"בזכות מידת הוותרנות – ניצלו בני המשפחה"

המשפיע הרב אלימלך בידרמן שליט"א סיפר על מעשה שאירע לפני מספר שנים בירושלים, וממנו ניתן ללמוד על מעלתה של מידת הוותרנות. 

מעשה שהיה במשפחה ירושלמית ברוכת ילדים, שהחליטה לבנות סוכה רחבת ידיים בחצר הבניין, כדי שיהיה די מקום לכל המשפחה ברווח. במשך שעות טרחו על בניית הסוכה, וכאשר עמדה הסוכה על מקומה בשלום, דפק אחד השכנים על דלת ביתם, והודיע להם כי חלק מן הסוכה נבנה בשטח שבו הוא מחנה את רכבו, ולכן הוא דורש שיפרקו את הסוכה ויבנו אותה במקום אחר.

הילדים ששמעו את הבקשה, ניסו להסביר לשכן את גודל היגיעה שכבר טרחו בבניינה. "אנא, הניח לנו להשאיר את הסוכה במקומה, ולהשתמש בה במשך שמונת ימי החג", ביקשו בתחנונים. השכן אטם את אוזנו, והודיע כי מדובר בשטח שלו ועל כן הוא אוסר עליהם להשתמש במקום זה בשום פנים ואופן. 

הבנים החלו לכעוס על השכן, "וכי מה אכפת לו לשים את רכבו במשך שמונת ימי החג במקום אחר", אמרו. וכן ניסו להוכיח על פי השולחן ערוך כי מקום החניה שייך לכל השכנים. עם זאת, האב הורה לבניו באופן ברור כי הוא בשום אופן לא יישב בסוכה הגורמת צער ועוגמת נפש ליהודי. "אם ברצונם שנאכל שם את סעודות החג, עליכם לסתור את הסוכה ולבנותה במקום אחר".

בלית ברירה, טרחו הילדים פעם שניה, ובנו שוב את הסוכה לשביעת רצונו של השכן.

במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, באמצע הלילה, נשמעו לפתע חבטות עזות מחוץ לסוכת בני המשפחה. מתוך בהלה קמו כולם משנתם, ונחרדו לראות ששלוש אבי בנין גדולות נפלו מאחת הקומות של הבניין, אל המקום שהחנה שם השכן את רכבו אשר נופץ לרסיסי רסיסים מן האבנים.

אילולא היה האב מעביר על מידותיו לפנים משורת הדין, והסוכה היתה נשארת באותו מקום, סכנה גדולה היתה נשקפת לחיים של בני המשפחה. "הנה ראינו, שעל ידי שהעביר על מידותיו לפנים משורת הדין, ניצלו בניו ממיתה לחיים", מסכם הרב בידרמן את הסיפור, אותו שמע מפי בעל המעשה.