער לבעל-החיים כלל. שהרי התורה מחייבת לשחוט רק בסכין חדה וחלקה לחלוטין, ועוד נדרש על פי ההלכה, שהשחיטה תתבצע בזריזות ובתנועה מהירה אחת של הסכין. דרישות אלה גורמות שלא יורגש כל כאב, שהרי חתך מהיר וחד אינו גורם לכאב, כידוע. כך מעידים בני-אדם שנפצעו מלהב חד, שפגע בהם במהירות (לדוגמא, ע"י רופאים בשעת ניתוח-חירום). הם לא חשו כלל בכאב, ורק מראה הדם הביאם להכרה שנפצעו.

תשובה זו, הנכונה כשלעצמה, התעצמה שבעתיים עם פרסום תוצאותיהם המדהימות של מחקרים חדשים, אשר עסקו במבנה מערכת כלי הדם שבמוח היונקים. להלן סיכום מחקרו של ד"ר נורברטו קליין, רופא וטרינר ב"מזור לחי", בית חולים וטרינרי.

לכל היונקים יש גם עורקים קדמיים וגם עורקים אחוריים המזרימים דם למוח. אולם, כך מתברר מהמחקרים, אצל כל היונקים, שהתורה התירה את אכילתם, קיים שינוי משמעותי במבנה העורקים האחוריים: בעוד שאצל היונקים שהתורה אסרה לאכילה, עורקים אלה חודרים ישירות ל'מרכז הדם' שבמוח, אצל בעלי-החיים המותרים באכילה הם מתחברים בדרכם עם העורקים הקדמיים - לפני הגיעם למרכז שבמוח, ורוב הדם הזורם דרכם מגיע למוח דרך העורקים הקדמיים!

(צילום: shutterstock)

ממילא, אצל היונקים המותרים באכילה, עם השחיטה מופסקת אספקת הדם למרכז שבמוח - לא רק מהעורק הקדמי משום הזרימה החוצה - אלא גם הדם, המגיע מהעורק האחורי, נשפך ויוצא ממקום השחיטה, במקום לטפס ולזרום אל המוח! והתוצאה: ירידה פתאומית של לחץ הדם ואובדן הכרה מידי - דבר המבטיח לחלוטין, שבשחיטה היהודית אין צער ותחושת כאב כלל לבעלי-החיים.

אגב, גוף הבהמה מפרכס גם לאחר איבוד ההכרה בשחיטה, אך המחקרים האמורים הוכיחו, כי זה אינו אלא רפלקס ללא כאב, הנגרם מפעילות אנזימטית בסיבי השרירים. ניתן לדמות זאת לפרכוס זנב הלטאה לאחר שנקטע מגופה; הזנב ודאי אינו חש בכאב, אך הוא מפרכס. 

מי, מלבד בורא העולם, יכול לרקום קשר מיוחד כל כך בין ההבדל הפיזיולוגי לבין ההלכה, המגדירה את בעלי-החיים המותרים באכילה?

שפם לחתול

מי שיתבונן היטב, יופתע לגלות כי לחתול יש שפם, כ- 12 שערות שפם בכל צד של פניו. חשבתם פעם מדוע לחתול יש שפם?

אלא, שפמו של החתול לא נועד ליופי בלבד.

שיער השפם מחובר לשרירים, המאפשרים לו לנוע בכוונים שונים. לאורך שורשי השפם ממוקמים קצוות רבים של עצבים, המשמשים כחיישנים למידע, המועבר משיער החוש המרכיב את השפם ועד אליהם, ומהם - דרך מערכת עצבים מסועפת -  מגיע המידע לאיברים חיוניים ולמוח, המעבד את המידע המגיע מסביבת החתול.

שפמו של החתול הוא כלי חשוב ביכולתו לצוד: שערות החוש של החתול הן כה רגישות, עד שהן מבחינות גם בתזוזות קלות מאד באוויר המצוי סביב החתול, ובכך מתריעות על טרף אפשרי או על טורף מאיים, הרבה לפני שהחתול מבחין בו בראייה, בשמיעה או בריח.

הרי לנו התכנון הנפלא שבעיצוב השפם של החתול. ועדיין לא דברנו על שיווי המשקל המדהים של החתול ועל יכולתו לנחות מגבהים עצומים בלי להיפגע, בזכות אותם תכונות אנטומיות ופיזיולוגיות ייחודיות אחרות הקיימות בו.

האם יתכן שיצירה מופלאה זו, שמעידה על יד מכוונת ודואגת, נוצרה מעצמה ללא יוצר ומתכנן?...

