סוכות
מרגש: איך קיימו חמש נערות אמיצות את מצוות הסוכה באושוויץ?
חמש חברות טובות באושוויץ מחליטות לבנות סוכה מגליל חוטים וקרעי בדים. אלא שזמן קצר לפני כניסת החג, הדבר מתגלה לקאפו והיא קורעת את הסוכה לגזרים. איך בכל זאת מצליחות הנערות לקיים את המצוות, ולברך על הישיבה שבה? קראו את הסיפור המרגש, וגלו
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ט"ז תשרי התשע"ז |עודכן
את חג הסוכות ההוא שחוותה במחנה אושוויץ, לא תשכח יהודית לעולם. היה זה בתקופת הימים הנוראים, לאחר צום יום כיפור. יהודית וחברותיה שכבו על דרגשיהן באפיסת כוחות, וכמו ציפו למוות שיגאל אותן. ופתאום, מתוך השקט והעצבות שעלתה בנשמות, הייתה זו חני ששאלה, 'מה עם סוכות?'.
ראשיהן של לאה, יהודית, בלומי ורבקה, נישאו לעומתה כתוהים ותמהים על עצם השאלה ה'מוזרה'. אך אז נזכרה יהודית בחג הסוכות של שנים עברו, ואת התכונה הרבה שהייתה אז בביתה - סבה האהוב שאחז באתרוג המהודר והריחני שרכש ובירך עליו בהתרגשות, אביה ואחיה שהפשילו שרוולים והזדרזו לבנות את הסוכה וריחם המהפנט של החלות המתוקות שאפתה אמה לכבוד החג…
את מחשבותיה קטעו מילותיה של לאה: "עלינו לבנות סוכה", אמרה. אבל יהודית לא האמינה שזה אפשרי. לבנות סוכה? באושוויץ? כן, בטח. היא לא ידעה אם לצחוק או לבכות, אבל לבסוף - היה זה הבכי שהכריע את הכף. הבכי על מה שהיה ועל מה שלעולם לא ישוב להיות כפי שהיה.
אבל לאה לא ויתרה. היא הורידה את ראשה מטה, אל מתחת לדרגש, והוציאה את השלל שהצליחה להבריח למחנה: גליל חוטים וערכת מחטים יקרי המציאות. לאה קרעה פיסת בד מהחולצה שלבשה והסבירה את התוכנית שבמוחה: "את התפר הראשון נתפור בלילה, ומחר נשיג עוד בדים ונמשיך בעבודה", הלהיבה את יתר הבנות במילותיה.
כבר למחרת היום התאספו בצריפן של חמשת החברות - קרעי בדים מסוגים שונים. חולצות, סדינים ושאר 'אוצרות' שיועדו לפח, אך ב'רוב טובה' הסכימה הקאפו האכזרית לתתם להן, מבלי שטרחה לברר לשם מה.
כך ישבו החברות וניצלו כל זמן פנוי שעמד לרשותן, כדי להמשיך במלאכת התפירה של הסוכה. ההתלהבות והציפיה שהציפו אותן, השכיחו את הרעב, הצער והייסורים שהיו מנת חלקן היומיומית. כל מה שעמד לנגד עיניהן עכשיו, היה הסוכה ומה שהיא סימלה בעבורן.
אלא שכבר באותו הלילה, נכנסה הקאפו בסערה אל הצריף שלהן ובצעקות מחרישות אוזניים הצעידה את הנשים שבו החוצה, למסדר פתאומי שארך שעות. שבורות ורצוצות חזרו הנשים באשמורת הבוקר אל צריפן, אך כבר
למחרת בשעות הבוקר המוקדמות, נכנסה הקאפו האכזרית שוב לצריף. היא משכה את הבד שיועד לסוכה, קרעה אותו באכזריות ודרכה עליו ברגליה. אחר, ציוותה על הבנות לקיים את המצווה, ולשבת בתוכה, כי הלא זהו ערב חג הסוכות.
פחד מוות אחז ביהודית ובחברותיה למשמע הפקודה. איך זה יישבו תחת קרעי בדים מלוכלכים, שזה עתה נפגמה כליל מלאכת תפירתם? הבנות תלו את עיניהן בלאה, הוגת הרעיון, אך היא לא התבלבלה לרגע ובצעד בוטח ניגשה והרימה את הבד המלוכלך מרצפת העפר והורתה לחברותיה לאחוז כל אחת בפינה אחרת, ולהתעטף ב'סוכה' המאולתרת ככל שניתן.
החברות מיהרו לעשות כציוויה של לאה, ובתוך הסוכה המאולתרת שלהן, בירכו את ברכת 'לישב בסוכה', כשהן פורצות בבכי קורע לב, בינן לבין אביהן שבשמיים. לדברי יהודית, באותו רגע התחולל נס גדול: הקאפו נעלמה מהשטח, והבנות הרגישו שהן מתייחדות עם סוכתן הפרטית, שנבנתה קרעים-קרעים במיוחד בשבילן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>