רחצה מעורבת - מה הבעיה?

אנא השיבו בכנות לשאלה הבאה (הפונה אל הגברים שבינינו):  נניח שאתה גר בבניין מגורים גבוה ומבודד בקומה ה-30, והזמנת את החבר הכי טוב שלך אליך לבית. בזמן שהוא מגיע, אשתך יוצאת מולו בבגד חשוף מאוד... מה תהיה תגובתך?

אני מניח שתתבייש מאד ואפילו תכעס על אשתך, שכך מתלבשת ליד החבר שלך.

אבל מדוע תתבייש? הרי בסך הכול מדובר בקומה גבוהה מאד, ולא מישהו זר ראה אותה, אלא החבר הכי טוב שלך...

האמת היא שאתה מגיב כך בצדק. הרי זו אשתך, ואף אחד לא אמור לראות אותה בצורה הזו מלבדך!

(צילום: shutterstock)

אם כך, מדוע כשאשתך הולכת לים מעורב, "חשופה" לעיני גברים זרים רבים, אינך מרגיש את אותה בושה כפי שהרגשת בדירה בקומה ה-30, מול החבר הכי טוב שלך?

חברים, רבים מאתנו מרגישים כאילו עצם השהייה בים נותנת לנו את הפריבילגיה (כביכול) להסתובב עם ביגוד מינימלי. זהו כביכול "תחום היתר"... אך אם נבחן את הדברים באמת, נראה שאין סיכוי שהיינו מרשים לעצמנו להתלבש ככה בסלון, ליד בני משפחה ואורחים, או אפילו לרדת כך למכולת. ולכן, השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל, היא: מה ההבדל?

אז זהו, שאין הבדל.

אנחנו, פשוט, איבדנו את הרגישות להבין איך אנחנו נראים, וכמה זה חמור. אם לא היינו כל-כך משוחדים, ובאמת מסתכלים על הדברים בראייה ניטראלית, כנראה שהיינו נבהלים מהקלות הבלתי נסבלת, שבה אנו מתירים לעצמנו לנהוג בנושא הצניעות שלנו....

סכנת התחשמלות

בוודאי שמתם לב לכך, שכל חוטי החשמל בסביבתנו אינם גלויים וחשופים, אלא הם עטופים בחומר מבודד, כמו הכבל למטען או לכל מכשיר חשמלי אחר. ללא בידוד זה, כל הנוגע בהם צפוי להתחשמלות ואף לסכנת מוות. הגיוני...

הידעתם שמנגנון מופלא כזה פועל גם בגופנו?

העברת מידע וקליטת מידע מחלקי הגוף השונים נעשית באמצעות מערכת העצבים. העצבים מוליכים תחושות והוראות מהגוף למוח, וכן להפך, מהמוח לגוף. בגופנו מסתעפים סיבי עצב דקיקים לכל איבר ואיבר בגוף, והם מעבירים את המידע באמצעות הולכת אותות חשמליים, המסמנים תחושות אור, צליל, כאב, לחץ, חום או קור ועוד.

רגע, אז אם בגופנו ישנם תהליכים חשמליים, שאחראים להעברת המידע וקליטתו בגוף, כיצד אין בגופנו "קצר חשמלי"? מה מבודד עבורנו את האותות חשמליים ומונע סכנת התחשמלות בגופנו ופגיעה בתפקודנו?

מסתבר שכדי למנוע "קצר חשמלי", העצבים מכוסים בכיסוי הנקרא "מיאלין", המבודד ומגן על תאי העצב. תפקידו של ה"מיאלין" דומה במקצת לתפקיד של חומר הבידוד, העוטף חוטי חשמל. בנוסף לתפקיד הבידוד וההגנה, אותו "מיאלין" עוזר בהעברת המידע במהירות רבה יותר לכל חלקי הגוף.

אם נוצר "קצר חשמלי" בגוף, המשמעות היא שמעטפת ה"מיאלין" סביב סיבי עצב פגומה או הרוסה, וישנה פגיעה ביכולת העצב להעביר מידע. כתוצאה מכך עלול להתפתח מגוון רחב של תסמינים, כגון קושי בקואורדינציה, נוקשות או חולשה בגפיים ועוד.

אז מי הוא "מנכ"ל חברת החשמל", שדאג לנו ועטף את סיבי העצב בגופנו בשכבת בידוד מיוחדת ("מיאלין"), המגנה עלינו מפני "קצר חשמלי"?

על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין שמדובר ביוצר על אנושי בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...